למודי ד' קכה

אלא דר"י לא קאמר אלא במקדש אבל בגבולין לית לי' מה"ב ובגבולין מיירי רבי' וא"ש מ"ש ה"ה שם ברפ"ח ומבואר בגמ' וכו' ממה שהק' לו מרן וכמבואר

והרב מ"ק שם פ"ו דחמץ הק' עוד לה"ה שם דלמ"ל עריסותיכם בחנה ולכם באתרוג ת"ל משום מה"ב כמצה ע"ש ואישתמיט לי' מ"ש התוס' ר"פ לולב הגזול דלכם אצטרך לשאול ע"ש וכתבו עוד שם דף ל"ה ע"ב דתרי עריסותיכם אצטריך לדרשא ע"ש. א"ק מנ"ל לך בסוכ' למעוטי גזולה וכבר הקשה כן התוס' שם דף ט' ותירץ דה"ט מדרבנן הוא ע"ש. אך מדברי ה"ה שם נר' שהוא דאורייתא ועמ"ש הרב שער המלך ה' לולב דין ט' בשם הריטב"א ע"ש. ודע דה"ה שם פ"ו דחמץ מפ' מ"ש בירושלמי אבל בסוף וכו' דהיינו דיעבד ע"ש אבל מרן בכ"מ פ"א דברכות נרא' שמפ' בסיף ברכ' שבסוף ע"ש וסמך על הרא"ש בזה בפ' כ"ש שנרא' מדבריו שכך פי' ע"ש. ואפשר שה"ה כך היא מסקנתו שדחה הי"מ מסוף הירושלמי וכלומר דמשמע דל"ש ומעת' עכ"ל דבסוף היינו ברכה שבסוף אלא שקיצר כמנהגו וס"ל לה"ה דמשום בוצע ברך נמי אסור גם בדיעבד:

וגם את השני דטעים הרב ז"ל לפסול מילה של"ב וקרב יחיד בשבת מדרבא דאי עביד לא מהני וכך ראיתי לו להרב ז"ל במקום אחר מספרו כ' וז"ל ויש לדון בדבר חדש אם קרע על מתו בשבת יצא ידי קריע' ויש לדון דלא יצא מתרי טעמי חדא משום מה"ב ועוד מדרבא דכל מלתא דא"ר וכו' אי עביד לא מהני ובעל הלבושים בה' קריעה פ' דלא יצא משום מה"ב והשיגו הפ"ח ממ"ש התוס' ר"פ לולב הגזול ע"ש ולפענ"ד אין הכרח מדבריהם דגם קריעה אם לא חלל שבת לא קיים מצות קריע'. והה"נ בתולש אתרוג ולולב בי"ט איכא לספוקי אם יוצא בו. ולכאור' נראה דפשיטא דלהלבוש לא יצא אלא דיש לבע"ד לחלוק לומר דלא הוי מה"ב אלא גזל דבשעת המצוה נמי שם גזל עליו אבל תולש בשעת המצוה אזדא לי' העבירה. אך יש להסתפק אי שרי לכתחיל' אחר שתלשו לצאת בו א"ד אסור לטלטלו ואת"ל לדידי' אסור לאחר מהו עכת"ד. והוא פלא דברייתא מפורש היא בגמרין פרק האורג דיצא ידי קריעה ופסקוה כל הפוס' וגם הלבוש כאחד מהם והפ"ח נסתייע מהלבוש וכאמור. ומעת' היא גופה קושיתיה דהרב ז"ל שרצה לדון במילה של"ב וקרבן יחיד בשבת דלא יצא מ"ש מקורע בשבת ולפמ"ש בירושלמי הנז' וכתבו הלבוש גופיה ליתנהו לטעמי דרב וחילוק זה כתבו הרב בני חיי בי"ד סי' של"ד לענין אי עביד לא מהני ע"ש. ומ"ש דקריעה אם לא חלל שבת לא קיים מצוה. ליתא דשאני גזל דלא גזל אלא לצאת אבל קריע' אין שבת גורם לו לצאת דשייך למחר. ומה שחילק בין תולש לגזול. מסתייעא מלתי' דרב מדאמר בפ' לולב הגזול דף ל"ג ע"ב דאם עבר וליקטן בי"ט כשר ע"ש וק' דהו"ל מה"ב ולדברי הרב הנז' ניחא כיון דבשעת המצוה אזדא לה העביר'. אמנם לפי הירושלמי הנז' א"צ לכך והחילוק מבואר. וראיתי לה' שע"ה בה' לולב כ' כחילוק הרב ז"ל לישב ההיא דאם מיעטן כשר ושוב דחאו ממה שלא תירץ כן התו' באשר' ומסיק שם כמ"ש בירושלמי דהאורג ע"ש. והא לא אריא דאשרה שאני דגוף של איסור הוא. גם מה שדחה ממה שלא חילק כן הרב פר"ח ע"ש. ליתא דלפי שיטתו יש לפ' כן כוונת הפר"ח דאי לא מאי כ"ש בנ"ד שכ' הפר"ח שם. ומה שחילק שם בין אם אפשר למצוה שתעש' בלתי עבירה ע"ש ליתא ומאי דחילק הרב שמריה ז"ל בין שוגג למזיד בההיא דרבא דאמר ל"מ כבר כתבנו בעניותינו לפנים בלימוד פ"ג דליתא וע"ש. אך מ"ש הרב ז"ל חילוק זה גם לענין מה"ב. איברא דכ"נ ממ"ש המרדכי פרק לולב הגזול נשאל רבינו אביגדור אם קצצו גוים ערבה בשבת וכו' עש"ב. ברם ממה שהק' התוס' פ"ק דסוכה דף ט' דלמ"ל לך למעוטי גזולה ת"ל משום מה"ב ע"ש אין נרא' כן דאם איתא נימא דאצטרך קרא אפי' לגזל שוגג ובר"פ לולב הגזול הקשו מטבל כה"ג ולא תרצו כלום משמע דל"ש להו בכך. וכן יש להוכיח ממ"ש הרמב"ם פ"א דברכות דהאוכל איסור אפי' בשוגג אינו מברך ע"ש ומרן כ"מ כ' הטעם משום מה"ב ע"ש:

ומאי דמספקא לי' להרב ז"ל בתולש אתרוג בי"ט אם מותר לצאת בו לכתחיל'. עיין במ"ש מרן בספר הקצר בא"ח ססי' תקפ"ו דאם עכו"ם הביא שופר מחוץ לתחום או עשאו בי"ט מותר לתקוע בו ע"ש. ועמ"ש הפר"ח שם וע' בהרב מג"א בסי' תרנ"ה ע"ש. ואפשר דסבר הרב ז"ל דיש מקים לחנק ולומר דהתם ע"י גוי אבל ע"י ישראל לא

הדרן לדאתאן עלה שדינו של מהרימ"ט שמילה של"ב בשבת דיצא ידי מילה ברור הוא וה"ה לקרבן יחיד בשבת ומעתה צדקו דבריו ליישב דבריהם דקדושין כאמור. והרב כמהר"ר שמריה זלה"ה כ' שם ליישב הקושיא וז"ל ויש מתרצים דטעמא דמילה של"ב שאינה דוחה שבת הוא משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה כדאיתא בשבת דף קל"ג א"כ הני נשי דל תנהו בעשה בשבת דהוה ז"ג מעתה לדידהו אתי עשה דמילה ודחי ל"ת דשבת והו"ל שבת זמנו מש"ה אצטרך אותו ע"כ. וליתא דלא מצינו בשום עקום דנשים יעשו מילה בשבת של"ב. שו"ר לתוס' שם דף ל"ד ד"ה מעקה כתבו וי"מ וכו' והק' הר"י וכו' אשה וכו' וכי תוכל להדליק וכו' וכ"ת ה"נ אמאי לא לישתמיט תנא וכו' ע"ש עכ"ד הרב ז"ל. ואני אומר מהא לא אריא דהתם ק"ל כן לפי הי"מ דדינא הכי לפום קושטא אבל כאן אי לאו קרא קאמרינן ואין בזה מקום לומר הא דלא לישתמיט. אכן הדבר ברור דליתא לתירץ זה ממ"ש שם אח"ז דעשה שיש עמו לאו אף הלאו אלים ולא דחי לי' עשה ע"ש. ענלע"ד דליתא לתירץ זה גם לפי הי"מ דלא מצינו למימר דאשה יכולה למול של"ב בשבת אלא לבתר דקי"ל דאעיקרה ישנה במילה כהלכת גוברין אמנם השתא דלא קים לן אי מחייבא למול שפיר נמצא לה מקום פטור משום דמצינו למצוה זו בעיקר חיובא דקרמיא אקרקפתא דגברי דהיא להם מ"ע שהז"ג שאינה בשל"ב בשבת. מעתה נשים בכהאי גוונא ליתנהו בעיקר מצוה כנ"ל

וראיתי למהרימ"ט שם שהק' לדבריהם למה לא תרצ' אפי' למ"ד אינה אלא ביום משום דמצותו אחרי שנעשית אפי' בלילה הויא מילה ע"ש. ואני אומר אחרי המחילה אין הדבר כן דמל בלילה צריך להטיף ממנו דם ברית משום דהו"ל למילה כמאן דליתא וכדפ' מור"ם בי"ד ר"ס רס"ב ע"ש. האמנם הא ק"ל לדבריהם דמאי ק"ל דהוי ז"ג משום דהוי בח' שהרי מל תוך ז' א"צ להטיף כמ"ש שם מור"ם בשם הרא"ש ע"ש והא ודאי לא דמיא לתפלין דתפלין כיון שפטור בלילה אם הניחן מעשה קוף בעלמא הוא. והי' נרא' שזו ראי' להרב ש"ך סימן הנז' שחלק שם על הרא"ש וכ' דמדינא מל תוך ז' צריך להטיף דאי לא היכא דחיא שבת וכדאי' בפ' ר"י במנחות גבי קצירת העומר ע"ש ודברי התוס' הללו מטין כדבריו כמובן

והנראה אצלי דכוונתם להק' דלמצות ח' לא אצטרך אותו דהו"ל ז"ג דנהי דמל תוך ח' א"צ להטיף מ"מ מצות ח' מיהא לא מקיימא כלל ותירץ דאע"ג דלמצות ח' לא אצטרך קרא מ"מ אצטרך לאחר ח' דהתם הו"ל שלא הז"ג כנ"ל

ואנכי חזון הרביתי להרב כמוהר"ר שמרי' ז"ל הנזכר שכתב וז"ל הן אמת שדברי הרא"ש דפר"א דמילה שזכרנו שכתב דמל תוך ח' אין צריך להטיף. תמוהים הם מדתנן התם שכח ומל שלאחר השבת בשבת חייב אבל של מ"ש בשבת ר"א מחייב ור"י פוטר ע"ש אלמא רישא חייב לכ"ע וה"ט לפי שעל תוך ח' וליתא למצות מילה כלל. ואפשר דכוונת הרא"ש דנהי דלא קיים מצוה מ"מ ערל לא מקרי להצריכו להטיף ואלא מיהו לענין קיום מצוה לא מהני ליה הטפה דעיקרה שלא