למודי ד' קכ

הגירסא הא' היאך כתבו דשנית למשה במצרים קאמר הלא בגמ' דרשי' לה לאקושי וכו'. אמנם לפי הך גירסא א"ש והשתא ק"ל שפיר דלפי גמרין הא פריך עלה ודילמא לאקושי וכו' ולעולם דלא לפריעה אתא ואסקיה בקושי' ומעתה אידחיא לה מימרא דרב מכח הב"ר שמצינו הפך לזה ומינה נקיטינן כותיה מאחר שמימרת רב מוקשה היא אלא שכל זה הי"ל לפ' וצ"ע

לימוד קו כתב בס' הישר המיוחס לר"ת בשער הי' וז"ל ומ"ש רז"ל מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינן עומדים אמרו הם אמת כי ביד שהצדיקים והבינונים יש לכל א' ועלה אצל הבורא ב"ה זה למעלה מזה וע"כ ארז"ל כי במעלת בעלי תשובה לא יעמדו שם הצדיקים כי אינו מקומן ואינם בכת בעלי תשובה אלא במ"א כי מנשה בן חזקיה עשה תשובה אשר כמוהו לא עשה איש והפליג נפשו בעבודת האל כל ימיו לא הגיע למעלת מרע"ה ולא למעלת דהע"ה אשר הי' מנעוריו ירא אלהים עש"ב. ונוראות נפליתי איך עלה בדעתו לפ' כן והלא לימוד ערוך בידינו בס"פ אין עומדין דל"ד ע"ב דגרסי' התם אר"י כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל לצדיקים גמורים עין לא ראתה וכו' ופליגא דר"א דאר"א מקום שבעלי תשובה עומדין וכו' ע"ש

עוד לו שם וז"ל פ"א והוא הנכון כי יש בעלי תשובה אשר לבם נכון כלב הצדיקים ואלה הם הנקראים צדיקים כי בתחלתם ישרים היו ושגו או נזדמן להם עבירה וגבר עליהם היצר ואח"כ שבי לקדמותם ולישרם ונכפלה צדקתם וכו' עש"ב. והא נמי ק' דאם איתא מנ"ל לאפושי פלוגתא דילמא דר"י מיירי בבעלי תשובה שהרשיעו במזיד כמנשה וחביריו ולזה י"ל וקמייתא צל"ע ואחר זמן רב ראיתי להרדב"ז ז"ל בתשובה סימן תתל"ב שפי' כפי' ב' דר"ת וישב הסוגי' ע"ש

לימוד קז כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג דמלכים בין נשים בין פילגשים הכל וכו' ע"ש ועיין מ"ש מרן הכ"מ ז"ל וניחא לי מה שהקשה בגמ' והא כתיב ויקח דוד וכו' ומשני למלויי י"ח וק' ודקארי לה מאי קרי לה ויש לומר דכיון דהאי קרא קודם מעשה דב"ש הוא דכתיב היינו דפריך ומשני דאין המקראות כסדר

ודע שראיתי להר"ן ז"ל בשמעתי' דכ"ב ע"א גבי הא דקאמר אמרה ליה נינסבן אמר לה אסירת לי שכתב וז"ל וא"ת ולינסבה לפילגש ותירצו דמספר י"ח הם בין נשים ופילגשים וכ"כ הר"מ במז"ל פ"ג מה' מלכים והקשו ע"ז והא דוד נשא רצפה בת איה דכתיב ואת נשי אדוניך בחיקך וליכא למימר שנשאה בחופה וקידושין דא"כ הוו להו ז' וקא"ל נביא כהנה וכהנה לפיכך פי' דאה"ן דאם נתרצית אבישג להיות פלגש שפיר מותר בה אלא שלא נתרצית להיות פלגש וכיון שלא נתרצית הוה אסור בה והיינו דאמרי' דהתירו לו ליחד אע"פ שהי' אסור בדבר ולא התירו לגרש וכן הדין כאן וכתב הרב דוד ז"ל שכן עיקר שכן מצינו ברחבעם שנשא ח"י נשים כדינו והיו לו ס' פילגשים כדכתיב בד"ה עכ"ל ואזלא לה ראית הכ"מ ז"ל ונ"ל שהשגת הראב"ד ז"ל היא מרצפה בת איה כמו שהקשה הר"ן ז"ל ומ"ש שהיו לו נשים ופילגשים לאו היינו הך קרא דויקח דוד פילגשים ונשים אלא שעם הו' נשים היו ג"כ פילגשים והיינו רצפה ואפשר שלקח ג"כ יותר מהפילגשים. ולדברי רבי' אין להק' שמכיון דמעשה דבת שבע קודם ויקח וכו' א"כ כי קאמר ליה נביא אוסיפה לך כהנה וכהנה הרי כ"א שבת שבע חוץ מהו' דכיון שבא להוכיחו שבאיסור נשא' אינה מהמנין ועיין בס' ג"ה בלשונות הר"מ במז"ל מ"ש בזה ע"ש

וראיתי להרב כנה"ג בא"ח בלשונות הרמב"ם שכתב על דברי הר"ן ז"ל הללו לא הבנתי מ"ש והקשו ע"ז וכו' דאפשר דרצפה היתה א' מהפילגשים שהם בכלל נבואת הנביא ואוסיפה לך וכו' ע"ש. ואני לא הבנתי מה הוק' לו דהא בההוא קרא כתיב ואתנה לך וכו' ואת נשי אדוניך וכו' והדר כתיב ואם מעט ואוסיפה וכו' ועלה קאי הר"ן דואת נשי אדוניך היינו רצפה עוד הק' דלר"י דוקא הוא שנשא רצפה ולא לרבנן ומצינו לר"י דס"ל במתני' לא ירבה לו נשים יותר מי"ח ר"י אומר מרבה הוא ובלבד שלא יהיו מסירות וכו' עש"ב. ואישתמיט ליה מ"ש הר"ן ז"ל שם וז"ל ור"י ס' מסירות י"ח אינן מסירות אפי' אלף וכו' וי"מ דר"י ור"ש פליגי אליבא דת"ק וכו' דת"ק אמר וכו' וקמפ' ר"י הדקאסר ת"ק יותר מי"ח היינו מסירות וכו' ע"ש והיינו ודאי לר"י סתמא מסירות הן עד שיודע לך שאינן מסירות כאביגיל וכן ראיתי להרמב"ן ז"ל בס' המצות בעיקר החמישי שכתב וז"ל ובלבד שלא יהיו מסירות וכו' כלומר שתהיין בדוקות בכשרות וכו' ע"ש ומדר"י נשמע לרבנן וכמ"ש הרב הנזכר וכ"כ התו' בפסחים דפ"ג ע"א ע"ש

ושו"ר לו להרב אח"ז שכתב בפשיטות דאחר שנשא רצפה א"ל ואוסיפה לך וכו' ע"ש ומ"ש הרב דרבנן ס"ל דנשא רצפה לפלגש אלא דק"ל מלישנא דקרא נשי אדוניך דנשים משמע בכתובה וקידושין ע"ש לע"ד לשון נשי אדוניך על שאול קאי ומלת דוד שכתב שם ט"ס וצ"ל דשאול ובמלכים כ"א כתיב רצפה בת איה פלגש שאול ומ"ש שם בכונת כמהר"ר איזק לענ"ד אכתי מנ"ל לירושל' לרבנן דנשי אדוניך על רצפה כיון דנשי משמע בקידושין ומנ"ל דין זה דמותר באשת חמיו מהך קרא וראיתי למוהרח"א ז"ל בס"ס עץ חיים בלשונות הרמב"ם שכתב על מ"ש הרב כנה"ג בכונת מהר"ר איזק ז"ל וליתא דלשון מהר"א הוא אבל פילגשו נושאין וכו' דמשמע נישואין גמורי' לקידושין ולמה דוד לקחה לפילגש ולא לאשה עכ"ד ולא ידעתי מה הוק' לו דתק' ליה להר"ן דס"ל דנשא רצפה הו"ל ז' וקאמר ואוסיפה וכו' ועכ"ל דלפלגש נשאה כמ"ש הר"ן ולמה לא נשאה בקידושין אלא מאיזה סיבה ה"נ ל"ש ומה שהקשה לו עוד לק"מ וע"ש ומה שהקשה מנשים יש לחלק בין לשון לשים סתם לנשי אדוניך

ודרך אגב ראיתי בחי' הר"ן ז"ל שכתב אח"ז אהא דאמר ר"א שם כל אדם שמגרש אשתו ראשונה וכו' דלגי' הר' דוד ז"ל מדאמר ר"א אשתו ראשונה ילפי' לכל הנשים אע"פ שאינה אשתו ראשונה עש"ב. ותמהני דבסוף גיטין מייתי מ"ד אם שנא שלח אם שנאת שלח ואיכא מ"ד שנאוי המשלח וקאמר דל"פ כאן בזווג א' כאן בזווג ב' דאמר ר"א כל אדם שמגרש אשתו ראשונה ע"ש אלא ראשונה דוקא הוא דאסר ר"א אבל זווג ב' לא אסר ואפשר דבלא שנאה אלא על חנם מיהא אסור וזה דוחק דא"כ למה מגרשה ויראה דזווג א' וב' ס"ל לרב דראשון היינו לגבי דידה שלא נשאת לאדם אחר ומיהו הא ליתא דא"כ הא דמייתי מדר"א ע"כ נמי דראשונה בנישואיה קאמר וא"ה היינו תירוץ א' שתי' הר"ן ז"ל שם ע"ש וצ"ע ומסוגיא דגיטין הנ"ל ק"ל למ"ש מהר"ש יפה בב"ר פ' ס"ח שמ"ש בריש סוטה כאן בזווג א' וכו' זווג א' הוא קודם יצירה וזווג ב' הוא הגיעו לפרק הנושא ושניהן באשה א' ע"ש. והנה ימים רבים מרגלא בפומאי להביא ראיה לזה מעובדא דמטרוניתא דמייתי שם בב"ר סי' ד' שזווגה אלף עבדים ולא היתה להם ישיבה א' בעולם וא"ל ר"י שק' לזווגן כקריעת י"ס ע"ש וזה א"א שהיו כולן זווג ב'. עוד נ"ל ראיה ממ"ש התוס' פ"ק דתענית דף ד' בשם י"מ ע"ש דלכאורה הוא ק' דמסק' דגמ' זווג א' לפי מזלו. וראיתי לה' רצוף אהבה נדחק בזה ולפי' מהרש"י א"ש. ואח"כ ראיתי למהראנ"ח בדרשותיו ס' חיי שרה פי' כן כמהרש"י ומייתי לה מעובדא הנז' ע"ש ושהדי במרומים

ברם מה שהוכיח מהראנ"ח מתוס' דמ"ק ע"ש לע"ד נהפוך הוא דממ"ש אמאי לא משני וכו' נראה בבירור דהוא שינויא בעלמא דעכ"פ יש ליישב דהו"ל לשמואל לפ' דבריו ובריש