למודי ד' קיז

נמי הקשו בפ' נערה שנתפתת' דף מ"ז ע"א ד"ה השתא וכו' ותירצו וז"ל ולי נרא' דאי לאו ק"ו דהתם הוא דמצי מזבין לה והוה דרשי' מלאמה דמעשה ידיה לאביה אפי' בבוגרת עכ"ד ואפשר דבכה"ג נמי סובב הולך תירוצם דפ"ק דקידושין דהוה דרשי' האזרח בע"א ולרבויי וח"כ בעלמא נמי בפשיטות ליכא לאקשויי מידי ומזה נמשכו חכמי הדורות אחרי קושיא זו שהק' התו' בקי' וכל המפ' הרא"ם ומוהריב"ל והרב מש"ל והרב אלגזי ז"ל שלמים וכן רבים ואם באנו לספר הקושיות שיפולו מזה בכל הגמ' מחול ירבון וכן הקשו ג"כ בפ"ק דחולין דכ"ג ע"א ד"ה תמות וכו' ע"ש שתירצו כעין ההיא דקידושין ובפ"ק דקדושין דף כ"ב ע"ב הקשו זה וכן מצאתי לתוס' דפ' כיצד הרגל דף כ"ו ע"א ד"ה ולא תהא וכו' שהקשו קו' זו דמאצטריך ע"ש מ"ש וז"ל התוס' בפ"ק דחולין דף כ"ג ע"ב ד"ה ותהא וכו' צ"ל דיש שום סברא אי קולא או חומרא לעשות ק"ו אחר יותר מאחר וכיון שהיינו עושים ק"ו אחר אצטריך קרא למעוטי מעתה היינו עושים ק"ו להפך עכ"ד הרי לך הסברא השנית דכתיבנא בעניותן. שוב מצאתי שניהם מבוארים בתוס' בפ"ק דיבמות דף ז' ע"א ד"ה ת"ל ע"ש ועיין בס' הליכות אלי כלל תקפ"ח סימן כ"ב שנתכוין לתי' התו' הלז השני ע"ש. ואחר ימים ראיתי למוהרימ"ט ז"ל בחי' לקדושין בתוס' שם שזכרנו שקרא ערער על קושית מדאצטריך והביא דבריהם דפ' נערה ודפ"ק דיבמות וכתב שם כדכתיבנא ע"ש שמח לבי. וע"ע במ"ש הרב שם דף כ"א ע"א ד"ה משום וכו' ע"ש ועיין תוס' דפ"ג דשבועות דף כ"א ע"א ד"ה אמר וכו' וכן ראיתי להרב פני יהושע ז"ל בחי' לקדושין שם שקרא תגר על קושיא זו ע"ש שהאריך אלא שמה שפי' שם בדבריהם אינו מן הישוב כמו שירא' המעיין. גם מ"ש דלא מצינו לתוס' שהק' קושיא זו אלא שם נעלם מעינו דברי התוס' דפ' כיצד ודפ"ק דיבמות ודפ' נערה שזכרנו. אמנם מה שיש לתמוה לדברי הר"י הוא דהיכי מצינן למילף ט"ו ט"ו מסוכה לפטור נשים דהא דנשים הלכה וקי"ל דאין דנין י"ג מדות מהלכה כמ"ש הכריתות במדת הק"ו בסי' ט' ע"ש והרב יבין שמוע' כלל ק"ח כתב זה ליישב דברי התו' דפ' אלו עוברין ע"ש ועיין בה"ע וביבין שמועה ובכללי הגמ' ע"ש והתימא מהם שלא זכרו להר"י ז"ל ומחלוקתו דודאי ס"ל דדוקא בק"ו הוא דאין דנין וצ"ע. שו"ר שזה עצמו ק' אש"ס גופי' פ"ק דקדושין שזכרנו לעיל דקאמר סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג הסוכות ע"ש. והתימא מהרב יבין שמועה מה יענ' לסוגיא הלזו. ואפשר לי לומר ע"פ מ"ש הרב ג"ה כלל י"ג דהיכא דילפינן מההיקש מילי דלאו הילכתא נינהו ילפינן אגב גם מילי דהלכתא מדין אין הקיש למחצה אכן כל דלא אתיא הקישא אלא למידי דהלכתא הא ודאי אין דנין מהלכ' ע"ש וה"נ בנ"ד כיון דהאי ג"ש דט"ו ט"ו אתי למילי אחרינא דלאו הלכתא כדדרשי' בפרק הישן דף כ"ז ע"א ע"ש לענין לילה הראשון חובה וע"ש בתוס' שפיר ילפי' מני' נמי הא דהלכתא וכאמור. ולפ"ז לק"מ מה שהק' הרב הנז' כלל ק"ח שם לדברי התוס' מהא דאין דנין ג"ש מהלכ' ולא יתכן גם תירוצו ומעת' הדרא קו' קמייתא שהק' הרב שם ע"ש. ולכאור' נר' דל"ק כלל דזהו שכתבו התו' שם והוו מיפטרי ממצה כמו מסוכ' וכו' ע"ש ור"ל דס"ל דלענין לפוטרם מחמץ אין סברא למילף בג"ש מסוכ' אלא לענין אכילת מצה דמ"ע ממ"ע אלא דכלפי מאי דהוה ס"ל למילף הקישא לחומרא לחייבם במצה אהא כתבו דכיון דילפי' ג"ש מסוכה והוו מיפטרי ממצה מעתה הדר הקישא ע"כ להופכו לקולא. אלא דעדיין קשה למ"ל לש"ס לומר טעמא דהמ"ע שהז"ג כיון דסמיך אג"ש. ואיברא שמלשון מהרש"א ז"ל שם בתוס' נראה שכך הבין ע"ש. אמנם הא ליתא דודאי הג"ש כח יש לה ללמד גם לענין חמץ ומה בכך שהרי מלות הג"ש אינו מצה מסוכה אלא ט"ו ט"ו ולכל דיני ט"ו ילפי' לנשים מהדדי ולמתעקש אני מביא ראי' חותכת ע"ז והוא מ"ש התוס' ברפ"ק דערכין דף ג' ע"ב ד"ה הני כהנים וכו' וז"ל הק' הר"ם נשים לא ליחייבו בכלאים הואיל וליתנהו בגדילים תעשה לך וי"ל השוה הכתוב אשה וכו' והדאמר פ' אלו עוברין הואיל ואינ' בקום אכול מצה אינ' בבל תאכל חמץ סמיך עלה ההיא דילפי' ט"ו ט"ו מחג הסוכות עכ"ד ע"ש ומעת' צריכין אנו למ"ש מהרש"א ז"ל שם ע"ש

וראיתי בס' באר יעקב בקונט' הכללים שכתב אמ"ש התוס' דיש לדרוש יותר התיר לנשים משום ג"ש דט"ו ט"ו ע"ש שזה סותר מ"ש ביבמות דף נ"ט ע"א ד"ה דומיא וכו' שהק' וא"ת אדרבא נימא אפכא גרושה דומיא דאלמנ' ותרצו דלחומרא מקשי' ע"ש והא הכא דאיכא למילף ג"ש אפ"ה משום דלחומרא מקשי' מבטלינן לג"ש ע"ש שהעלה בצ"ע. ולי נראה ליישב דלא כוונו התוס' באלו עוברין לומר דמשום ג"ש דרשינן אף לקולא אלא שכונת' הוא דהכא יש לדרוש התיר לנשים כיון שמצינו התיר לנשים בסוכה דפטירי ה"נ מצה דלכמה מילי דמי להדדי וזהו שכתבו והוו מיפטרי ממצה כמו מסוכה אבל התם הא דתמר אינו פטור וחיוב ולא דמי כלל. ועי"ל עם מאי דק' תו לחד תי' דאידך שכתבו באלו עוברין דמשום דסיפיה מפ' לרישי' אמרי' אף לקולא ע"ש א"כ ה"נ התם מאי ק"ל נימא אפכא דהוה מרישי' לסיפיה והשתא חד מתרץ חבריה דהיינו דק"ל לתוס' דלגבי ג"ש למידרשה נקטינן אף מרישיה לסיפיה ותירצו דכיון דהוי קולא ומסיפיה לרישיה אלים לאפוקי מג"ש. ועי"ל דלא דמי ולא כתבו כן התוס' שם אלא דוקא כי ההיא דאכילת מצה כבר ידעינן דפטירי מכללא דמ"ע שהז"ג ואז כלפי דמפכינן הקישא לחומרא אמרי' דטפי עדיף לקולא משום דאיכא ילפותא אחריתי באפי נפשה למילף לקולא והיינו ג"ש דט"ו ט"ו אמנם ההיא דאלמנה דאין לימוד גרוש' מאלמנ' נחלק מלימוד הג"ש דכי קאמרי' גרושה דומיא דאלמנ' עכ"ל למילף אלמנה מג"ש דהא כך לי משמעות גרוש' כמו האלמנ' ואלו תרוייהו ילפי מג"ש א"כ עליה אני דן למילף לחומרא כאלמנה ולעקור הג"ש שבה כנ"ל

לימוד ק כתבו התוס' בפ"ק דיבמות דף ו' ע"א ד"ה ת"ל וכו' וז"ל וא"ת אמאי אצטריך בפ' אד"מ וכו' ת"ל מדאצטריך לא תבערו וכו' וי"ל דאי לאו דכתיב מזבחי לא הוה מוקמי' קרא מס' בק"צ וכו' ולא תבערו הוה דרשינן ע"כ לשום דרשא אחריתי וכו' עש"ב. וכה"ג נמי הקשו בפ' כיצד הרגל דף כ"ו ע"א ד"ה ולא תהא וכו' ע"ש מה שתרצו וע"ש במהרש"א ז"ל. וז"ל התוס' בפ"ק דחולין דף כ"ג ע"ב ד"ה ותהא וכו' צ"ל דיש שום סברא או קולא או חומרא לעשות ק"ו אחר יותר מהאחר וכיון שהיינו עושים הק"ו אחר אצטריך קרא למעוטי מעתה היינו עושים ק"ו להיפך עש"ב ויתורץ בזה מה שיש להק' שם למ"ל וערפו ת"ל מדאצטריך ושחט וחוקה וכו' ע"ש וע"ע בפ' כל המנחות דף נ"ט ע"א ובתוס' שם ד"ה ונתת וכו' ע"ש. ועוד ראיתי לתוס' דפ"ק דקידו' דף ט"ו ע"ב ד"ה אמר קרא וכו' שכתבו וז"ל ומהר"י תירץ דאי לאו וכו' הו"א וכו' וה"פ ומה שאינו נגאל באלה פי' דלא כתיב בקרא בהדיא שיגאל באלה וה"נ אמרינן בפ' השוכר את הפועלים עש"ב וכ"כ רש"י ז"ל שם בהפועלים ע"ש. אמנם מדברי התוס' שם אין נר' כן ע"ש וכ"כ רש"י ג"כ בפ"ג דברכות דף כ"א ע"א גבי ברכת מזון ותורה ע"ש ולפי מ"ש התו' דסמיך אמ"מ א"ש ועם זה א"ש מאי דאיכא למידק שם דמאי פירכא דנפיך הק"ו למקומות ונימא הכי ומה ברכה לפניו שאינו במזון וכו' דהשתא ליכא למפ' מידי והשתא א"ש. וכן ראיתי להרב יבין שמועה כלל ס"ח שנתעורר בזה ותי' כדכתיבנא ע"ש. שבתי וראה דהא לק"מ דאפי' שנפוך הק"ו מ"מ עבדינן יוכיח מהפרכא הנאה תוכיח וכו' ואע"ג דהוי יוכיח דלא שייך עבדינן כמ"ש הרב הנז' עצמו בס' ג"ה כלל תע"ח שהביא סמוכות מהגמ' עש"ב. הנה