למודי ד' קט

ומלמד בב"א איך יהיה ב"א עדיף מהקיש דדבר הלמד בהקיש אינו חוזר ומלמד בהקיש וא"כ תפשוט מיה' מאי דבעי התם דבר הלמד בהקיש מהו שילמד בב"א. ועוד א"כ תפשוט מאי דבעי התם דבר הלמד בג"ש מהו שילמד בב"א וסלקא בתיקו והא כיון דג"ש עדיפא מב"א ודאי חוזר ומלמד ועוד מאי בעי התם דבר הלמד בק"ו מהו שילמוד בב"א דכיון דק"ו עדיף ודאי מב"א כמ"ש הרב כ"ש שמלמד כיון דלמד בב"א חוזר ומלמד בב"א אלא ודאי דלאו בתר העדיפות אזלינן בקדשים דחוק' כתיב בהו ואין טעם בהם כלל אלא היכא דמצינו לו חומרא ממקומו יותר מהאחר כדיליף התם בק"ו ובבנו של ק"ו וכו' ע"ש כנ"ל

ואין להק' לדברי התו' מדאמרי' בפ' מרובה דף ע"ח אלא הדאמר רבא זה בנה אב וכו' למאי הלכתא אי לקדשי' בהדיא כתיב בהו וכו' ע"ש ואכתי ק' הכל טעמא מאי ולמ"ל קרא לקדשי' תיתי מב"א דרבא די"ל דאין שום אריכות בפסוק כ"כ ועיין בתוס' בר"פ איזהו נשך ד"ה ג"ש ועוד ע"ש בתוס' דף ע"ז ע"ב ד"ה זה וכו' ע"ש

לימוד צו אתמר בר"פ איזהו מקומן ולקח ונתן מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה וכו' וכתבו התו' שם ד"ה מה נתינה וכו' ותימא א"כ הוי הקישא מב"א וכו' וי"ל לקיחה מנתינה נמי הוי ב"א וכו' ע"ש הרי דאע"ג דנקט ולקח ונתן וכו' דמשמע דמהקיש' יליף הוי פירושו כמו מ"מ. וצ"ע מ"ש התו' שם סמוך ונראה ד"ה אף לקיחה וכו' וז"ל תימא דגבי חטאת נמי כתי' וכו' ולא אמר מה נתינה בעצמו וכו' ושמא הכא דריש משום דמייתר וכו' ע"ש ובודאי שקושייתם היא דנילף באשם נמי בכלי מג"ש דקיחה קיחה כדתניא בת"כ לענין חטאת והביאוה שם רש"י והתו' ז"ל ע"ש דודאי קיחה קיחה סתם נמסרה עיין תוספות דפ"ק דסוכה דף י"א ע"ב ד"ה לקיחה וכו' ומ"ש אשם מחטאת דאע"ג דכתיב ולקח ונתן לא דרשי' הכי וא"ת דהתם יליף בג"ש ה"נ אשם. איך שיהיה מ"ש דהכ' דריש משום דמייתר הוא דבר תמוה דהא בב"א ילפי' כמ"ש לעיל בסמוך מזה ומה צריך א"כ יתורא ושמא שמ"ש דהוי ב"א הוא לפי התירוץ האחרון שכתבו שם. ואפשר דזהו לדעת ה"ר ברוך שכתבוהו בשמו אמנם להאי תירוצא נתרץ כמו שתירצו התו' ז"ל בפ' הוציאו לו וז"ל ויליף דם מניה ואין זה אלא כמו ילמד סתום מן המפורש וכו' ע"ש ודוחק

ודע דלפי התירוץ האחרון שכתבו שם וז"ל וי"ל דבחטאת כתב וכו' עש"ב יתורץ מה שהקשו שם לפירש"י ד"ה מה חטאת וכו' דהו"ל דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהקיש וכו' דהאי ג"ש גילוי מילתא בעלמא היא דהא כתי' באצבעו אלא דלא נטעה לומר דקאי אוטבל וכו' גם יתיישב נמי מה שהקשה אלי ידיד נפשי ה"ר שמואל שמאמא הי"ו לרבנן דר"י דפ"ק דסוכה די"א ע"ב דלא ילפי לקיחה לקיחה כמבואר בתו' שם ד"ה לקיחה וכו' ע"ש ובתוס' שם די"ג ע"א ד"ה מצות וכו' א"כ חטאת דבעי' כלי מנ"ל. ולפי תירוץ זה א"ש דהיינו דבהא פליגי וס"ל דלא אצטריך ג"ש בחטאת דפשיטא דבאצבעו אקבלה קאי והח' הנז' הי"ו ההו' אמר דלפי מ"ש התו' ז"ל דיבור הנז' דאשם מצורע נמי אתקש לשלמים עש"ב א"ש דהשתא ל"ל ג"ש כלל והתו' שם הקשו להך שינויא דג"ש למ"ל למאן דיליף וברור

ודע עוד שמה שהכריח לתוס' דפ"ק דסוכה לומר דג"ש דלקיחה לקיחה קאמר ולא דקיחה קיחה נמי ודוקא האי ג"ש הוא שקיבלו לענין כסף. משום דודאי ג"ש סתם נתקבלה קיחה מהדדי מדלר"י ע"כ חדא ג"ש נתקבלה דאין לומר שנתקבלו שתיהן בפי' זה אין סברא עיין תוס' דפ"ק דשבועות דף ז' ע"א ד"ה אתיא וכו' ובפ"ב דמכות דף י"ד ע"ב וא"כ ממילא לרבנן סתם נתקבלה ומנ"ל א"כ דלזה נתקבלה ולא לאידך ולזה כתבו מ"ש. ועיין תוס' דמנחות שם שכתבו דשמא זו אינה מופנה ע"ש ומדוייק לזה לשון הגמרא דקאמר לקיחה מלקיחה לא ילפי' ולא קאמר לא ילפי וכן יש לדקדק מדלא קאמר ג"ש לא גמיר דה"נ קאמר לר"ל התם בפ"ב דמכות גבי ג"ש דטומאתו ובפ' הזורק דף צ"ז ע"א ע"ש. והח' הנז' אמר אלי דקושית התו' היא דגבי חטאת נמי כתיב וכו' ואי משום ג"ש דקיחה קיחה הא איכא לאוקמה למילי אחריני בכמה דוכתי דה"נ באשם לא יליף בהאי ג"ש ודוק

לימוד צז הרב שע"ה ז"ל בסוף ה' ק"פ הקשה ומטי בה משמיה דמהר"א ברודא ז"ל דאמאי לא נימא ועצם לא תשברו בו דא"צ לשוברו קאמר דסד"א דצריך לשבור שמא ניקב קרום של מוח כדאיתא בחולין דף י"א קמ"ל דאזלינן בתר רובא ודוגמא לדבר מ"ש בזבחים ס"פ ק"ק דס"ו ע"א והאי לא יבדיל א"צ להבדיל וע"ש בתוס' ד"ה אלא וכו' ע"ש ולפיר"ת שהביאו התוס' שם ד"ה ור"א וכו' לק"מ ע"ש והרב הנז' הביא מתרצים משמו דכיון דקי"ל דהשובר בפסח טמא אינו לוקה משום דכתיב בו בכשר ולא בפסול עכ"ל דקר' לאזהרה אתא עש"ב. ולי עדיין ק' למ"ד בכיצד צולין דפ"ג ע"א בו בכשר ואפי' בפסול ע"ש בפירש"י נימא דא"צ לשוברו קאמר והתם מוקי לתנא דמתני' בהכי והתם תנן בסמוך לזה השובר עצם בפסח ה"ז לוקה ע"ש. ואפשר ליישב לדעתו דלמאי דמשני התם כאן שהיתה לו שעת הכושר כאן שלא היתה לו וכו' ניח' דבשלא היתה לו שעת הכושר אתא בו למעוטי ורש"י שכתב שם דבו אורחי' דקרא הוא לפי הס"ד דהתם קאמר דלא מפליג בין היתה לו ללא היתה והמק' המ"ל מרישא דמתניתין דמייתי דמנ"ל דלאזהרה אתא אלא דפריך שפיר בלא"ה. ומה שהק' הרב הנז' מההיא דולא נתחיה לנתחיה דאימא דא"צ נתחיה לנתחיה ואנן קי"ל דאינו יכול כדפסק הר"מ במז"ל וכו' עש"ב. אחר המחילה לא דק דאימא דקושטא דהכי הוא דא"צ קאמר לפום מאי דבעי לאתויי מרישא דעולה אמנם למאי דדחי התם דילמא דפלי ליה ובדיק ליה עכ"ל אינו יכול לנתח נתחיה לנתחיה קאמר דאי א"צ מהיכ' תיתי צריך כיון דמצי פלי ליה וכו' ומהרמב"ם ז"ל אין ראיה כלל דאיהו אזיל לפי המסקנא דדחי דילמא דפלי ליה וכו' וכן כתב הוא ז"ל בסמוך לזה דהקושי' היא לס"ד מעיקרא ע"ש ובשלמא לההיא דעצם לא תשברו בו הא קשה לן שפיר אמתני' דתנן בהדיא ה"ז לוקה משא"כ ההיא דעולה דהכי תני' בת"כ ונתח יכול ונתח נתחי' לנתחיה ת"ל אותה אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחיה ע"ש והשתא לפי הס"ד דש"ס דבעי לאתויי מעולה ה"נ קאמר בברייתא יכול שצריך ג"כ נתחיה לנתחיה ת"ל וכו' אלא שמרן הכ"מ ז"ל הראה מקומו של הר"מ במז"ל מספרי ע"ש ואין בידי כעת הספרי

ולעיקר הקושי' יראה דכיון דאיכא התם כמה קראי דשמעינן מנייהו דאזלינן בתר רובא א"כ ל"צ קרא לאשמעינן דא"צ לשוברו משום טריפה ואפי' למר בר רב אשי דבעי למילף מהכא דאזלי' בתר רובא לאו משום דלית ליה הנך שארא למילף מנייהו דהא שפיר ילפינן אלא שכונתו להביא ילפותא לעצמו לבר מהנך שהביאו אמוראי אחריני ולומר דממילא שמעינן מנייהו הא מלתא אבל לומר דאתי קרא להכי לא. עוד נ"ל לפי מאי דאמרינן בפ' מי שהיה טמא דף צ"ה ע"א דת"ר ככל חקת הפסח יעשו אותו וכו' יכול אפי' מצוה שלא על גופו ת"ל ועצם לא תשברו בו מה שבירת העצם מיוחד מצוה שבגופו וכו' ע"ש הרי מבואר דמשום דמייתר ליה ועצם דכתיב בפסח ב' דנ"ל מככל חקת הפסח מוקמי ליה למעוטי השבתת שאור דהיינו דוקא מצוה שבגופו ע"ש הסוגיא והשתא אם נפ' דא"צ קאמר מה מצוה היא זו וה"נ לאיסי בן יהודה דנ"ל מאותו דקאמר התם דעצם לא תשברו בו מיבעי ליה לאו עצם שיש בו מוח וכו' וכדתניא התם דף פ"ה ע"א או אינו וכו' ומה אני מקיים ועצם וכו' בעצם שאין בו מוח אבל יש בו מוח שובר ואוכל