למודי ד' קלח

פטורות ומשמע לן טפי הקישא למשרי כלאים בציצית מלחיובי נשים משום דלישנא דקרא משמע הכי לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מהם. וכ"ת והאמרי' בריש ערכין הכל חייבין בציצית כהנים ולוים וכו' כהנים אצטריכא ליה סד"א וכו' מאן דאיתי' בלא תלבש וכו' משמע דאלו אשתרי לגמרי היו פטורין כהנים מהקישא ואמאי נימא להתיר כלאים בציצית בלחוד הוא דאתא כדאמרינן גבי נשי. לאו קושיא היא דכיון דע"כ הקישן הכתוב להתיר כלאים בציצית וקרא ה"ק גדילים תעשה לך מהם א"כ בהדי מאן דאתסר להו כלאים משתעי קרא ואי כהנים לא מיחייבי בכלאים כלל ממילא פטירי אבל הכא גבי נשים ליכא למימר הכי עכ"ד ומ"ש דליכא למדרש מלתא אחריתי גבי ההיא סמיכותא היינו דשייכי אהדדי ממש כי ההיא דלהתיר כלאים בציצית וכיון שכן כל הדרשות בו שוות הן דשקולין הם משא"כ גבי ציצית דאיכא למימר דאתא להתיר כלאים דקיימי אהדדי דה"ק אותו איסור עצמו הותר ממנו גבי ציצית תו ליכא למדרש מידי לסתור הכלל וכו' וזה ברור אצלי. ובהכי נתבארו לי דברי הרב ז"ל שכתב לקמן וז"ל סד"א נילף ט"ו ט"ו וכו' קמ"ל פי' והאי ג"ש דרשינן לה לחייב לאכול כזית וכו' וכיון דאיכא למדרש הא תו לא דרשינן לה לחיובינהו בסוכה שהיא מ"ע שהז"ג דאע"ג דג"ש דעלמא דרשינן לה בכל מידי דאפשר הכא לא דרשינן ליה לסתור הכלל שבידינו והכתוב שממעט נשים וכדכתיבנא לעיל עכ"ד. והנה לפי מה שנראה מפשט דבריו לעיל לכאור' דבריו בכאן הם תמוהים דלמ"ל לטעמא דהכתוב ממעט נשים בלא"ה בפשיטות הול"ל כיון דאיכא לאוקמה לג"ש למלתא אחריתי תו לא דרשינן ליה לחייב נשים וכמ"ש גבי ציצית והיותר תימא אהש"ס גופי' דקאמר אי לאו האזרח סד"א נילף ט"ו ט"ו וכו' והיכי ס"ד הכי דכיון דאיכא לאוקמה למלתא אחריתי לא סתרינן הכלל וכו' ולמ"ל א"כ האזרח. אלא הוא הדבר אשר דברנו דלא אמרה הרב ז"ל לעיל אלא משום דשייכי אהדדי וא"כ הכא אי לאו טעמא דהאזרח לא מהני לן ה"ט בלחוד לבטל הג"ש. האמנם זו היא שקשה על דברי התו' דערכין וצ"ע. אמנם עיקר דברי הרב ז"ל בכאן תמוהים הם דכיון דבהדיא גלי קרא דהאזרח לפטור נשים א"כ מה לו ולטעמא דסתירת הכלל וכו' שכתב הלא ודאי במקום שגלה הכתוב לפוטרם להדיא אין מקום להק' מהא דאין ג"ש למחצה וצ"ע. וכ"נ מלשון הרמב"ן ז"ל שם דף ל"ו ד"ה תפלין גופייהו וז"ל כיון דג"ש אצטריך לתפלין עצמו ללמוד הלכותיו אין חוזרין ולמדין וכו' לנשים פטורות וא"צ לסתור כלל גדול שהוקשו אשה לאיש וכו' ע"ש

ואחרי מופלג נדפס ובא חי' הריטב"א ז"ל למס' שבועות וראיתי לו שם שכתב וז"ל ויש מק' עוד אמאי לא מחייבינן נשים בציצית דנדרוש לא תלבש וכו' דאע"ג דתרי קראי נינהו הא הוה דרשינן התם כי הא במס' מנחות לפטור כהנים מציצית וי"ל דכיון דכתיב דבר אל בני ישראל ועשו ליכא למדרש הכי עכ"ד והדברים סתומים דהך קרא דריש לי' בפ' התכלת דף מ"ב לציצית בנכרי שפסולה דבני ישראל אעשיה קאי ואלו מצות לבישה משום מ"ע שהז"ג הוא דפטרינן לה כדאיתא התם דף מ"ג ע"ש ואי מבני ישראל מאי דחיק פ"ק דקידושין למ"ד מלמדין לאשכוחי ג' כתובים ועיין בהרב מגן אברהם ז"ל סימן י"ד ע"ש וצריך תלמוד גדול

וראיתי בירושלמי פ' האשה הל' ט' שאמרו שם לא תאכל עליו חמץ ז' ימים תאכל עליו מצות וכו' אף שהוא בבל תאכל חמץ הרי הן בקום אכול מצה ונשים הואיל והן בבל תאכל חמץ הרי הן בקום אכול מצה והא תנינן כל מ"ע שהז"ג האנשים חייבין ונשים פטורות א"ר מנא חומר היא מ"ע שהיא באה מכח ל"ת ע"כ. וכי האי סוגיא אית' התם בפרק קמא דקידושין ע"ש. ופי' שם בס' קרבן העדה דק"ל לירוש' דנימא אפכא ומשני חומר היא מ"ע הבאה מכח ל"ת כגון מצה שהיא באה מהקישא דל"ת היא חמירא ודינא כל"ת ונשים חייבות בה ע"ש ואין לדברים אלו טעם כלל שמפני שבאה מהקיש' דל"ת יהא דינה כל"ת. ועוד ראיתי לו שם שהפריז על המדה ורצה לתרץ קושית התוספו' דפ"ק דקידושין דף נ"ד ע"א ד"ה מעקה בשם הר"י איש ירו' ע"ש. באומרו דשאני י"ט דכיון דאיכא ל"ת גביה חמורה היא העשה ואף הנשים חייבות בה ע"ש. ועוד רצה לתרץ בזה קושית התוספות שם ע"ב ד"ה ואנא אמינא וכו' ע"ש מ"ש דעשה די"ט חמורה היא העשה משום דאיכא ל"ת גבה. איברא שכן דעת הרב החינוך בסי' רפ"ג והרמב"ן בחי' קידושין שם גבי מעקה וה"ה ספ"ך מה' שבת והרשב"ץ בתשו' ח"א סי' ג' ע"ש. אך את זה ישנו בנותן טעם כיון שעשה ול"ת בחד עניינא אבל לומר כן בחמץ ומצה דתרי מילי נינהו אין בה ממש גם מה שהק' שם לדברי התוס' דף ל"ו ד"ה משום וכו' דאי לא כתיב קידוש סיום הו"א דנשים פטורו' דנילף מקידוש החדש מה התם באנשים דוקא דכתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן וכו' ע"ש ליתא דשאני קידוש החדש דלית' אפילו באנשים דדוקא ב"ד מומחין בעינן ומה שפי' שם דהוו פסח מצה והקהל ג' כתובים דאל"כ נפשות למ"ל ע"ש. ליתא דהו"א האיש ההוא איש אין אשה לא כדאיתא בגמר' בפ' מי שהי' ע"ש. גם נ"ל דגמרין פליגי ודאי אירוש' דאמר דמ"ע דמצה חומר היא מדגרסינן בפר"א דמילה דף קל"א ע"ב לענין מכשירין שדוחין את השבת ולכתוב רחמנא במצה וליתו הנך וניגמרו מניה משום דאיכא למפ' מה למצה שכן נוהגת בנשים ע"ש ואם איתא הא ממצה ודאי ליכא למילף לעלמא דחומר היא דהויא כל"ת ועוד ממקומו הוא מוכרע דאי ס"ל כירוש' למ"ל כל לרבות נשים בחמץ הא ודאי לא דרשינן הך הקישא אלא להחמיר ולא להקל משום דחומר היא אלא ודאי דלית לי'. ולפ' דברי הירושלמי נ"ל דה"פ והא תנינן וכו' וכיון דהאי הקישא הוא לסתור הכלל הזה אם כן לא נדרשהו כיון דאתי הקישא למילי אחריני למעוטי אורז ודוחן וכדאי' התם בירושל' פ' כ"ש אמתני' דאלו דברים שאדם יוצא בהן י"ח בפסח דאמר התם נאמר לחם בפסח ונאמר לחם בחלה מה לחם שנאמר בפסח דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ וכו' ע"ש והיינו ודאי מהך הקישא כדאיתא בגמרין וא"כ אימא אהני הקישא ואהני כללא ומשני חומר היא מ"ע שהיא באה מכח ל"ת כלומר דמ"ע הזאת היא חמורה שהיא מתחייבת מכח שלילת ל"ת דפשטיה דקרא הוא ה"ק לא תאכל חמץ אלא מהו שאוכל במקום החמץ הוא מצה דאין לה לתורה לאסור דבר המוכרח למזון וכיון שהוא דבר והופכו שהוא חיוב השלילה א"כ הא בהא תליא וקיום הלאו תלוי בעשה וכולא חדא מלת' היא ודינה כל"ת ממש ומיהו אי לאו קרא הו"א דמ"מ אפשר לי' בפירות וד"א ומ"ה אצטריך הקישא ומיהו אין כאן סתירת הכלל דהא שניא כנ"ל ברור. [ועתה ראיתי להרב שדה יהושע שכתב ע"ז הירוש' וז"ל וא"ת והרי מעקה אבידה שלוח הקן דבכולהו כתיב ל"ת והן באות מכח ל"ת ואפ"ה נשים חייבות משום דאין הז"ג ואמאי הא אפילו הוו ז"ג ליחייבו מטעמ' דהשוה הכתוב וכו', וי"ל דבכולהו משכחת בהו עשה בלא לאו וכו' עש"ב. ואני אומר דאיברא קו' זו נדרשת לעצמה וכבר הקשו ותי' כן התוספות בקידושין דף ל"ד ע"ש. אמנם אי קשי' לפי מה שהבין הרב בפי' הירו' דמעקה אבידה וכו' ת"ל דחייבין בעשה שבהן אפי' יונח דהוו ז"ג דחומר הוא עשה שבהן שבאו מכח ל"ת דהשתא לא שייך תי' שתי' הרב. ס"ד לא זכיתי להבין דבריו קדש הם. ולפי מ"ש בעניותי בכוונת הירוש' הא ל"ק. גם מ"ש שם קודם זה דגמרין אית לי' הא דירוש' ע"ש. אנו בעניותין כתבנו זאת לפנים דפלגן בהדייהו וע"ש]. ולפי דברי הירושלמי הלז ל"ק מה שלא דרשו שנשים חייבות בציצית מהקישא כמו גב