למודי ד' קכד

ודע דאמה שתי' התוס' ד"ה אותו דאתיא כמ"ד התם דמיל' שלא בזמנה וכו' הק' הרב ע"י דלמ"ד אינ' אלא ביום אותו למ"ל ושמא לית לי' ע"ש. [וראיתי בכתבי הקדש להרב המובהק כמהר"ר שמריה קטריואס זלה"ה כתב וז"ל אפשר דאצטריך לקודם מתן תורה דלא הי' חילוק בין ז"ג ללא הז"ג והתוס' ק"ל לש"ס דמוקי טעמא דמתני' מאותו עכ"ד ונכון]. והרב מוהרימ"ט ז"ל תירץ דס"ד הואיל ורמיא אב"ד כ"ש דרמיא על האם א"נ מקרא דהמול לכם הו"א דתרוייהו קאי ע"ש. ואינו נוח לי דאי הכי ס"ל לתוס' לישני בפשיטות הכי לכ"ע וכן פי' הריטב"א ז"ל לעיקר הקושיא. אמנם נ"ל ע"פ מ"ש הרב אלגזי ז"ל בס' זהב שבא דף קמ"ה אמה שהק' שם דאימא דאצטריך אותו לאסור אם עשתה מעצמ' משא"כ בשאר מצות שהז"ג וכתב הרב ז"ל דלא הול"ל א"כ ואשה מנ"ל דלא מיחייבא אלא מנ"ל דאסור' למימהל ע"ש ודברים פשוטים הם. והשתא א"ש דלמ"ד אינה אלא ביום מוקי לאותו לאיסורא. שבתי וראה שעיקר קושית הרב זהב שבא ליתא דבפרק אין מעמידין דף כ"ז מסיק דאיכא בינייהו דרב ור"י אשה ע"ש. והשתא אי כרב דריש הכא מאותו לאיסורא לא אצטריך דנ"ל מואתה את בריתי וכו' וא"כ ע"כ אצטריך אותו לדידי' למעוטי שאינה חייבת לבקש למולו כמ"ש התוס' שם ע"ש וכן לר"י דאשה כשרה אצטריך אותו לפוטרה מחיובא וע"כ צ"ל כתי' הרב ע"י ז"ל וכ"נ מדבריהם פ' הערל דף ע"ב ע"ב ע"ש. ומה שהק' שם וז"ל תו איכא למידק דהיכי ס"ד לתוס' דמילה הז"ג היא דא"כ ק' לקמן דף ל"ד דפריך והרי סוכה דמ"ע שהז"ג וטעמא דכתב רחמנא וכו' ומשני אצטריך ואי מילה הז"ג ליפרוך ממיל' טעמא דכתב רחמנא אותו וכו' ע"ש ושותיה דמר לא ידענא שזה עצמו קושית התו' דלמ"ל אותו וכו'

ומה שהק' הרב ע"י ז"ל דמ"מ הוי מילה ז"ג שאין נוהגת שלא בזמנ' לא בשבת ולא בי"ט כמ"ש התו' לקמן גבי תפילין ע"ש מה שדחק (השמטה) [וגם בזה ראיתי בכתבי הקדש להרב המובהק כמהר"ר שמריה קטריואס זלה"ה דמייתי ראי' לתי' ה' ע"י הלזה ממשנ' שלימ' פ"ק דכריתות דף ז' ע"ב דתנינן המפלת לאור פ"א ב"ש פוטרין מקרבן וב"ה מחייבין וכו' א"ל ב"ש אם אמרתם יום פ"א שחל בשבת שאע"פ שאינו ראוי לקרבן יחיד ראוי הוא לקרבן צבור וכו' ע"ש וב"ה נמי מודו בהא אלא משום דרבי רחמנא לבת כדתניא בגמ' שם ע"ש. ומכאן הוק' לו לתי' מהרימ"ט שתי' דכיון דאם עבר ומל בשבת מקיימת מצוה ז"ג הוי ע"ש והק' עליו הרב הנז' ז"ל דא"כ קרבן יחיד נמי אם הקריבו בשבת כשר ומעתה הו"ל לב"ש להשיב אם אמרתם ביום פ"א שחל בשבת שאם עבר יחיד. והקריב בו עלה לו ולכן נקרא זמנו משא"כ לילה אלא ודאי. אם הקריב לא עלה לו ודכוות' מילה של"ב בשבת לא עלתה. וא"ת א"ה מ"ש משוחט בשבת דשחיטתו כשרה י"ל דשאני התם שהוא רשות אבל מילה הו"ל מצוה הבא' בעביר' וכדפ' רמב"ם פ"ו דחמץ דמצה גזולה אינו יוצא בה ע"ש. ומרן רפ"א דלולב כתב דלא ס"ל להר"ם הא דמה"ב שהרי שם הכשיר לולב גזול בי"ט ב' ע"ש. וליתא שהרי במצה גזול' פ' דלא יצא וכן מבואר ממ"ש גבי שופר ע"ש וההיא די"ט ב' לק"מ דהתם אינו אלא מדרבנן וכמ"ש התוס' ר"פ לולב הגזול ע"ש וצ"ע. עוד נראה להביא ראי' דמל והקריב בשבת לא יצא דק"ל כרבא דמאי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. א"ק מ"ש הרא"ש פר"א דמל בז' א"צ להטיף דם ברית ע"ש והא קעבר אמימרא דרחמ' ובלא"ה דברי הרא"ש תמוהים ועיין בש"ך בי"ד רס"י רס"ב ע"ש. ואפשר דהרא"ש מיירי בשוגג וההיא דשוחט בשבת אפשר דר"ל דלא הויא נביל' כשוחט לע"ז דסיפא. מ"מ הדין אמת הוא דמל בשבת לא יצא דהו"ל מה"ב וכאמור ומעת' הדרא קו' ה' ע"י לדוכתה. ולפי מ"ש לחלק בין שוגג למזיד א"ש דמה"ב נמי אינו אלא במזיד אבל בשוגג וס' שהוא שמיני לא מקרי מה"ב וא"כ אפי' בשבת זמנו יקרא עכת"ד הרב זלה"ה. ומאי דסייעי' להרב ע"י ז"ל נאים הדברים למי שאמרן

והנה בעיקר דינו של הרב ז"ל דסבר לה מר דמילה של"ב בשבת לא יצא וכן קרבן יחיד בשבת ודלא כמהרימ"ט. אני אמרתי לא כן אבי דבמנחות ר"פ ר' ישמעאל אתמר שחט ב' חטאות וכו' ופטור על הא' ואפי' נתכפר לו בב' ע"ש אלמא אע"ג דאין זמנו בשבת כופר ומה מקום לחלק כאן בין צבור ליחיד. ומאי דחילק הרב בין שוגג למזיד בס"ד. לא כן אנכי עמדי וכמ"ש בע"ה. וכ"כ התוס' בהדיא ע"ב דחולין דף מ' ד"ה חייב דקרבן יחיד בשבת אם זרק הורצה ע"ש ובירוש' פ' האורג תניא השוחט חטאתו בשבת כופר ע"ש. וכ"פ הרמב"ם פ"ב דשגגות ע"ש. ומה שהק' לתי' מהרימ"ט דהו"ל לב"ש להשיב כן י"ל חדא מתרי טעמי נקטו ומה שלא תירץ מהרי"ט כדרך שהשיבו ב"ש וכדפריק לה ה' ע"י משום דק"ל פדיון וכדהק' מהרי"ט עצמו ע"ז ע"ש אבל מה שהקשה עוד מהרי"ט ע"ז ל"ק ע"ש. עי"ל דעדיפא השיבו ב"ש דאשה נמי שייכא בקרבן צבור בחלק בעלה ולפ"ז אין משם ראי' לתי' ה' ע"י דשני' היא דמקרי ראוי מה"ט אבל מילה בשבת אם אמרו בזמנה שהוא ראוי לא יאמרו בשלא בזמנה שיקרא זמנו

ואשר עשה לו מטעמים ויצא הראשון משום דהוה מה"ב אישתמיט מניה דמר ירושלמ' ר"פ האורג דאהא דתניא התם הקורע על מתו בשבת יצא ידי קריעה פריך התם ממצה גזולה דלא יצא משום מה"ב ומשני תמן גופא עבירה ברם הכא איהו הוא דקעבר ע"ש ור"ל דקורע בשבת אין העבירה בגוף הקריעה אלא איסור שבת הוא דרביע ועיין במרן הב"י בי"ד סי' ש"ס ע"ש. וראיתי לה' קרבן העדה שם חשב דהיא גופה מ"ש התוס' בר"פ לולב הגזול לחלק בין גזול לאשרה ותמה עליהם כי לא נסתייעו מהירוש' וכן תמה על הרשב"א בסוכה שהוא הזכיר הירושל' בחי' פ' האורג ע"ש. וליתא דאשרה גוף של איסור הוא וקריע' גופה בבגד גוף של היתר הוא. ומ"ש להרשב"א ליתא דשיטת סוכה הריטב"א ז"ל הוא היולד' וזה פשוט. ומעתה מילה של"ב וקרבן יחיד בשבת לא דמיא אלא לקורע בשבת שאין בזה מה"ב. וכן מדוקדק בלשון הרב פר"ח בא"ח סס"י תנ"ד סק"ד שכתב שם וכ"ש בנ"ד ע"ש וז"ש ע"ז שם וז"ל וכן מבואר בלבוש י"ד סי' ש"ס שכ"כ הלבוש שם חילוק הירוש' הלזה ומייתי לה ממוציא מצה לר"ה דיצא ע"ש. וז"ש הפר"ח אח"ז שו"מ הדין מבואר בירוש' דפ' האורג ע"ש וצ"ע עכ"ל. ומ"ש וצ"ע הוא על הרב בית מועד דאישתמיטי' הירוש' הזה. ודלא כהרב מ"ק בחי' שם עש"ב

ומה שהק' הרב ז"ל למ"ש מרן רפ"ח דלולב כן הקשה הרב מ"ק פ"ו דחמץ לה"ה ע"ש. ולפי מ"ש הרב ז"ל דברי הרמב"ם א"ש דהתם מדרבנן הוא ודלא כמרן וכ"נ שכן דעת הרב מג"א בשיטת הרמב"ם בסי' תרמ"ט ס"ק ט"ו ע"ש. וכן ראיתי להרב יד אהרן בסי' הנז' שכ"כ ותמה על מרן מהתו' כמ"ש הרב ז"ל ע"ש האמנם לע"ד דהא ליתא ודברי מרן צדקו יחדיו שהרי מרן ז"ל על דברי ה"ה ז"ל קאי והרי ה"ה שם בסוף הפרק עלה ההיא די"ט ב' כתב שם דפלוגתא דאמוראי במה"ב הוא במקדש אע"פ שהוא מהתור' ע"ש. ומעת' הטיב חרה לו למרן בראש הפ' למ"ש שם ה"ה אפי' לאחר יאוש ואי קשיא ממצה. לה"ה היא שקש' לא על מרן. ומ"מ לע"ד אפשר ליישב דברי ה"ה ע"פ מ"ש הרב ז"ל באופן זה והוא דה"ה אזיל ומודה דרבי' אית ליה הא דמה"ב וכמ"ש במצה וכ"כ ה"ה עצמו ברפ"ח דלולב דרבי' גריס בשל אשרה טעמא משום מה"ב ע"ש. אלא מיהו ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן לית ליה וכמ"ש הרב ז"ל ומה שהכריחו לה"ה לומר דפלוגתא דר"י ושמואל מדאורייתא הוא משום דומיא דקרבן ולפ"ז י"ל דרבי' פ' כר"י