למודי ד' קלז

דפ"ק דיבמות דף ד' ע"א שהק' קושיא זו דנדרוש סמוכים בציצית לחייב נשים ותרצו דמ"ע שהז"ג ילפינן לה מדהוק' וכו' והקישא עדיפא מסמוכים ע"ש. והרב בני חיי ז"ל בחי' לשבועות לא ראה דבריהם אלו ע"ש. ולכאורה דבריהם תמוהים דהא גבי מצה דרשינן כה"ג. ולזה י"ל דהתם הוי הקישא וכ"כ בתוס' הרא"ש ז"ל בפ"ק דיבמות שם וז"ל והקישא עדיפא מסמוכים וההיא דפסחים נמי הקישא הוא ע"ש. וע"ק דאימא אהני הקישא ואהני סמוכים. וכן הק' בס' יד אהרן א"ח סימן י"ו ע"ש. ולפי האמור מובן מעצמו דשאני גבי מצה דחד קרא הוי משא"כ ההיא דגדילים דתרי קראי נינהו והזכירו זה בתחלת דבריהם. ואי קשיא הא ק' לדברי התוס' דריש ערכין שכתבו וז"ל וי"ל דאדרבא הוקשה כל התורה לתפלין וא"ת דה"נ לשם מצה הוק' וי"ל דאיכא למימר הואיל ואיתרבו לאכילת חמץ איתרבו נמי לאכילת מצה עכ"ל ואמאי לא נימא דאהני הקישא ואהני סמוכים. אמנם דבריהם דפ"ק דיבמות לכאורה הם תמוהים במה שהק' שם בס"ד ז"ל ומיהו ק' למאן דפטר נשים מציצית הו"ל למיפטרינהו מכלאים וכו' ושמא איכא שום ריבוי לענין כלאים עכ"ל ומאי קושיא ואמאי לא תרצו דהשוה הכתוב אשה לאיש ילפינן לה מאיש או אשה כי יעשו והקישא עדיפא מסמוכים וכ"ש דהא עדיפא מהקישא דבהדיא כתי' וכמו שתרצו מעיקרא להפך. וכדי להבין דבריהם צריכין אנו להבין דבריהם דריש ערכין שזכרנו דלפי מה שתירצו גבי מצה דהואיל ואתרבו לאכילת חמץ וכו' וא"כ כשהקשו שם מעיקרא דלא לחייבו בכלאים הואיל וליתנהו בגדילים ותירצו דהשוה הכתוב אשה לאיש מה הקשו שוב מהא דאמרינן באלו עוברין הואיל וליתנהו בקום אכול מצה וכו' ונדחקו לתרץ דסמיך התם אג"ש דט"ו ט"ו לימא דשאני התם הואיל ואימעיטו מאכילת מצה אימעיטו נמי מאכילת חמץ. ודוחק לומר דלפי האמת חזרו ממ"ש מעיקרא. והדבר ברור דיש לחלק דהואיל ואתרבו אמרינן דמה בכך להוסיף עליהם מ"ע אמנם לעבור בקום עשה לא אמרינן ה"ט. ובזה נתבארו דבריהם דריש יבמות דלא ניחא להו למימר דסמיך אג"ש דט"ו ט"ו. אמנם כשהק' דליחייבו נשים וכו' תירצו שפיר דהוקשה כל התורה לתפלין וממצ' לק"מ דהתם משום דהואיל ואתרבו וכו'. ודבריהם אלו עיקר דלפי דבריהם דערכין היכי דרשינן בפ"ק דקדושין דף ל"ה ע"ב כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפ' והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפ' ע"ש דהא השוה הכתוב אשה לאיש וצ"ע

שו"ר להרב תומת ישרים ז"ל סי' פ"א שנתעורר בזה על עיקר תירוצם ואח"כ הביא קושייתם הב' וכ' עליהם ודבריהם אלו צריכים לפנים לפי שיטת התוס' ע"ש. וכיון הרב אל מאי דאקשינן והנלע"ד כתבתי. ומ"ש שם שלפימ"ש הרמב"ם בפ"י מהל' כלאים יתורצו קושיות התוס' ע"ש. לענ"ד לא זו הדרך שרבינו לא כיון אלא לומר גילוי הדרשא ושיעור דבריו כך שלא סמכה התור' וכו' ור"ל ולא הרחיקתם אלא בכונת מכוין כדי לדרוש משניהם מה שנדרוש. ואין לומר מה מועיל הסמיכות שאין ללמוד ממנו כלום לזה כתב שלא לחנם סמכתן התור' ובא רבינו בזה לחזק טעם הסמיכות שאם כפי דבריו הול"ל שלא בא סמיכות זה אלא וכו' אלא ודאי כדאמרן ומ"ש רבינו מפי השמוע' אינו כלום כי כל י"ג מדות קורא רבינו מפי השמוע' וברור הוא למדקדקי הלשון

ודע דמדברי התוס' דערכין שזכרנו מפו' יוצא דהך דרשא דגבי מצה מדין סמוכים הוא ואינו נקרא הקישא [ואין ר"ל מדהוצרכו שם לתרץ דסמיך אג"ש וכו' ולא תי' דהוי הקיש דאי לזאת י"ל דמ"מ ק"ל דלחומרא מקשינן אבל כוונתי היא ממ"ש בסוף דבריהם וז"ל וא"ת דה"נ לשם מצה הוקשה ותירץ דאיכא למימר הואיל ואתרבי וכו' ע"ש ואם איתא הול"ל דהקיש לחומרא עדיף. וראיתי עתה בדרשות הרב הגדול מהר"ם ן' חביב ז"ל בכ"י בס' בשלח שכתב על דבריהם אלו וז"ל והבנת תי' זה כחזון הסתום וה' האיר עיני ואינה לידי תוס' פ"ק דיבמות ומשם זכיתי להבין דברי התוס' דהכא. דמ"ש דאדרבא הוק' כל התיר' לתפלין הוא משום דהקישא עדיפא מסמוכים דשעטנז וגדילים סמוכים הם שהן בתרי קראי. ומ"ש עוד דהתם נמי לשם מצה הוקשה וכו' הוא סיומא דמלתא דמשני דהיינו נמי טעמא דכל שישנו בחמץ וכו' ולא פטרינן מהקישא דתפלין משים דהוי היקש בחד קרא ודחינן הקישא דתפלין מקמי הא וז"ש התוס' דהתם נמי לשם מצה הוקשה דהואיל ואתרבו וכו' אתרבו למצה מכח הקישא כנ"ל עכ"ד. ומבין ריסי עיני הרב נר' דלא גרס בדבריהם וא"ת ותירץ. ולפ"ז צ"ל דמאי דק"ל בתחי' דבריהם ממצה הוא משום דלחומרא מקשינן. ואיברא לשונם דחוק להתפרש לפי דרכו. גם לשון הוקש' שכתבו נראה שהוא לשון ההיקש של תפלין שנא' בו הוקשה כל התורה וכו'. ולי הצעיר נראה כונת התוס' שכתבו הואיל ואתרבו וכו' כפי הירוש' שהבאתי לפנים וכפי מה שפי' בו אני בעניותין שם וכמו שרמזתי בסוף הלמוד ע"ש. עוד ראיתי להרב הנז' שם פי' כוונת התוס' דפ' התכלת בב' קושיות שהקשה שם כדכתיבנא זאת לפנים בעניותין וכמ"ש דכתיבי בחד קרא גם הוא פי' כוונתם מטעמא דלסתור הכלל כאשר כתבתי לפנים אנכי אשמח] וכן מתבאר מדברי מוהרימ"ט ז"ל שזכרנו וכן נראה מלשון הריטב"א ז"ל בחי' לקדושין דף ל"ג ע"ב נזכיר דבריו בסמוך. אמנם מדברי התוס' דפ"ק דיבמות יראה דכל בחד קרא הקיש' הוא ע"ש. וכ"כ ה"ע בדיני הקיש. וכ"נ מדברי הרב יבין שמוע' כלל ק"ך דהוי הקישא וכ"כ תוס' הרא"ש ז"ל פ"ק דיבמות להדיא וכן בדין דא"א סמוכים הוא א"כ לר"י דלא דריש סמוכים צ"ל דלא דריש ליה למידי. וליתא דבהדיא קאמר בפ' כ"ש דף כ"ח ע"ב דדריש ליה ר"י לקובעו חובה וע"ש בפירש"י ד"ה ואב"א וכו' ובד"ה לקובעו חובה וכו' ע"ש. ואפשר דמוכח דמופנה הוא בשום ענין. ומ"ש הרב שם כלל הנז' דכשם דבהקיש בב' דברים המוקשים בפסוק א' דרשינן כל שישנו בבל תאכל חמץ וכו' ה"נ ב' כתובים דדרשי' הכי כגון לא תלבש שעטנז וכו' אי לאו מ"ש התוס' ביבמות וכו' דהא דנשים פטורות מציצית וכו' דמ"ע שהז"ג נשים פטורות וכו' דאל"ה אע"ג דהוו ב' פסוקים דרשינן להו כמו בפסוק א' עש"ב. תלמוד ערוך הוא בריש ערכין ובפ' התכלת שזכרנו דקאמר להדיא סד"א הואיל וכתיב לא תלבש וכו' מאן דלא אשתרי וכו' קמ"ל נהי דאשתרי וכו' ע"ש. אלמא אי לאו טעמא דלא אשתרי אלא בעידן עבודה הוה דרשינן כל שישנו וכו' אפי' בתרי קראי וכבר זכרנו דברי התוס' שם באורך

וראיתי בחי' הריטב"א ז"ל לפ"ק דקדושין דל"ג ע"ב שהק' קושיא זו שהק' התוס' ז"ל גבי ציצית. ותי' וז"ל ואיכא למימר דבשלמא גבי מצה כיון דליכא למידרש מילתא אחריתי גבי ההיא סמיכותא דרשינן הכי אבל בסמוכים דציצית וכלאים כיון דאיכא למידרש ביה למפטר כלאים בציצית תו לא דרשינן ביה אידך דאתי לסתור הכלל שבידינו דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ובהא רהטא שמעתא וכדבעינן למימר לקמן עכ"ד. וכן ראיתי להרמב"ן ז"ל בחי' שם שכ"כ. והם דברים תמוהים לעין כל דהא גבי מצה איכא נמי למידרש מילי טובא גבי ההיא סמיכותא כדדרשינן בפ' כ"ש דף כ"ח ע"ב לר"ש כדאית ליה ולר"י כדאית ליה וה"נ דריש לה התם דף ל"ה ע"א לענין אורז ודוחן ע"ש

וראיתי להרב שע"ה ז"ל שעמד בזה ברפ"ז מהל' חו"מ עש"ב מה שדחק מאד ליישב. ולי הצעיר נ"ל דדברי הגאונים הללו הן הן דברי הר"ן ז"ל בהל' בפ"ק דקדושין שם וז"ל י"ל דכיון דאיצטריכא לן הך הקישא למשרי כלאים בציצית לא דרשינן ביה נמי הא לאפוקי מכללא דשאר מ"ע שהז"ג דנשים