למודי ד' קיט

ז"ל דהפקר מוציא גם מידי תרומה איני יודע מנין לו. אמנם לי נראה להביא ראיה מדתני' התם סוף הסוגיא מי שנשכו נחש וכו' ומאכילין אותו וא"צ לעשר ד"ר רי"א צריך לעשר ע"ש והא ק' אמאי צריך לעשר ונימא מגו דאי בעי מפקיר לנכסיה וכו' אלא הוא הדבר שכתב הרב מנוח ז"ל. ואין לומר דהתם מיירי בכרישין של החולה וכתי' הב' שכתב הר' מנוח דאיכא למימר שיפקירנו לאחר ויזכה הוא בהם במתנה וכמ"ש שם הרב לההיא דטבל ותרומה ע"ש

לימוד קב כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' עכו"ם דין ט' מגדף שחזר בו תכ"ד אינו כלום אלא כיון שגידף בעדים נסקל ע"ש וכתב שם מרן ז"ל וצ"ע בפ' הנשרפין גבי הא דאמרי רבנן מגדף הוראת שעה וכו' וממ"ש רבי' בפ"ך מה' עדות וכו' משמע וכו' ע"ש. ביאור דבריו דודאי לא למדה רבינו אלא ממגדף דמדבר דלא היתה שם התראה והא ליתא דהתם הוראת שעה היתה. ועוד הקשה מדתני' ושאר חייבי מיתות חוץ ממסית ולא קתני חוץ ממגדף. ומ"ש וממ"ש רבינו בפ"ך מהל' וכו' בא לתרץ מה שהקשה מפ' הנשרפין דף ע"א ע"ב דלאו ממגדף יליף לה אלא משום דלית ביה מעשה ואפשר דבא לתרץ נמי קושייתו הב' דכיון דאיכא נמי עדים זוממים תנא ושייר ולא חש למתני. וק"ל דאם הטעם הוא משום דלית ביה מעשה למה צריך התראה במקלל אביו כמ"ש רבי' ז"ל רפ"ה מה' ממרים ע"ש ועיין בהראב"ד ז"ל שם בפ"ך מה' עדות דין ד' ובמרן שם ובלח"מ שם ע"ש ועיין בפר"ח ז"ל. ולי נראה כוונת רבי' ז"ל דה"ק דבשלמ' אם היה הדין דחוזר תכ"ד פטור אז שייך ביה התראה אחר גידופו מיד אם עומד בדיבורו חייב ואם לאו לאו אמנם השתא דהדין הוא שאם חזר וכו' אינו כלום לא שייך ביה התראה אלא כיון שגידף בעדים נסקל מיד דלא כמ"ש מרן כ"מ ז"ל וכן נראה שהרי לרבנן דס"ל דמגדף הוראת שעה א"כ היכא ילפי התם ממקושש לענין התראה סתם דאדיליף ממקושש נילף ממגדף דלא היתה שם התראה כלל דבשלמא לענין חבישה אע"ג דרבנן התם ילפי ממקושש וקאמרי במגדף דהוראת שעה היתה הכא היינו משום דאיכא למילף מונקה המכה טפי אית לן למילף מניה מלמילף דורות משעה משא"כ התם במקושש דמניה הוא דילפי' שפיר ילפי' והשתא ניחא דהתם במגדף לא שייך ביה התראה כלל דדיבור בעלמא הוא ותלוי בדיבורו ולא שייך למילף מניה. אלא דלזה יש לדחות דהתראה כבר ילפי' בפ' היו בודקין דף מ"א ע"א מקראי ע"ש ועיין בס' עץ חיים בפ' שמות דף נ"ב ע"א מ"ש על דברי מרן ז"ל הללו דאישתמיט מניה סוגי' דפ' הנשרפין ע"ש. [ועתה ראיתי להרב מרכבת המשנ' למהר"א השיגו ע"ש. וראיתי בס' דעת זקנים שהקשה שם התוס' לר"י דבעי שיודיעוהו באיזה מיתה היאך נתחייבו מגדף ומקושש ותי' שהתרו בהן בכל ד"מ א"נ חברים היו ע"ש והוא פלא דש"ס ערוך הוא לר"י דמקושש הוראת שעה היתה וה"נ י"ל במגדף כדס"ל לרבנן דר"י שם וצל"ע. שו"ר להרב מנחת יהודה שם גבי מקושש כ"כ ע"ש]

לימוד קג בספ"ק דסנהדרין מחכו עלה במערב' היינו ר' יוסי בר חנינא והתוס' שם הקשו וז"ל תימא דבפ"ג מינין דף מ"ב אשכחן דמחכו עלה במערבא אדריב"ח וכן הקשו שם בנזיר ע"ש. וראיתי בס' אורח מישור בשיטתו שם שכ' על דבריהם וז"ל צ"ע הא לעיל בתוס' ד"ה ה"ג וכו' פירשו דתרי ריב"ח הוו וקו' זו ק' ג"כ על הש"ס בסנהדרין שם דפריך והא שלחו מתם לדברי ריב"ח וכו' הא תרי ריב"ח הוו עכ"ל. ולי לק"מ דכיון דהתם קאמר בפ"ג מינין מתקיף לה ריב"ח וכו' ודאי דלשון מתקיף אינו לשון התנאים וע"כ שהוא אמורא וא"כ ממילא הא דמחכו עלה התם היינו אמורא דאי הוה תנא מי הזמינו לפני האמורא ומש"ה ק"ל לתוס' שפיר. ומה שהקשה אהש"ס דסנהדרין ג"כ ל"ק דכיון דהא דריב"א התם דמייתי בפ' אד"מ דף ל"ד ע"א כמ"ש שם רש"י לא נשנה בלשון תניא או ת"ר אלא מימרא בעלמא ודאי שהוא אמורא והיכי אמרי' א"כ דשלחו מתם לדברי ריב"ח דקאמר עלה התם דשלחו מתם היינו ריב"ח התנא וברור ועיין להרב חזון נחום ז"ל במס' תמורה דף ק"ל ע"ב עיין שם

לימוד קד שמעתי מקשים משמיה דרב יצחק הכהן ז"ל עלה ההיא דאמרי' בפ' האומר דקידושין דף ס"ב ע"ב מי יימר דמזדקקים ליה תלתא ממאי דאמרי' בפ' כירה דף מ"ו ע"ב אי לא מזדקק ליה חכם סגי ליה בג' הדיוטות ע"ש ואמאי לא אמרי' דהתם נמי מסתמא מקצי דעתיה בשעת נדרו משום מי יימר כמו גבי חכם [וכן הקשה בס' לשון למודים בא"ח סי' ק"ו] ול"נ דל"ק דשאני התם דאיכא תרתי חכם או ג' הדיוטות ובכה"ג לא אמרי' מי יימר בתרוייהו אבל ההיא דליכא אלא ג' הדיוטות ולא סגי בחד מומחה וכמ"ש התו' שם ע"ש כיון דלא משכחת לה אלא בחד סגנון שפיר אמרי' בכה"ג מי יימר אף אג' הדיוטות וה"נ אי הוה דוקא בחכם אמרי' מי יימר דמזדקק ליה חכם והיינו דקאמר התם אבל הכא מי יימר דמזדקק ליה חכם ע"ש

וראיתי להרב עצמות יוסף ז"ל שהקשה בתוס' שם במ"ש רבי' נתנאל דמומחי' ליכא למימר משום דכתיב לדרתיכם ע"ש דא"כ למ"ל משפט א' ת"ל מדאצטריך לדרתיכם ע"ש ול"נ דלק"מ דאי מלדרתיכם הו"א דמשום דס"ד דהוי דומיא דהודאות והלואות דחד מומחה מיהא בעינן מש"ה אצטריך לדרתיכם דבחד הדיוט סגי קמ"ל משפט א' דבעינן תלתא לחומרא דומי' דגזלות וכי היכי דלא נימא דבעי' מומחים דומיא דגזלות ממש מש"ה אצט' לדרתיכם וברור

לימוד קה כתב הר"ר אליעזר ממיץ ז"ל בס' יראים סי' י"ט וז"ל מל ולא פרע וכו' וכן הוא אומר בעת ההיא אמר ה' אל יהושע וכו' ושוב מול את בני ישראל שנית שנית זו פריעת מילה אמר לו הקב"ה ליהושע וכו' משום דלא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו אלא ניתנה למשה במצרים דאס"ד פריעת מילה ניתנה ליהושע לכתוב קרא ושוב מול ולשתוק אלא להכי כתב שנית שנית למשה במצרים זה מצאתי בה"ג. ויש לשאול ע"ז הפי' דאמרי' בב"ר והביאו רש"י ז"ל בפירושו לחומש באברהם לא נאמר את בשר ערלתו לפי שלא היה צריך אלא חיתוך בשר שכבר נתמעך אבל ישמעאל הוזקק לחתוך את הערלה ולפרוע את המילה לכך נאמר את בשר ערלתו כו' מ"מ שמענו דניתנה פריעה לאאע"ה וכו' ע"ש. ואני תמה עליו כי הנה דברי הה"ג אלו הם ש"ס ערוך הוא בפ' הערל דף ע"ח ע"ב דגרסי' התם אמר רבה בר יצחק אמר רב לא ניתנה פריעת מילה לא"א שנאמר בעת ההיא וכו' ע"ש ומהב"ר ל"ק כי ודאי פליג אש"ס דידן ונקיטינן כנמרין ודאי. א"כ י"ל דנהי דלא ניתנה לו מ"מ קיימה הוא מעצמו כמ"ש התוס' שם ד"ה לא ניתנה וכו' וז"ל ומ"מ אברהם פרע מילתו ואע"ג דלא נצטוה כדאמר בב"ר דאפי' עירובי תבשילין קיים ע"ש. אלא שאני תמה לדבריהם דהיכא פסיקא להו דאברהם פרע מילתו שהרי אפי' לפי' הב"ר לא פרע מילתו שהרי נתמעך ואם לא הי' מלת מילתו שכתבו היינו מפר' דאישמעאל קיימי. ושו"ר בחי' הריטב"א ז"ל לפ' הערל כ"י שהביא הב"ר הלז וכתב דפליג אגמרין ושוב כתב דקיימה מעצמו ע"ש וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכ"כ הרא"ם ז"ל ע"ש שהביא מהב"ר שדרשו המול ימול מילה ופריעה ע"ש. וסבור הייתי לומר דכונת הרב בזה כי הנה דברי ההלכות אלו הה ודאי כפי הגירסא האחרת חותה שהביא רש"י והתוס' ז"ל שם בגמ' מאי שוב ומאי שנית אלא לאו לפריעה ודילמא לאקושי סוף מילה וכו' ש"ש דאי לפי