למודי ד' קיג

ועיין בפרש"י דפרק כיצד מברכין דף מ"א ע"ב ד"ה שרוב שיעורי' וכו' ע"ש

וראיתי להרב מוצל מאש שבס"ס רב יוסף קצבי סי' ד' שתמה על מ"ש בפ' חרש דדם ברביעית דבת"כ שנו באוכל דם בכזית ואין לחלק בין אוכל שהקפהו ושותהו דגמ' ערוכה היא בפ' העור והרוטב גבי המחהו דף ק"ך דפריך למ"ל בשרצים וקאמר אי מהנך הו"א עד דאיכא כזית ע"ש הרי מפורש דשות' נמי בכזית עכ"ד ולעד"נ דהתם מדין אכילה הוא ולא מדין שתי' וע"ש בתוס'. שו"ר בתוס' שם דף קי"ב ע"ב ד"ה ורוטבן מבואר בהדיא כאשר כתבתי ע"ש. ומה שהוכיח מהירוש' שהביאו התוס' בשבועות דף כ"ג ד"ה גמר ע"ש לפמ"ש לפנים בלימוד כ"ח בשם הרא"ם ע"ש א"ש ולשון אכילה לגופי' בא לומר דשתי' בכלל אכילה

ומ"ש הרב חי' הלכות דטומאת מת ונבילה הוא בכזית ע"ש נר' מדבריו דכהן מוזהר על טומאת נביל' והא ליתא דבהדיא ממעטי' בהמה בפ' כ"ג דנזיר דף מ"ח ע"א ע"ש ונזיר וכהן שוין הן דכל טומא' שאין נזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה ועיין בתוס' דפ' מי שמתו דף י"ט ע"ב ד"ה מגלחין ע"ש ובהרמב"ם פ"ג דט"מ. ועוד דבכ"ג נמי כתיב ועל כל נפשות מת לא יבוא ונדרוש כדדרשי' בנזיר שם בין לר"י בין לר"ע וכהן הדיוט נמי דכוותי' דלא עדיף מכ"ג וזה ברור. ועיין להרב מש"ל פ"ג דאבל ע"ש

עוד ראיתי להרב אחי ז"ל שהק' על מ"ש הרב נח"י דבמה הצד לא אמרי' דיו מתוס' דב"ק דף ג' ע"ב ד"ה משורו ע"ש. ולנו בעניותינו (אין) ראי' מפורשת דלא כהרב נח"י מסוגי' דהעור והרוטב כאשר כתבנו זאת לפנים ומשם בארה כתי' הרב ש"ש ע"ש

ואין להק' לתי' הרב ש"ש הנז' דהתנן בפ' כ"ג דנזיר דמ"ט ע"ב דנזיר מגלח על אבר מהמת ע"ש ואע"פ שאין בו כזית בשר וכמ"ש רש"י והתוס' שם וכיון דנזיר מגלח עליו כהן מוזהר עליו וא"כ ליכא דיו ואין לומר דיו מדם דלחומרא מקשי' וכמ"ש לפנים. די"ל דמ"מ י"ל מה התם בעי' שיש בו בשר כראוי וכדתנן התם ע"ש וגם שיש בו עצם כשעור' דקי"ל כר"י כדאי' התם בגמ' דנ"ג ע"ב ע"ש אבל בריה כל שהיא מנ"ל

והחכם השלם האח נפשנו עמיתנו בתורה כמהר"ר שמואל שמאמא נר"ו כה ענני כי מה שלא בחר הרא"ם ז"ל בתי' הרב ש"ש משום דק"ל בגמ' דכי קאמר ואי אשמעי' דם למל"ל משום כרת הול"ל בפשיטות מהך צריכותא רק אמר בשרצים דהיינו דהו"א דיו דעד דאיכא רביעית כדפרי' הרב אלא ודאי דסוגיין כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא קיימא דקי"ל כוותי' וההיא דהעור והרוטב כדי לאוקמי הברייתא מצריך כן דאתיא כמ"ד דון מינה ומינה והתם מייתי בתר הכי פלוגתא דר"י ור"א בהא ע"ש

עוד יישבתי לקו' הרב ש"ש דהו"א דיו משרצים דאפי' במשהו ע"ש. והגדתי היום שהוא טעות בידי דכיון דלקטנים איסורא הוא דאיכא גם בחצי שיעור גדולים מוזהרים על הקטנים וזה ברור מאד וגם לשיטת רבי' ישעי' הנ"ל הא נמי ליתא דיציבא בארעא וכו' דאוכל עצמו שיעורו ברביעית ומאכיל במשהו: עוד שם בתחלתו רמז כתוב לאמר ועיין למרן הב"י ז"ל א"ח סי' שמ"ג ע"כ. כוונתם היתה ששם כתב לדעת הטור מכח קו' הרא"ם דלמ"ל בשרצים דהך צריכותא לאו דוקא והו"ל שני כתובים ועש"ב וע"כ לא ס"ל למרן כמ"ש התו' פר"א דמיל' דמלתא דאתיא במה הצד טרח וכו' וגם לא ס"ל כמ"ש הרב פורת שם וזה תימא שדבריהם מוכרחין בהרבה סוגיות בגמ'. ושבתי אלי ואראה הכרח א' שכתב שם מרן דא"כ לכתוב בנביל' וטומאה ולייתו שאר איסורין מינייהו דדם ושרצים אתו בק"ו מנביל' עש"ב והוא חידוש גדול בעיני ואם באנו לחפש בכגון זה בכל צריכותא בגמ' י"ל כך ולהוו ב' כתובים. ותו שהרי בשבת גופי' דס"ל להטור שם דאין ב"ד מצווין להפרישו תניא במכילתא אתה ובנך להזהיר גדולים על הקטנים ומביאה רש"י בס' יתרו ע"ש. ואם לא דברי מרן י"ל דאיכא שום פרכא א"נ טרח כמ"ש התוס' אך לפי דברי מרן הו"ל שבת כהנך תלת דלאפרושינהו נמי וכמ"ש מרן. ותו מ"ש דדם ושרצים אתו בק"ו מנביל' הא ליתא דמה לנביל' שכן מטמאה כדפריך בפ' העור והרוטב דף ק"ך ע"א ע"ש דבשרצים טהורים איירי בפ' חרש דלא תאכלום כתיב בהו ועיין בט"ז בס' הנז' ע"ש וצ"ע. ועיין בב"ח ז"ל ע"ש. ע"כ השמטה]

לימוד צט כתבו התוס' בפ"ק דקידושין דף ל"ה ע"ב ד"ה סד"א וכו', וז"ל וא"ת למאי אצטריך במצה הקישא וכו' בלא"ה נמי ידעינן וכו' דאי פטורות למ"ל האזרח להוציא נשים וכו' דהא מ"ע שהז"ג וכו' אלא ש"מ דנשים חייבות במצה ולהכי אצטריך האזרח וכו' דלא נילף ט"ו ט"ו מחג המצות וכו' וי"ל דע"כ אצטריך לטעמא דכל שישנו דאי לא וכו' הו"א דאזרח אתא לרבויי נשים דלמעוטי לא אצטריך וכו' עש"ב. ואני תמה לדבריהם דהא בפ' הישן דכ"ח ע"ב אסיקנא דסוכה הילכתא ע"ש וקרא דנקט בבריית' לאסמכת' הוא והש"ס דקדושין מייתי הברייתא ולא חש לאסוקי מלתא וא"כ היכי שייך לומר דהו"א לרבויי נשים. ותמהני ממהרש"א ז"ל בס' ש"ש פ' בא שסיבב פני מלחמתו להק' קו' זו לדברי הרא"ם ז"ל ולא ראה שכל דבריו הם דברי התו' גם לא ראה סוגיא דקדושין דמייתי מהאזרח והא, ודאי כדכתיבנא. ומ"ש שם ושמא הגאון וכו' הם דברים תמוהים. ואפשר לישב דבריהם דהתם מספק"ל לש"ס אי סוכה הלכתא ויה"כ קרא א"ד אפכא לפי שההלכ' סתם נתקבל' אלא דמסיק התם דסוכה הילכתא משום דלחומרא מקשינן כי היכי דנרבו גרים מהאזרח והשתא אי לאו הקישא הו"א לחומרא בע"א דיה"כ הלכתא וסוכה קרא ולחיובא קאמר לרבות נשים דלמעוטי לא אצטריך וכו' אמנם השתא דאתא הקישא לחייב נשים במצה ע"כ בסוכה בין שנא' קרא או הילכתא לפטורא הוא דאתא דלחיובא לא אצטריך דמט"ו ט"ו דמצות נפקא והשתא דע"כ סוכה לפטורא איכא למימר טפי דסוכה הלכתא לחומרא משום גרים כדכתיבנא [ועתה ראיתי לה' אחי החכם השלם עצום ורב כמה"ר שמואל נגא"ר זלה"ה תי' ע"ז דאי לאו הקישא הו"א אצטריך הלכתא כי היכי דלא נימא האזרח לרבות נשים כדלגבי יה"כ עכ"ת דבריו. ואף שכתב ה' ח"ה בסוגיא דפ' הישן שם דכיון דאיכא לאוקמ' לגרים לא מוקמי' לנשים ע"ש היינו השתא דאיתא להקישא אבל אי לאו הקיש' ע"כ הו"א הכי וברור]. אמנם ק' לפי מ"ש התוס' בפ' אלו עוברין דמ"ג ע"ב ד"ה סד"א וכו' וז"ל ועי"ל דהכא יש לדרוש יותר היתר לנשים משום ג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות וכו' ע"ש ולפי דבריהם אלו ק' דלמ"ל האזרח גבי סוכה בלא"ה ידעינן דפטורות דאי לא אמאי אצטריך כל לחיוב נשים בחמץ דפשיטא דהשוה הכתוב וכו' אלא ודאי כי היכי דלא נילף ט"ו ט"ו מסוכה לפטורא ש"מ דנשים פטורות מסוכה. ונר' דהוה מוקמינן לכי כל אוכל לעירובי ואע"ג דקאי באוכלין כיון דליכא אוכלין דילפינן מדהשוה הכתוב מרבינן נאכלין כדאיתא התם ולעולם דנשים חייבות בסוכ' מט"ו ט"ו ממצות דאיכא הקישא אמנם השתא דאתיא האזרח דנשים פטורות מסוכ' כי היכי דלא נילף ט"ו ט"ו ממצות א"כ טפי אמרינן דכי כל לרבות נשים דקאי באוכלין וכו' כיון דאיכא למימר כי היכי דלא נילף ט"ו ע"ו מסוכה. אמנם אי קשיא לדברי הר"י שהביאו התו' בפ"ק דמגיל' דף ד' ע"א וז"ל גבי מצה יש מקשים למ"ל הקישא דכל שישנו ת"ל שאף הם היו באותו הנס וי"ל דמשום ה"ט לא מיחייבי אלא מדרבנן וכו' ור"י איש ירוש' תי' דס"ד למיפטרינהו מג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות ע"ש השתא ק' למ"ל האזרח