למודי ד' קיא

ולא ראה לשון הכריתות ז"ל בח' ימות עולם שכתב דאא"ע מקר' מלא ולא דרשא ולא חשיב ליה ר"י משום דחשיב כאלו נכתב להדיא והוי יותר מהקיש ע"ש. אלא שק' עלי דלפ"ז י"ל שפיר דמלתא דאתיא בהקישא טרח וכתב לה באא"ע וא"כ מה מוכיח בפ' איזהו מקומן שדבר הלמד בהקיש אינו חוזר ומלמד בהקיש מדאצטריך כאשר יורם בפר כהן משיח דאתא באא"ע לפר העלם ופר העלם אתי בהקישא מפר כהן משיח ע"ש ומאי אריא ואימא מלתא דאתיא בהקישא טרח וכתב לה באא"ע דעדיף מהקיש כמ"ש הכריתות. ואפשר דהתם שאני דלא אתא הקישא אלא לכך בכה"ג לא אמרינן טרח ועיין במרן הכ"מ פי"ג דעדות ובהרב ש"ך ח"מ סי' ל"ג ס"ק ובלח"ם פ"ט מה' מ"א מ"ב ע"ש. [השמטה לעיל הבאתי מה שהק' הרא"ם ר"פ אמור ושם כתבתי ליישב ע"פ מ"ש התוס' בפד"א דמילה ע"ש. עתה ראיתי שתי' ב' שכתבו התוס' שם לא יצדק פה דמנ"ל שבא להזהיר גדולים וכו' ולמימר טרח וכתב וכו' ואימא לעבור עליו בב' לאוין לפי מה שהעליתי בלימוד כ' זאת לפנים במה שנסתפק אור עיני איש צדיק החכם השלם עמיתי בתורה כמה"ר שמואל שמאמא נר"ו עש"ב וכן סובר אביי בפ' כל שעה דף כ"ד ע"א גבי אכל פוטותא דהאי קרא בשרצים דכתיב לא תאכלום כי שקץ הם לאפושי לאוי אתא וכדפירש"י שם ע"ש. ולכן י"ל כאן כתיר' א'

וע"פ דבריהם דפר"א דמילה הנאמרים באמת ניחא לי מ"ש התוס' פ' הנחנקין דף פ"ה ע"ב ד"ה עד שיכניסנו וכו' וז"ל ואע"ג דבפ"ק דב"מ גבי גט וגניבה מצרכינן תרי קראי וכו' דילמא כאן נמי יש שום ריבוי ע"ש והק' הרב אור יקרות דהנך תרי קראי מצריך להו בגיטין ר"פ הזורק ע"ש וא"כ לא הוו ב' כתובים ונילף מינייהו לעלמא והוא מפרק לה דאיכא למפ' מה להנך דליכא חיוב מיתה עש"ב. ועתה ק' לפי תי' התוס' דכאן נמי יש ריבוי לכתוב בגט וגניבת נפש ולייתי אידך מנייהו וא"ל ממונא מאיסורא לא ילפינן דבפ' מי שמתו די"ט ע"ב פירש"י משום דממון קיל ע"ש והכא קולא היא בגט ודקאמר בפ' נערה דף מ"ו ע"ב ממונא מאיסורא לא ילפינן התם אתי לידי חומרא הוא דכי נדרה שלא לאכול מצה דחל על דבר מצוה כי מפיר לה בעל מחייבה במצה ותדע דהא לא מצריך להו התם בהזורק בפשיטות ולמימר דממונא ואיסורא לא ילפי מהדדי. ולפי דבריהם דפר"א דמילה הנז' א"ש וגם בזו לא יצדק אלא תירוץ א' דהא בגמ' משמע דיש צריכותא לגניבת ממון ומ"מ יש ליישב

האמנם תמה אני מסוגי' זו דהזורק עלה הא דמסיק בפ' הזהב דף נ"ו ע"ב דכל ידו ממש הוא וה"ט דדרשינן במיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד למעוטי קרקע וגבי ויקח את כל ארצו מידו שאני דליכא למימר אלא רשותו ע"ש הסוגי' ואמאי לא נימא מיד עמיתך רשותו דיליף מגט וגניבה דהא צריכי דבשלמא למאי דבעי למימר מעיקרא דכל ידו רשותו מדכתיב ויקח את כל ארצו מידו שפיר פריך ליה מגט וגניבה טעמא דגלי קרא וכו' דאי לא למ"ל רבוי נילף מכל ארצו ועיין להרב אור יקרות בר"פ הזורק ע"ש וצל"ע רב. ואי לא מסתפינא הו"א דזו מן הסוגיות המתחלפות בגמ' ופליגן בהדייהו וסוגי' דהזהב ס"ל דאיכא כתובים טובא דה"נ תני' גבי מחתרת בפ' ן' סורר דף ע"ד ע"ב ע"ש ובאלו מציאות דריש ביתו דאבידה דה"ה לגנתו ע"ש. וסוגי' דהזורק ס"ל דלא דמו דלשון מחתרת לחוד ולשון יד לחוד די"ל דידו משתמע שפיר רשותו דאשכחן מיהא את כל ארצו מידו אבל מחתרת אין לפרש רשותו והיינו נמי דקתני התם א"כ למה נאמר מחתרת ע"ש א"נ מחתרת כולן בכלל אבל ידו ממש הוא ולכן לא דמו ולא הוו ב' כתובים. ואפשר דמדין אי בעינן קרא כדכתיב נגעו בכל אלו ובפ' נגמר הדין מסיק דאיכא ב' כתובים דלא בעינן ובעלמא בעינן ע"ש. אך סוגי' דהזורק רוח אחרת אתה וס"ל דלא משום הא אלא דגלי בהו קרא לפ' מלת ידו שפי' רשותו כדאשכחן ויקח את כל ארצו מידו וכדפירש"י פ"ק דמציעא דף י' ע"ב גבי חצר משום יד ע"ש. ומ"ש רש"י בר"פ הזורק וידה דכתב דבעינן דומי' דידה דמשתמר' ע"ש דברים קשים בעיני דהא למילף לעלמ' דידו רשותו אצטריך. גם לפי מ"ש התוס' שם דדרש בכלל ופרט וכלל לק"מ מידה. אמנם לפירש"י ק' עליו מה שהק' התו' דה כה"ג נמי פריך הש"ס בפ' עגלה ערופה דף מ"ו ע"ש ובפ"ק דמציעא לא פי' מזה כלום. וראיתי בחי' הריטב"א פ"ק דמציעא שם שכתב לדעת רש"י דידה אורחא דמלתא נקט ולאו דוקא ע"ש ואין פירש"י דהת' ולא דהזורק מסכימין לזה ומעתה עלו כהוגן דברי התוס' דהנחנקין והיטב הוק' להם ע"פ סוגיא דמציעא וכאמור כנ"ל כעת

וראיתי למהרש"א בס' זהב שבא דף ק"ע שהקשה דאמאי לא פריך בפ' משוח מלחמה דף מ"ג ע"א וע"ב כדפריך בפ' עגלה ערופה דף הנז' ואימא פרט וכלל וכו' ומשני אשר ריבויא הוא ע"ש. ולעד"ן משום דיש לדחות דלעולם אשר לאו ריבויא הוא אלא דהנהו תנאי דרשי קראי בריבה ומיעט דהוי כעין כלל ופרט וכלל וכדקתני התם מת"ל בית מה ביא וכו' וה"נ קאמר גבי כרם ע"ש אבל ההיא דעול דמאשר לא עלה וכו' מרבה כל שאר עבודות והדר אמר מת"ל עול לומר דפסול אף שלא בשעת עבודה וכו' ע"ע ואי בריבה ומיעט דריש הרי עול אצטריך למעט כל דלא הוי כעין הפרט ומש"ה פריך ומשני אשר רבויא הוא והשתא י"ל נמי דהנך ברייתות דפ' משוח מלחמה אתיין בכ"ע וז"ב

ודע דרש"י ר"פ הזורק פי' דגגה חצרה וכו' נ"ל מדלא כתיב ובידה יתנהו ע"ש וכ"כ בפ"ק דמציעא ובפ' הזהב ע"ש. וראיתי להרב יבין שמועה שכתב וז"ל וצ"ע דאי אמר הכי הוה פרט וכלל ונעשה כלל מוסף על הפרט ונתרבה הכל ע"ש ונר' שכונת רש"י דו' דובידה יורה יורה שהוא תנאי כאלו אמר ובלבד בידה יתנהו. האמנם מדברי רש"י דפ' עגלה ערופה הנז' וז"ל ת"ל וכו' מדלא כתיב וכו' עול עליה ע"ש. וכן ממ"ש פ"ק דמ"ק דף ג' ע"א ד"ה ת"ל וכו' ע"ש. וכ"נ ממ"ש פ' כסוי הדם דף פ"ח ע"ב ד"ה ת"ל ע"ש נראה דלא יתכן מה שכתבנו ולכן כונת רש"י משום דאורחא למכתב גוף דין הפעולה והאיסור ואח"כ החפץ הנעשה בו דאז ודאי אין שייך כאן כלל ופרט ומדשינה שמעינן דכל א' נדרש לעצמו ובכן עלו דבריו כהוגן בכל המקומות הנז'. ובזה ניחא מה שהק' עליו הרשב"א בחי' בר"פ הזורק ע"ש. וראיה לזה ממ"ש בגמ' ובספ"ב דסנהדרין אי כתיב לא ישלחו פרע כדקאמרת השתא דכתיב פרע לא ישלחו וכו' ע"ש. ועיין בג"ה סי' ס"ג ובקידושין דף כ"ד אי כתיב חפשי לבסוף וכו' ע"ש. ואחרי מופלג ראיתי בש"מ פ"ק דמציעא כ"כ בשם מהרי"א ע"ש

ותשובה מוצאת לפי מ"ש למה שנתעצם הרא"ם ז"ל ס"פ עקב בפ' לא יתיצב איש וכו' ע"ש דהתם נמי דריש מדלא כתיב איש בפניכם לא יתיצב דומי' דובידו יתנהו דאיש הוא עיקר נושא הענין וכ"כ הרב עצמו בפ' תצא גבי לא תחסום ע"ש ועיין מ"ש שם הרב שמע שלמה וע"ש ברא"ם פ' מטות ד"ה הרוגו ע"ש

עוד הבאתו ליושב דברי מהר"ש אלגזי ע"פ מ"ש התוס' ר"פ איזהו נשך ע"ש. וראיתי דזה מוכרח בסוגיא דהעור והרוטב שהבאתי לפנים שם ע"ש וכבר כ"כ בריש עמוד ה' ע"ש

עוד הקשיתי לתירוץ מהר"ש אלגזי בצריכותא דדם דא"כ מאי מק' הרא"ם למ"ל בשרצים ע"ש. אבאר כוונתי דהי"ל להרב לתרץ כן בכולל לב' קושיות הללו אלא ודאי דס"ל לרא"ם דבמאכיל ליכא מלקות ולא כרת: והן היום ראיתי לרא"ם ז"ל פ' שמיני בד"ה לא יאכלו דמייתי בהא פלוגתא דרבוות' דלהר"ס