למודי ד' קטז

מדאצטריך הקישא דכל שישנו ולא אתי משאף הם היו באותו הנס ט"כ כי היכי דלא נילף ט"ו ט"ו מסוכ' כתי' הר"י ז"ל א"כ ש"מ דסוכה נשים פטורות. וכן ק' הא גופה לשיטת המק' דפריך בפ"ק דקדושין שם א"ה מצה והקהל נמי צריכי דאי לאו מצה הו"א דילפינן ט"ו ט"ו מסוכה כדקאמר התם. שו"ר להרב ע"י ז"ל שם שהק' לזה וע"ש מה שתי' שהוא ברור ע"ש. ונ"ל דהך הקישא דכל שישנו דרשי' ליה לכמה מילי בפ' כ"ש דל"ה ע"א לענין אורז ודוחן ובדף כ"ח ע"ב לר"י לקובעו חובה ולר"ש לזמן חמץ ע"ש וא"כ אי לאו האזרח הו"א דהקישא אצטר' לכל הני מילי ולא הוה ידעי' דסוכה לפטורא אמנם התו' בפ"ק דקדושין ק"ל אגמ' דפ' אלו עוברים דדריש חיובא לנשים מהאי הקישא דאמאי אצטריך למילף מהתם וכן הוא קושייתם בפ"ק דמגיל', וכן דייק לשונם בפ"ק דקדושין שכתבו דע"כ אצטריך לטעמא דכל שישנו וכו' ע"ש וברור. שוב נדפס ובא ס' שע"ה וראיתי לו שכתב דרך זה ע"ש וע"פ זה הדרך א"ש מה שהק' מהרש"א ז"ל שם דמאי ק"ל לתוס' דלמ"ל הקיש' הא אצטריך כי היכי דנהוי מצה והקהל ב' כתובים הבאים כא' כדאיתא התם ע"ש והשתא א"ש דלעולם לא ק"ל אלא אהש"ס דפסחים דנקיט ואזיל לחיובא דנשים מהקישא דמשמע דאי לא"ה ה"א דפטירי והלא בלא"ה ידעינן מדאצטריך. אמנם אי קשיא אהש"ס דקאמר התם בשלמא אי כתב הקהל ולא כתב מצה הו"א נילף ט"ו ט"ו וכו' והיאך אפשר דלא לכתוב מצה דהיינו הקישא והא אצטריך לכמה מילי כדאמרן וכל כי האי לא יתור הוא דאפשר דמצה יליף מהקהל לחיובא אלא דהשתא דאתא הקישא למילי אחריני יתכן לאפוקי מניה נמי האי. והאלהים כי אחרי זה מצאתי למוהרימ"ט ז"ל בחי' לקי' שנתעורר בזה ע"ש מה שתי' ולפי האמור א"ש נמי מה שהק' מוהריב"ל ז"ל שם והביאו מהרש"א ז"ל ע"ש דעדיין ק' למ"ל דכתיב נשים בהקהל מדאצט' זכורך כי היכי דלא נילף ראי' מהקהל כדקאמר התם ש"מ דנשים איתנהו בהקהל ע"ש דהשתא ודאי ע"כ למכתב בהקהל למהוי בהדי מצה לב' כתובים. אמנם הא ק' לפי המסקנא דמסיק דב' כתובים הבאים כא' מלמדין אלא דהוק' כל התור' לתפלין ע"ש וכבר נתעורר בזה מהרש"א ז"ל ע"ש

וראיתי למהרח"א ז"ל בס' חנן אלהים דף קי"ח שהביא דברי הרב ראש יוסף שהק' דלפי' שאף הם היו בספק וכו' למה לא חייבום לנשים בסוכ' מה"ט וכתב דמכח קו' זו פי' רשב"ם שעיקר הנס וכו' וכתב עליו הרב הנז' דאישתמיט מני' מ"ש התוס' בע"פ אחר שדחו פי' רשב"ם סיימו ול"ק מסוכ' דבעשה דאורייתא לא שייך טעמא דאף הם וכו' ע"ש. ול"נ שכונת הרב ראש יוסף ז"ל להק' לפי' הר"י דס"ל דה"ט הוי נמי מדאורייתא מדאצטריך לתרוצי בע"א וזה פשוט וכ"כ הרב הנז' שם ע"ש א"כ למה לא חייבום בסוכה מה"ט ודאי דהר"י מפ' כפי' התוס' כמבואר משטח דבריהם וא"כ לדידי' ק' ולא שייך תי' דע"פ דזהו לתירוץ הראשון דמגיל' ואהא כתב דמקו' זאת הוכרח רשב"ם וכו'. אמנם צ"ע מאי קו' היא זו שאני סוכה דגלי קרא האזרח מהילכתא לפטורא ודבריהם דע"פ אפשר לכוונם בדוחק דכונתם להק' למאי דס"ד בפ' הישן מאי פריך למ"ל האזרח לישני סד"א שאף הם וכו' אלא שאין זה במשמע דבריהם כלל. ואחר העיון למדתי מתוך לשון הרא"ם ז"ל בתוס' לסמ"ג הל' מגילה פי' לפי' שכתב וז"ל וליכא לאקשויי מסוכ' שהיו בכלל ענני כבוד ופטורות ולא ממצה וכו' משום דאיכא למומר דה"ט אינו אלא במילי דרבנן שהם אמרו והם אמרו אבל במילי דאורייתא לא עכ"ד וכן הוא ל' המרדכי ריש מגיל' וכן יש לכוין דבריהם דמגיל' כאמור. ועיין במגילת ספר עשין ע' באורך שהק' דבריהם דמגילה אהדדי ולפי מ"ש בכונתם לק"מ. גם מ"ש שם תדע לך דאל"כ למ"ל לר"א הך הקישא ת"ל מבערב וכו' ע"ש זו היא עצמה קושית התו' דת"ל שאף הן וכו' וכנרא' שהוא מכריח הדבר מעצמו וע"ש. והשתא הכי ק"ל לתו' דאמאי פטרינן להו מסוכ' לגמרי נימא דחייבות מיהא מדרבנן מטעמא דשאף הם וכו' ותי' דהתם במצוה דאוריית' וס"ל דבמצוה דאוריית' אין לנו לתקן מה"ט לחייבם מדרבנן ולא מהני לן ה"ט כלל אבל במילי דעיקרם מדרבנן אמרו שפיר ה"ט. וכן ראיתי שפי' כן הרב הנז' וז"ל א"ק דממ"ש התוס' במגיל' דמה"ט לא מיחייב' אלא מדרבנן משמע דמדרבנן מיהא חייבין וא"כ תק' להו למה לא חייבו בסוכה לנשים מדרבנן וע"ק דהוי הפך מ"ש בפ' ע"פ וי"ל דה"פ דמה"ט לא מיחייב רק מדרבנן ובמילי דרבנן וכו' א"ק לתי' הר"י דאהני טעם זה גם למ"ע דמצה מה יתרץ בסוכה למה לא חייבום מה"ט עש"ב. ותמהני מה מק' להר"י דהתם כתיב האזרח להדיא לפוטרם. ועוד יראה לומר דבמילי דאתא קרא להכי להדיא לפוטרם אין כח לחכמים לחייבם מדבריהם דדוקא היכא דמן הסתם פטורין עיין בט"ז י"ד סי' קי"ז סק"א ע"ש אלא מיהא הא ק' להר"י אמאי לא משני בפ' הישן ובפ"ק דקדושין דאצטריך האזרח דהו"א דחייבין מטעמא דשאף הם וכו' ואפשר לומר דה"ט דוקא בספק סכנה ואפשר דחדא מתרי טעמי נקט

עוד כתב הרב ז"ל שם וז"ל וע"ק אם איתא לתי' הר"י לא לכתוב האזרח ולא הקישא דחמץ ובסוכ' פטרינן להו דהוי מ"ע שהז"ג ובמצה חייבין שאף הם היו באותו הנס עכ"ד ואין לדברים אלו שחר דאיך אפשר לשתוק מהאזרח ומהקיש דהא אי הי' הסברא במצה לחיובא הוה ילפי' בסוכ' לחיובא ט"ו ט"ו ממצה ואי קשיא להר"י למ"ל האזרח הו"ל להרב להקשות וכבר כתבנו בעניותינו לישבה. ועוד נר' דלהר"י לית ליה האי קושיא דמדאצטריך דאין זה סברא כלל ולא מדרכי הש"ס לומר שהתור' תסמוך ולא תכתוב דין זה מכח קושית מדאצטריך ואנו בודין מדעתנו דין חדש כי היכי דלא נילף ממצוה אחרת דהא אפשר דאתא לשום דרשא אחריתי או דאיכא טעמא אחריני למטעי מש"ה אצטריך קרא וה"נ י"ל בנ"ד דאי לאו הקישא לא הוה שמעי' מדאצטריך האזרח דאיכא למימר דמשום תשבו כדאמר אביי התם אלא דרבא קאמר התם משום ט"ו ט"ו לרוחא דמלתא לפי האמת עיין תוס' דפ' הישן דכ"ח ע"ב ד"ה תשבו לכל הפחות הייתי טועה מסברת אביי ולא רצתה התור' לסמוך ע"ז. ושוב זכיתי ומצאתי בתו' הרא"ם ז"ל לסמ"ג שתי' כן על קושית התו' וה"נ לר"י אצטריך האזרח דהוה מוקמי' להקישא למלתא אחריתי. ומה שהק' עוד הרא"ם שם למ"ל האזרח וכו' ע"ש מה שתי' כי הוא פשוט וברור. ומאי דנקט למ"ל האזרח לשון הברייתא הוא ומיהו למסק' יש להקל באופן זה למ"ל הילכתא ודלא כמהרש"א הנז' שכתב עליו דקושיא מעיקרא ליתא וע"ש. ועוד אני אומר לעקור קושית מדאצטריך דאינה מעין הסברא כלל כי אף דמקמי דאתא האזרח הוה ס"ד למילף ממנה ויהי' הדין במנה לחיובא מ"מ השתא דגלי האזרח לפטורא א"כ הדר דינא והדרא הסברא במצה למילף מסוכ' לפטורא והייתי טועה למילף הדין להפך. וכן מצאתי הדבר ברור וש"ס ערוך הוא בפ' אחד דיני ממונות דף ל"ה ע"ב דגרסי' התם אמר אביי השתא דאמרת אין רציחה דוחה את השבת אין רציחה דוחה את העבוד' מק"ו וכו' ע"ש הרי מפורש יוצא דאע"ג דכתיב לא תבערו לאפוקי ק"ו דמייתי לעיל דילפי' מניה דרציח' דוחה קרבן צבור אפ"ה בתר דכתיב לא תבערו דאין רציח' דוחה שבת עבדי' השתא הק"ו להיפך דאין רציחה דוחה עבודה דרבים מק"ו ע"ש הסוגיא דמ"ה מצריך התם רבא מזבחי המיוחד לי דרציח' דוח' אפי' קרבן צבור. ועוד נר' בלא"ה לק"מ דמעם מזבחי לאו יתורא הוא אלא משמעות בעלמא הוא וע"ש הסוגיא ובחי' שם בס"ד וברא"ם פ' משפטים ע"ש ומעת' ליתא לקושית מדאצטריך בשום מקום ולא מצינו שהתוס' הקשו קושיא זו אלא בקדושין שזכרנו וכה"ג