למודי ד' קח

לומר דקרוב כשר ממה שהקריבו נדב ואביהוא שניהם כאחד ומדכתיב אשר לא צוה אותם משמע מצד הצוה על הקרבן שאינו הגון אמנם משום דקורבא דידהו אין בכך כלום דליתא דאימא דרחמנא לא הזכיר אלא האיסור אשר מתו בו שבאיסור קורב' לא יומתו בו כי יחללוהו לקרבן דוקא ושמא דקים ליה לתנא מאיזה מקום ואנחנו לא נדע ואיברא שכל זה היה להם לתוס' ז"ל לפ'

אמנם מה שהק' אצלי בכלל זה הוא מאי דתניא בספרי פ' נשא גבי נזיר בפתע להביא את האונס פתאום להביא את השוגג והדין נותן ומה אם במקום שלא חייב את המזיד חייב את השוגג כאן שחייב את המזיד וכו' ומנין שחייב את המזיד אמרת ק"ו ומה שבועת הפקדון שלא חייב את השוגג חייב את המזיד כאן תחייב את השוגג א"ד שנתחייב את המזיד לא אם אמרת בשבועת הפקדון שאינו לוקה תאמר כאן שלוק' הואיל ולוק' לא יביא קרבן ת"ל וכפר וכו' ע"כ והביאוהו התו' בר"פ שבועת הפקדון ע"ש ומאי פירכא הא איכא למעבד ק"ו הכי מה שוגג שאינו בשבועת הפקדון ישנו בכאן מזיד שישנו בשבועת הפקדון א"ד וכו' דהשתא ליכא למפ' מלקות יוכיח. ואין לומר דברייתא סמיך נמי אפירכא אחריתא מה לשבועת הפקדון שכן חייב בו שוגג ממש כדתנן בר"פ שבועת העדות ושלא חייב בו שוגג דקתני בברייתא היינו שגגת' גרידתא כמ"ש התוס' שם ע"ש תאמר בנזיר שלא חייב שוגג דהא שוגג נמי מצי אתי בהאי ק"ו גופי' הכי מה שבועת הפקדון שלא חייב בה את השוגג דהיינו אונס שהוא שגגת' גרידתא חייב בה שוגג ממש כאן שחייב את האונס מדכתיב בפתע א"ד וכו'. ואין לומר דא"כ למ"ל למילף ברישא שוגג מק"ו ממזיד מהאי ק"ו גופי' ליתי אלא ודאי דאי לאו דכתיב קרא לשוגג לא הוה מוקמי' בפתע לאונס אלא לשוגג דמסתבר טפי ולכך צריך הברייתא למילף ממזיד דהשתא א"צ קרא לשוגג ואהא קאמר ומנין שחייב את המזיד ומייתי לה בק"ו ומאונס. דהא דדריש אונס מבפתע משמעות גמור הוא דאי מכח יתורא א"כ מאי דקאמר ומנין שחייב בו את המזיד מק"ו מאונס ולמ"ל קרא לשוגג. מאי קו' כיון דלא אתי מזיד אלא מאונס ואונס גופי' לא שמעינן אלא מכח דכתיב שוגג וברור. ומאי דלא יליף ברישא מהך ק"ו גופיה דאונס י"ל דאיכא למפ' מה לפקדון שחייב בו מזיד ואין לומר היא גופה תיתי מהאי ק"ו למזיד בנזיר דאיכא למפ' כדפ' תנא ומעתה הדרא קושיין לדוכתא וצ"ע. ודע דמאי דקתני בברייתא ת"ל וכפר וכו' הוא צריך ביאור שא"כ עדיין הקושיא במקומה עומדת דלמ"ל פתאום לשוגג הא אתיא לה מק"ו דמזיד ומזיד מקרא דוכפר וכו' וירא' דה"פ דלמ"ל פתאום הא אתיא מק"ו ממזיד ולזה השיב דמזיד גופי' מנלן אי מק"ו הא איכא למפ' אלא דהיינו מקרא דוכפר והשתא ל"ק למ"ל קרא דפתאום דאי לאו קרא הוה מוקמינן וכפר לשוגג ולא למזיד וברור. ושו"ר למהרש"ל ז"ל בר"פ שבועת הפקדון בתו' שם שנתעורר בזה וכתב דהאי וכפר דקתני היינו קרא דפתאום ע"ש והוא דוחק. אכן תמה אני דיכול ללמוד שוגג מק"ו מאונס הכי ומה בכל התורה שלא חייב בה אונס חייב בה שוגג כאן שחייב בה אונס מדכתיב בפתע א"ד וכו' ועיין במהרש"א ז"ל שם ובחידושינו שם הארכנו בס"ד ע"ש

עוד תמהתי בכלל זה אהא דאמרי' ר"פ כל האסורין אעיקרא דדינא פרכא מה לבע"מ שכן מומו ניכר ע"ש ומאי פרכא הא איכא למעבד ק"ו בכה"ג ומה הודאת ב' עדים שאינ' פוסל' בב"מ לאכיל' פוסלת ברובע לאכיל' הודאת עד א' שפוסלת בב"מ להקרב' א"ד שפוסלת ברובע עד א' להקרבה והשתא ליכא למפ' מידי וצ"ע. וראיתי להרב ג"ה כלל קכ"ד שכ' ומה שהק' נימא דיו סוף דינא דנהפוך הק"ו למקומות וכדכתיבנא ע"ש. ומה שהק' שם דלמ"ל קרא לרובע בעד א' תיתי מביניי' דב"מ ורובע ע"פ ב' ע"ש. הם דברים תמוהים דהא האי פרכא דשכן מומו ניכר איתא נמי אק"ו קמא דב' עדים אלא שלזה י"ל דאק"ו קמא מבליעין פרכא זאת בתוך הק"ו אמנם לק"ו בתרא ע"כ דסמיך אמ"מ דאי הוי ק"ו גמור הא איכא דיו וכמ"ש הרב ז"ל בתירוץ א' ע"ש. אמנם לדעתו עדיין ק' לתי' הב' ועוד שא"כ מה הקש' שם תו אהך פרכא דמומו ניכר ולמה אין מבליעין אותה בתוך הק"ו ע"ש והא איכא למימר דסמיך אמ"מ כמו שכתב הוא עצמו. ומה שהק' עוד שם דאמאי לא קאמר הק"ו בגוונא אחרינא ומה ב"מ שמותר להדיוט אסור לגבוה ולא שייך למי' חורש וכו' יוכיח ע"ש ונר' דלק"מ דאיכא למפ' חלב ודם יוכיחו שאסורין להדיוט ומותרים לגבוה והכי אמרי' בפ"ק דמנחות דף ו' ע"ב ומאי דפריך התם מה לחלב ודם שכן באין מכלל היתר ע"ש הכא לא שייך דרובע ונרבע נמי בא מכלל היתר הוא דמתחלתו הי' היתר אבל טריפה מי לא עסקינן שנולד טריפה. ומה שהק' עוד שם דלמ"ל מן הבקר להוציא נעבד תיתי מבינייא דב"מ ורובע ע"ש לק"מ דליכא צד השוה שבהן ובזה ניחא נמי הקושיא הא' שהקשה דלמ"ל קרא לרובע ע"פ עד א' ע"ש

לימוד צה כתבו התוס' ז"ל בפר"א דמילה דף קל"א ע"א ד"ה אי מעומר וכו' דמ"מ הוא מפורש ופשוט יותר מהק"ו וממה הצד ומש"ה אמרי' מלתא דאתיא בק"ו או במה הצד טרח וכתב לה קרא ואלו במ"מ לא אמרי' עש"ב ודבריהם מוכרחים דאל"כ לא משכחת שני כתובים הבאים כא' דאין מלמדין ואמאי נימא דמלתא דאתיא במ"מ טרח וכתב לה קרא אלא ודאי דבמ"מ לא אמרי' ומיהו למ"ד מלמדין בהא פליג וס"ל דאפי' במ"מ אמרי' טרח וכו' וכ"כ הכריתות לשון למודים שער א' דף כ"ט ע"א ע"ש ולפ"ז דבריהם אלו הם לפי ההלכה דקי"ל כמ"ד אין מלמדים ומיהו מלתא דאתיא בג"ש כתב שם הכריתות דלא אמרי' טרח וכתב לה קרא ע"ש אמנם הר"ן ז"ל בחי' לריש נדרים דף ג' ע"א כתב דמלתא דאתא בג"ש או בהקישא טרח וכתב לה קרא ע"ש שהביא ראיה מפר' איזהו נשך וכ"כ שם הראב"ד ז"ל הובא בש"מ למציע' ע"ש וכ"כ רבי' בצלאל ז"ל בש"מ לפ' אלו נערות דף נ"א ע"ב ע"ש. אלא שמדברי התו' ר"פ איזהו נשך לכאורה נר' דס"ל כדעת הכריתות ז"ל וכבר כתבנו בלימוד ל"ז להסכים דבריהם עם דברי הר"ן ז"ל ע"ש. וראיתי למוהרימ"ט ז"ל בחי' לפ"ק דקדושין בתוס' ד"ה אמר קרא וכו' שכ' וז"ל ואין לומר דג"ש כמאן דכתיב בהדיא דכ"ש דמאי דאתי בק"ו דבענין דאין למדין למד מן הלמד בקדשים אמרי' באיזהו מקומן דדבר הלמד בהקיש אינו חוזר ומלמד בג"ש ואעפ"כ חוזר ומלמד בק"ו וי"ל דודאי מאי דכתיב בג"ש ובק"ו כמאן דכתיב בהדיא דמי וה"נ אי הוה אתי בק"ו ממקום אחר כמאן דכתיב בהדיא דמי אבל הכא לא מצית למילף מק"ו דאיכא למימר איפכא והוי כעין מ"מ וכו' עכ"ד. והנה נלמד מדברי הרב ז"ל דק"ו עדיף מג"ש וג"ש עדיף ממ"מ ומלבד שלא ראה דבריהם דפר"א דמילה שזכרנו לא ידענא מה יענה הרב בהא דב' כתובים הבאים כא' אין מלמדין ומנ"ל האי כללא כיון דאמרי' בעלמא מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא כ"ש דאמרי' הכי במ"מ לפי דעת הרב ז"ל וא"כ מהיכא נ"ל כלל זה. ועוד אני תמה על הרב בראיה שהביא מפ' איזהו מקומן דחם כדבריו כן הוא א"כ מאי מיבעיא ליה תו התם דבר הלמד בהקיש מהו שילמד בבנין אב והלא כיון דאמרי' דדבר הלמד בהקיש אינו חוזר ומלמד בהקיש כדקתני התם הא ודאי לא עדיף מ"מ מהקיש דקי"ל נמי דהקיש כאלו כתיב בתורה להדיא וה"נ קאמר התם דף מ"ח ע"א הקיש עדיף מג"ש ע"ש וכן ק' לדברי הכריתות דבג"ש לכ"ע לא טרח ולא פליגי אלא במ"מ א"כ מאי מיבעיא ליה במ"מ כיון דאפי' בג"ש אינו חוזר ומלמד ועוד למאי דמסיק התם סוף הסוגיא דלמד בב"א חוזר