למודי ד' קיח

שלשה דרכים ינוחו לפניך מה שלמדנו מדבריהם לשבר קושית מדאצטריך הא' מ"ש רש"י והתוס' ז"ל דעבדינן ק"ו ממה שאינו מפו' ואף שיש בו איתו הדין שבחבירו מכח מדאצטריך ק"ו מיהא איכא משום דאינו מפו' להדיא ועם זה יתורץ ג"כ הא דתרי קילי וחומרי דסתרי וכו' והב' מ"ש בחולין ובפ' כיצד דיש שום סברא או קולא או חומרא וכו' וכעין זה כתב הרב מש"ל ז"ל בפ"ו מה' חו"מ ע"ש וכ"כ ג"כ בפ"ט מה' שמיטה ויובל ע"ש אלא שמ"ש שם ואפשר שמספיקא הו"א שחג המצות יהא טעין סוכה וחג הסוכות טעון מצה ע"ש אחר המחיל' לא דק דהא הוו תרי ק"ו דסתרן וכו'. גם עיקר דבריו שכ' דלא היינו יודעים איזה ק"ו נדון אינו מן הס' ודברי התוס' כנים הם שכתבו דיש שום ס' וכו'. והג' מ"ש בפ"ק דיבמות דהוה מוקמי' קרא לשום דרשא. והד' מ"ש שם דהשתא דגלי קרא לקולא או לחומרא הוה מפכינן הדין ויתורץ קושית מדאצטריך דאיכא התם בפ"ק דחולין דף הנזכר וש"ס ערוך היא בפ' אד"מ כמו שהביאו הם ועוד למדנו מדבריהם בפ"ק דחולין דבור הנזכר דאע"ג דנקט ק"ו סמיך אמ"מ וניחא לפ"ז אותם שהביא הרב מש"ל וכ"כ מהרש"א ז"ל בס' ש"ש פ' אמור ופ' בהר ע"ש. ואין לומר דההיא דפ' אמור סמיך אג"ש דט"ו ט"ו וכה"ג כתבו בפ' אלו עוברין דף מ"ג ע"ב ע"ש דהיכי קאמר ומה פסח שאינו טעון סוכה וכו' והלא בג"ש ילפי' ליתן האמור של זה בזה וכן ראיתי למוהרימ"ט ז"ל בחי' לקי' דף ט"ו ע"ב גבי אמר קרא יגאלנו ע"ש. ומ"ש הרב הנז' בפ' אמור וז"ל וק"ק דאם לדין יש תשובה מה לזה שכן טעון לולב וכו' וכ"ת דא"ל אי לא כתב הזה הו"א לולב גופי' תיתי בהך ק"ו וכו' הא ליתא דא"כ כי היכי דקאמר הזה זה טעון סוכ' וכו' לימא נמי ואין חג המצות טעון לולב וי"ל דאינ' פרכא דמאי דחג הסוכות טעון לולב לאו משום דחמור וכו' אלא כמ"ש בגמ' דד' מינים באים לרצות וכו' ע"ש. לענ"ד אכתי ק' לפי דרכו דאכתי איכא למפ' באידך ק"ו מה לחג המצות שכן טעון קרבן פסח. אלא הדבר ברור דהזה לא קאי אלא אסוכ' ולא אלולב ולא אצטריך ג"כ לברייתא למעוטי לולב דמכיון דאימעיט מצה מסוכה תו לא מצית למילף במצה מק"ו מסוכ' דמה לסוכה שכן טעון סוכה. ולכל דברות ולכל אמירות יתיישב נמי מה שקשה אצלי אהא דגרסי' בת"כ דף קמ"ז ע"א טומאתו מזובו בלובן הוא מטמא ואינו מטמא בדם והלא דין הוא ומה אם הזב' שאינ' מטמאה בלובן מטמאה בדם זב שהוא מטמא וכו' ת"ל טומאתו היא ע"כ וה"נ תניא התם כה"ג דף קמ"ח ע"א גבי ואיש אשר יגע במשכבו וכו' עש"ב וה"נ איתא התם פ' בחקתי דף רצ"ה ע"ש וכן נמי דף ש"א וה"נ איתא כה"ג בפ"ג מינין דף מ"ד ע"ש וניחא נמי מאי דק' מפ"ק דקדושין דף י"ד ע"א דלמ"ל כריתות ת"ל מדאצטריך ככה למעוטי אשה מחליצה כי היכי דלא נילף מק"ו מיבמה שאינ' יוצאה בגט וכו' ש"מ דאינה יוצאה בגט דאי יוצאה ליכא ק"ו ולמ"ל ככה ולפי האמור הנה נכון. וענ"ל דהתם לא ק"מ לפי מ"ש התוס' שם ד"ה אמר קרא וז"ל וא"ת מנ"ל וכו' דילמא אתא למעוטי מיתת היבם וכו' וי"ל דסברא הוא דככה יעשה לא ממעט אלא וכו' עש"ב. והשתא אי לאו ס' כריתות לא הוה אמרי' ככה לגט אלא למיתת יבם ואע"ג דסברא הוא מ"מ דוקא הוא לפי האמת דגלי לן באשה דאינה יוצאה בחליצה דהשתא כיון דאיכא ק"ו בפשיטות מהני לן הס' לאוקמה למעוטי גט אמנם אי לאו קרא הוה טעינן למימר דאתי למיתת היבם ולעולם דאשה יוצא' בחליצה. אמנם ק' אכתי למ"ל ככה דת"ל מדאצט' ס' כריתות וע"כ כדכתיבנא בא' מהדרכים הללו וכבר מחינא לה להאי כללא דמדאצטריך בעניותנו אמוחא בלימוד הקודם מפי ספרים ומפי סופרים. וכעת מצאתי ראי' מדברי התוס' דפ' טרף בקלפי דף מ' ע"ב ד"ה ועשאו וכו' שכתבו וז"ל וא"ת ניהדר ונילף בעלמא מהכא שיקדש הגורל מק"ו ומה במקום שלא קדש השם קדש הגורל וכו' ע"ש מה שנדחקו לתרץ ואי איתא להא דמדאצטריך מאי קושיא נימא דמדאצטריך ועשהו חטאת שאין השם עושה בו חטאת שמעינן דאין הגורל מקדש בעלמא דאי מקדש למ"ל ועשהו וכו' דהשתא ליכא ק"ו אלא הוא הדבר דלית להו לתוס' האי כללא כלל כלל לא. אמנם ק' לדבריהם מה יענו להא דתניא בת"כ פ' מצורע דף קנ"א ע"א איתה פרט למצורעת והלא דין הוא מה הנדה שאינ' מטמאה בביא' מטמא' את בועלה מצורעת שהיא מטמא' בביאה א"ד שתטמא את בועלה ת"ל אותה פרט למצורעת ע"כ. ומעתה נהדר ונילף לנידה שמטמא' בביאה מק"ו ממצורעת שאינה מטמא' בועלה ומטמא' בביא' ולומר דאה"נ לא אישתמיט תנא מלמימר הכי להדיא למהדר למילף בק"ו וצ"ע:

ודע שראיתי בחי' הריטב"א ז"ל שם בפ' טרף בקלפי שכתב וז"ל מקום שלא קידש הגורל פירש"י ז"ל שלא מצינו בשום מקום שקידש הגורל פי' דכיון שלא מצינו כן אין לומר שיקדש דמיה"כ לא גמרי' דהא כתיב ביה מיעוטא אשר עלה עליו הגורל וכדאיתא לקמן כ"ד. ולא ידענא היכא קאי דקאמר כדאיתא לקמן והלא האי קרא דרשינן ליה התם לעיל מזה דהנחה לא בעינן עד שעת שחיטה וה"נ דריש ליה התם דף ט"ל ע"ב לעכב גם לפי דבריו אמאי אצטריך ועשהו חטאת והיכא ילפינן ק"ו כיון דאיכא מיעוטא דאשר עלה וכו' וצ"ע ועיין בחי' הר"ן ז"ל ספ"ק דחולין דף כ"ד ע"א ד"ה ומה וכו' מ"ש על דברי הרשב"א ז"ל שדבריו צ"ע ע"ש

לימוד מא כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח דלולב דשל דמאי כשר שאפשר שיפקיר נכסיו וכו' והכי אמרו בגמ' פ' לולב הגזול דף ל"א ע"ב והקשה מהר"ם ן' חביב ז"ל מדתנן בפ"ג דדמאי והרוצ' לתקן יתקן וכתב הרמב"ם ז"ל שם שלא הותר הדמאי אלא כשאוכל אצל בע"ה אבל כשיחלקו להם וכו' נתחייב להפריש וכו' וכיון שכן הכא אפי' מפקיר נכסי' אינו יכול לאכול הדמאי שאצלו ותי' שהדבר רשות אם רוצה לתקן וכו' ע"ש וכ"כ בס' מ"ק. ואחר המחיל' לא דייקי כלל דהרוצה לתקן יתקן קאי את"ק דקאמר נותנין את המעושר וכו' אהא קאמרי גובין סתם וכו' והרוצ' לתקן יתקן כלומר ויהא החיוב מוטל עליהם וזה ברור מאד ולשון נתחייב להוציא וכו' שכתב הרמב"ם ז"ל ימאן פירושם גם לפי דבריהם מי הכריחו להרמב"ם לחלק בכך לימא דהיינו הך. ולעיקר קושייתם לק"מ דלא כתב הרמב"ם אלא דוקא בחלק טוב אבל באכילה אחת פטורין וכמו שכ"כ שם להדיא ע"ש ואתרוג אחת לא עדיף מאכילה אחת ואפי' יש לו אתרוגים טובא מגו דאי מפקיר לכולהו קאמרי' וכה"ג כתב שם התי"ט ז"ל לההיא דהדמאי מערבין וכו' ע"ש

והרב שע"ה ז"ל כתב משם הרב מנוח ז"ל דלאחר שבא לו חיוב מעשר תו לא פקע מניה בהפקר והביא ראיה מהקדש דאם הקדיש לאחר שמירחו חייב דנא עדיף הפקר מהקדש ע"ש שתמה עליו שהרי מבואר הוא דהפקר עדיף מהקדש וננמר' מלאכתן בידו חייב לעשר ואלו בהפקר קי"ל דאפי' אם נגמר' מלאכתן בידו אחר שזכה בהן הם פטורים ע"ש. ואחר המחי' לא דק בזה כלל דההיא דהתם כשפדאן פקע להו שם הקדש מנייהו לגמרי ואלו בהפקר כשזכה בהן הרי זכה מן ההפקר וההפקר קי"ל דפטור מן המעשר (והיינו ע"כ לא זכה בהם) אבל בהקדש כשפדאן אין זה זכה מן ההקדש אבל הר' מנוח חיליה היא מהקדיש לאחר שמירחו דחייב משום דכבר נתחייב והא ודאי לא עדיף הפקר מהקדש וזה ברור, ומה שרצה הרב להביא ראי' מההיא דפיה"כ דטבל ותרומ' מאכילין אותו טבל ומההיא דבכל מערבין ע"ש לא ידענא מאי היא דאימא בטבל הטבול לתרומה גדולה היא ואי פשיט' ליה להרב