למודי ד' יב

פטור ונשים נמי פטורות משום כל כבודה וכו' דהא בזקן ובנשים נוהג שכל דבר שבשלו דרכו ליטול בשל חבירו חייב להחזיר עכ"ל וכלשון זה כתוב בשם הרא"ש ז"ל בש"מ בקושית התו' שם ע"ש

אבל מלשון הרשב"א ז"ל בחי' לפ"ק דיבמות לא משמע הכי וז"ל ומיהו מהא ליכא ראיה כ"כ דאיכא למימר דמאל תחזיר קמק' דהוי לאו הש"ב ואע"ג דאינה בזקן ואינה לפי כבודו מ"מ בכהנים ולוים וישראלים נוהג אבל מאידך דאלמנ' ק' וי"ל בהא נמי דמכהן מצורע לא ילפי' בעלמ' כלל דדילמ' שאני התם משום דגדול השלום עכ"ל אמנם אי קושיא מהא דאמרי' בריש יבמות טעמא דכתב רחמנ' עליה הא לא"ה הו"א אחות אשה מיבמה מ"ט דאמרי' דאתי עשה ודחי ל"ת ע"ש והא דהא מכיון דעשה שביבמה לא מיקרי עשה הש"ב א"כ היכי ס"ד דאתי עשה שאינו ש"ב ודחי ל"ת הש"ב דהא עשה דמצורע דחי נמי עשה דהקפה בהדי לאויה משום דאינו ש"ב משום דהלאו והעש' כלאו גמור דעלמא חשיבי וא"כ היכי אתי משה שאינו ש"ב וכו' וע' בתוס' שם דף ו' ע"א ד"ה טעמא וכו' והיכי מייתי עלה מילי טובא למילף מהתם דאתי עשה ודחי ל"ת כדקא' התם מנלן ומייתי מכמה מקומות ע"ש הא שאני הנהו דהוי עשה הש"ב אבל גבי יבמה דאחות אשה מהיכ' תיתי לן הא ולומר דכונתם היא דקאמר הניחא לרבנן דר"י דפליגי עליה התם בפ' כ"ג ע"ש וסוגיא דריש יבמות לר"י היא ולא לרבנן ישתקע הדבר ולא יאמר וצ"ע

ונראה דס"ל להר"ן ז"ל דכלפי עשה שהוא דוחה אין חילוק בין שוה לאין שוה לדחות הלאו אף שהיא ש"ב וכלאים בציצית יוכיח כי אין מועיל לל"ת הנדחה אם הוא ש"ב לשלא לדחות מפני העשה וכדמוכח בפ' כיצד צולין דף פ"א דפריך ניתי עשה ולידחי ל"ת ע"ש ועשה דשריפת קדשים הוה מ"ע שהז"ג דאין נוהגת אלא ביום כדאי' בפ' הערל דף ע"ב ע"ב ע"ש אך יש להסתפק אי אתי עשה ודחי ל"ת הש"ב ויש עמו עשה שאינו ש"ב וע' בתוס' פ"ק דקדושין דף ל"ד ע"א ד"ה מעקה ע"ש וע' בתוס' פ"ק דיבמות דף ו' ע"א ד"ה טעמא ע"ש ומה דאמר רב אשי בפר"א דמילה דף קל"ג ע"א דאין עשה דמילה דוחה ל"ת ועשה די"ט ואע"פ שעשה די"ט אינו שוה בנשים לא מכרע' דעשה דמילה אינו שוה בנשים וע' במהרש"א פ"ק דיבמות דף ו' ד"ה הנז' ע"ש

והר"ן ז"ל שם בפ' כ"ג כתב וז"ל וא"ת אמאי לא מוקי למתני' באלמנה מן הנישואין דוקא וכו' א"נ י"ל דאפי' באלמנ' מן הנישואין ראויה היא לו להתיבם וכו' אתי עשה דיבום הש"ב וכו' וכי אקשי' בגמ' בשלמא מן הנישואין וכו' לרווחא דמלת' קאמר דאפי' לא פסיק' לן דעשה הש"ב ידחה לאו ועשה וכו' ומתרצינן גזרה וכו' ובהאי תירוצא איתרצא קושיא קמייתא וכו' עש"ב וה"נ י"ל שכן דעת התוס' דהלוקי' וכ"כ הריטב"א ז"ל בחי' ליבמות ע"ש

לימוד ג' כתב מהר"ר בצלאל ז"ל בש"מ לפ' אלו נערות דף מ' ע"א וז"ל והיה אפשר לי לפרש דכל שאין העשה מפורש אלא דאתא מריבויי' אתי עשה דמפורש להדיא ודחי ליה אע"ג דאיכ' בהדיה נמי לאו ולכך מצינן לפרושי דאמצא בה ערוה פריך אע"ג דאית ביה לאו ועשה וכמ"ש התו' ז"ל כיון דלא מפרשי בהדיא הלאו ועשה ולזה הוה ניחא נמי שפיר דנקט כגון מילה בצרעת אע"ג דלחד לישנא איכא לאו ועשה דמ"מ לא מפ' בהדיא העשה דהא פליגי בה לישני וכו' ע"ש ולפי דבריו ניחא מה שהק' הרב גופי הלכות כלל רל"ג דאמאי לא אתי עשה דואהבת לרעך כמוך ודחי לאו דובחקתיה' לא תלכו ע"ש שתי' תמוה כנראה למעיין ומסוגי' דהתם דפריך ליתי עשה דולו תהי' לאשה הויא תיובתי' דאי איתא הא איכ' לקיומי לעשה בשאנס אשה ראויה ולפי דברי הרב ז"ל א"ש דכיון דאין העשה דואהבת מפורש לא דחי ללאו מפורש כמבואר

אלא דק"ל לדברי הרב ז"ל מדאמרינן בפרק תמיד נשחט דנ"ט ע"א בשלמא לת"ק אתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה אלא לר"י בנו של ריב"ק מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה ע"ש ואם אית' הלא עשה דהשלמה אין לך שאינו מפורש להדיא כמוהו דמפרשים חלבי השלמים מלשון השלמה וגם דקרא מיירי בתמיד של שחר ואביי ורבא פליגי התם בפירושא דהאי עשה וכיון דכן אתי עשה דאכילת קדשים דמפורש להדיא דכתיב ואכלו אותם ודחי ליה וצ"ע

לימוד ד אתמר בס"פ חלק דף קי"ג ע"א תניא ר"א אומר כל עיר שיש בה אפי' מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת שנא' ושרפת וכו' כל שללה כליל והיכא דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון ע"ש וצ"ע דאמאי לא נימא דליתי עשה ולידחי ל"ת וזאת הקושי' היא להרב תורת חיים ז"ל ויש לישב דהכא לאו משום שמא דל"ת נגעו אלא משום חומרת שם שמים שעל שמו יתב' הוא שנעשית עיר הנדחת ואין לנו לשורפו בעין וכל כי האי אינו בכלל עשה דושרפת. וראיתי בס' מרכבת המשנה בהל' ע"ז שהבי' קושי' זו בשם מהר"י רוזאניס ז"ל והוא תי' וז"ל ול"נ לומר דאתי עשה וידחה ל"ת אמרינן אבל ליתי עשה ולידחי כמה ל"ת לא אמרי' והכא במזוז' בכל אזכרה ואזכרה שיש בה עובר על ל"ת ע"ש ואיני יודע מקום לסב' זו דה"נ בכל אזכרה ואזכרה שיש בה ל"ת יש בה נמי מצות עשה לשורפה דבכל שהוא משללה קאי בעשה והרי אמרו בפ' אלו נערות דף מ' ע"א גבי ממזרח ונתינה שנאנס' דליתי עשה דולו תהי' לאשה ולידחי לאו דלא יבוא ממזר ואף דבכל ביאה וביאה קעבר בל"ת ול"נ לומר עפמ"ש רש"י ז"ל שם ד"ה ואבדתם וכו' וז"ל א"א לשורפה משום קרא דלא תעשון כן ואנן בעינן שללה וליכ' דהאי שלל שמים הוא ולכאורה הוא תמוה דמה לו לערב סברת ת"ק אדר"א ואי ס"ל לר"א ה"נ לימא בפשיטות כת"ק ולומר דלת"ק קאמר זה הא ודאי ממה שלא ניתן ליאמר ונ"ל דרש"י ז"ל הא גופא ק"ל ולהכי קאמר דס"ל לר"א דשללה למעוטי שלל שמים הוא ומכליל משמע כל דבגווה ומ"ה ס"ל דאם יש בה מזוזה אינה נעשית וכו' וקרא ה"ק ושרפת וכו' ובאיזה עיר אמרתי כשלא יש בה אלא שללה ואז ושרפת וכו' כליל אבל לא בעיר של מזוזה ומייתי מלא תעשון לגלויי דרשיה וברור

לימוד ה בפ' הנשרפין דף ע"ו ע"א איפליגו אביי ורבא בעונשין מ"ה דלאביי עונשין היכ' שהוא גילוי מילתא ולרבא אין עונשין והכי אי' נמי התם בפ"ד מיתות גבי בא על אביו חייב ב' וכו' ע"ש. ולכאורה משמע דלרבא אין עונשין ואפי' בגילוי מילת' אבל הוא תימא דבכל דוכתא דאמרי' גילוי מילתא בעלמ' הוא יהי' לאביי ולא לרבא דלא כהלכת' וגם רבנן דר"י דפ"ד מיתות ע"ש קיימי כרבא אכן י"ל דבהכי פליגי ורבא לא שני ליה בין הא לאחותו בת אביו וכו' ודקאמר בפ"ד מיתות מ"ס עונשין וכו' היינו בכה"ג ולרבא משכחת לה גילוי מילתא בכגון דאתא ק"ו ומפ' לקרא דכתיב סתמא וכה"ג טובא וע' תוס' דר"פ הנחנקין ד"ה הא וכו' וע' תוס' ר"פ כ"ש דף מ"א ע"א ד"ה איכא בינייהו וע' ביבין שמועה סי' ל"ב והיינו נמי דקאמר בפ' העור והרוטב דק"כ ע"א גבי המחהו וגמעו בחלב וחמץ ונבלת עוף וצריכי וכו' אע"ג דאין עמ"ה נהי די"ל דקאמר אפי' מדינא לא אתי ע' תוס' דר"פ איזהו נשך ד"ה אמרי וכו' ולדאמרן א"ש דגילוי מילתא הוי דפי' אכילה אפי' המחהו וגמעו. מיהו הא ליתא דא"ה לא מצריך התם מידי כפירכא דקאמר דכיון דגילוי מילתא הוא מה פירכא יש עיין תוס' דפ' בנות כותים דף ל"ב ע"ב ד"ה למעוטי וכו' שוב הראני חד צורבא מרבנן שכן הוא מדוקדק בל' התוס' דבכורות דף י"ד ע"ב ד"ה טוב וכו' ע"ש

ודע דמאי דלא נקט בפ' הנשרפין וכי מזהירין מ"ה דלכ"ע