למודי ד' קלו

בריש ערכין והעמיד והעריך כל שישנו בהעמדה ישנו בהערכה ע"ש. וה"נ דרשי' בפ' הלוקין דף ח"י ע"ב גבי ואכלו אותם וזר לא יאכל וכן נמי אמרינן התם דף י"ט ע"ב גבי לפני ה' לא תוכל לאכול וכו' ע"ש. ועיקר קושית הרב שע"ה אינה קו' דאי הוה קאמר הכי הוה ק"ל דלא לכתוב לא ה"א ולא וי"ו כלום אצטריך זכורך אלא משום סמיכות לא ליסמכינהו ולא לכתוב זכורך. ועוד נ"ל דלק"מ דמדכתיב ולא יראו פני ריקם משמע להדיא דה"ק ולא יראו פני דהיינו מצות ראיה אותה מצוה לא תהי' ריקם בלא קרבן וא"כ מצות ל"ת גופה הא תליא במ"ע שכשיתראו פני לא יתראו ריקם והני נשי דפטירי ממ"ע דראיה דהוי ז"ג ממילא א"כ לא חל עלייהו מצות ל"ת כלל כלל לא וזה פשוט. ולפי מ"ש הרב יבין שמועה בדין לאו הניתק לעשה דלאו שאב"מ נשים פטורות ע"ש א"ש הכל. גם לפי מ"ש התוס' בפ"ק דערכין דף ג' ע"ב גבי ציצית א"ש וע"ש

כתב עוד הרב ז"ל דאכתי ק' לדעת הר"י מא"י אלא מעתה נשים חייבות במצות לא יראו פני ריקם אם רוצים להתראות בעזרה דבשלמא לדעת החינוך ז"ל ניחא דכל דאיכא עשה ול"ת בדבר חדא מילתא הוא הילכך גבי ראי' כיון דפטורות מעשה דכתיב זכורך פטורות ג"כ מהלאו. ואפשר לומר דזכורך קאי נמי אדבתרי' אלא יראו וכו' אלא דא"כ מאי פריך בחגיג' למ"ל זכורך ואימא לפוטר' מהלאו וצ"ע עכת"ד. ולזה י"ל דהכי פריך כיון דעיקר קרא לא אצט' אלא ללאו ליכתבי' גבי לאו ולא יראו כל זכורך וכו' ומ"ש דבשלמא לדעת החינוך ניחא וכו' אחר המחיל' לא דק דכ"ש דק' לדעת החינוך דאם כדבריו כן הוא. מאי פריך למ"ל זכורך ואימא דסד"א כיון דאיכא לאו איתנהו נמי בעשה שבו אמנם כל זה לשיטתו ולמאי דכתיבנא א"ש. ומ"ש הרב החינוך דזאת האזהרה אינה נוהגת בנקבות כמו שאין מ"ע הבאה ע"ז נוהגת בהם והביאו הרב הנזכר שם ע"ש. טעמו ונימוקו כדכתינא דהל"ת בעשה תלייה רחמנא וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פ"א מה' חגיגה דין א' ע"ש. ומ"ש הרב מוהרימ"ט ז"ל ליישב ההיא דציצית. וכן ראיתי בס' בני חיי שהק' כן לתוס' בחי' לשבועות דף ך' ע"ב ד"ה כל וכו' ע"ש. נעלם מעיניהם סוגיא דפ' התכלת הובאה ג"כ בריש ערכין דקאמר סד"א הואיל וכתיב לא תלבש וכו' מאן דלא אשתרי וכו' קמ"ל נהי דאשתרי וכו' ע"ש. ושו"ר להר"ן ז"ל בהלכות פ"ק דקידושין שכתב קרוב לדברי מהרימ"ט ז"ל ויישב ההיא דערכין עש"ב. ולא ראו שהתוס' שם בהתכלת כתבו וז"ל ור"ש וכו' אע"ג דאמרינן וכו' כל שישנו בשמירה וכו' וזכור ושמור בדבור א' נאמרו ואמרי' נמי במכילתין ובירוש' דגדילים ולא תלבש בדבור א' נאמרו. לאו מילתא היא דהתם לא אתמר בדבור א' אלא לאשמעינן הא אבל הכא אתמר כי היכי דלא נישתרו אהדדי וה"נ אין להקשות דנדרוש כי היכי דמרבינן גבי אכילת מצה דהתם שאני דכתיבי בחד קרא עכ"ל הרי דמעיקרא כתבו כדברי הרבנים הללו ואפ"ה חזרו להק' דנדרוש כי היכי דמרבינן גבי מצה והיינו דנהי דמשום דבור א' ליכא למדרש מידי כיון דאצטריך להתיר כלאים בציצית מ"מ מדסמכינהו דרשינן כל שישנו לנשים שהרי זכור ושמור אף דרחוקים הם דרשינן מכח דבור א' נאמרו. ותירצו דהתם שאני וכו' ועיין ס' רוח אליהו נדפס מח' שנעלם ממנו כונתם וע"ש בברכת הזבח ז"ל. וכן מ"ש הרב ז"ל גבי זכור ושמור דאצטריך למילי אחרינא לא ידענא מאי הוא ומדברי התוס' שזכרנו מפו' יוצא דלא אצטריך אלא לקידוש היום. ומ"ש התוס' דהתם שאני דכתיבי בחד קרא יש להק' לדבריהם דהא קאמר התם סד"א הואיל וכתיב לא תלבש וכו' מאן דלא אשתרי וכו' בהנהו תרי קראי גופייהו. ואפשר דלא כתבו כן אלא לר"ש אמנם ראיתי בס' יד מלאכי כלל תס"ז שתמה לדבריהם אלו מש"ס ערוך בפ"ד מיתות דף ס' ע"א דקאמר מ"ט דר"ש אמר קרא מכשפה לא תחיה כל שוכב עם בהמה כל שישנו בכלל כל שוכב וכו' ע"ש. והתם תרי קראי נינהו ודרש ר"ש גופי' סמוכים לרבות כישוף לב"נ ע"ש שהעלה בצ"ע ובאמת קו' חזקה היא. וראיתי בחי' הרמב"ן ז"ל פ"ק דקידושין שהביא תי' זה בשם איכא מ"ד וכתב עליו וליתא ע"ש

ולענ"ד מציאה מצאתי למוהר"ש יפה ז"ל בספר יפה תואר ס' בראשית פ' ל"ד סי' ז' אהא דר"ש שכתב וז"ל ק' כיון דדרשינן סמוכים להרבות מצות ב"נ נימא נמי אף על שבועת שוא דכתיב בתר לא תעשה לך פסל וכו' לא תשא וכו' ואימא כל שישנו בע"ז וכו' וכן נימא דמצוה על כיבוד אב ואם דסמיך ללא תרצח וכו' וכן בעדות שקר וכו' וכן נימא אף על דם דכתיב רק חזק לבלתי אכול הדם ולא תאכל הנפש וכו' דהיינו אמ"ה וכו' וי"ל דשאני הכא דדריש סמוכים משום דהרי קראי אלין נתייחדו בפרשה לעצמן וכיון דנתייחדו משמע שרמז לנו ששני אלו דומין דכל שישנו בזה וכו' והו"ל כאלו תרוייהו בחד קרא דדרשינן כל שישנו וכו' כדדרשינן לא תאכל עליו חמץ כל שישנו בבל תאכל וכו'. ועי"ל דהכא משום קרא יתירא דריש דשוכב כבר נכתבה אזהרתו בפ' אחרי מות ועונשו בפ' קדושים הילכך עכ"ל דלא נאמר כאן אלא כדי להקיש מכשף אליו ושמא לזה כיון רש"י במ"ש סמוכים הם בפ' ואלה המשפטים כלומר דמשום דכתיב בפ' אחרת זולת אחרי וקדושים דרשינן ואע"ג דבכמה דוכתי דריש סמוכים בלא הני טעמי וכדילפינן מלא תחסום למלקות דכתיב מקמיה וליבמה דכתיב בתרי' נא דרשינן אלא ללמוד דבר מזה לזה אבל לא למעט המצות כדאמר כל שאינו בקום אכול מצה וכו' או לרבות מצוה כדאמר כל שישנו בבל תאכל וכו'. א"ק דבריש ערכין אמר סד"א כל שישנו בשעטנז ישנו בגדילים וכו' עכ"ד. ולפי דברי הרב ז"ל הללו נתיישבו דבריהם בטוב טעם ודעת. ומה שהק' הרב ז"ל מריש ערכין כבר כתבנו דכל זה הוא לר"ש ולא לרבנן ולדידהו אצט' הך סמוכים דמכשפה לשום דרשא וכבן עזאי שם דף ס"ז ע"ש. וכן כולהו סמוכים דלא תשא וכו' שהביא הרב ז"ל. א"נ דס"ל דאין לדרוש סמוכים להרבות מצות לב"נ אלא דצ"ע אכתי מההיא דוהעמיד וכו' וההיא דלבאת שמה כבר כתבנו דיתיר הוא. שו"ר בתוס' הרא"ש ז"ל נדפס מח' פ"ק דיבמות שדחה תי' זה מההיא דריש ערכין ע"ש. אך מ"ש הרב היפה ז"ל כתי' הב' דהכא משום קרא יתירא דריש. אישתמיט מיניה ש"ס ערוך בפ"ד מיתות דף נ"ד ע"ב דאיתא התם לכ"ע דהך קרא אתי באא"ע לשוכב תנהו ענין לנשכב ע"ש. ואין לומר דכונתו לומר דמדכתיב שוכב ולא כתיב נשכב להדיא להכי אפקי' בלשון שוכב למדרש סמוכים ליתא דהא גופה דריש לה התם הש"ס בפ"ק דף ט"ו ע"א דאפקי' לנשכב בלשון שוכב לומר מה שוכב בכ"ג אף נשכב כן ע"ש. ואפשר ליישב דבריו ע"פ מ"ש הסמ"ג ז"ל בגמ' דד' מיתות שזכרנו הביאו מהרש"א ז"ל שם ע"ש. ואיברא ע"ש בתוס' דפ"ק שזכרנו ותמצא דליתא. ורש"י שכתב סמוכים הם בפ' משפטים מראה מקום הוא כמנהגו הטוב. דאם כפי דבריו מה יענה למ"ש רש"י בפ"ק דיבמות דף ד' ע"א ד"ה סמכו וכו' דגבי הדדי כתיבי מכשפה לא תחיה בספר ואלה שמות ע"ש והא התם אינו אלא ללמוד דבר מזה לזה ולא למעט מצוה ולהרבות מצוה

ונראה אצלי עוד לומר דלא כתבו כן התוס' דבתרי קראי לא דרשינן סמוכים אלא משום דהסמוכים סותר הכלל דקי"ל דמ"ע שהז"ג נשים פטורות משום דהוקשה כל התורה לתפילין ואי מהך טעמא לחוד הו"א דאהני הקישא דתפילין לשאר מצות ואהני סמוכים להך מצוה ואחרי מופלג נזדמן לפום שעתא ס' דברי אמת וראיתי לו בקונטרס ו' שכ"כ. וגם הוא נתעורר בדברי מוהרימ"ט ז"ל בכל אשר דברנו ועש"ב והאלהי"ם כי לא ראיתיו עד הנה. ובזה יתבארו דברי התוס'