למודי ד' קה

ל"צ ע"ש. דדוקא בג"ש משום דמקובלת מסיני ומבוארת יותר אבל בהקישא מודו דאמרי' טרח וכ"כ התוס' להדיא ס"ק דזבחים דף ח' ע"א ד"ה הילכך וכו' ע"ש וע"ע מ"ש בלימוד ל"ז בזה ותבוא על כוונת דבריהם באופן דלק"מ. וגם אין לומר דמלתא דאתיא בהקישא טרח וכתב לה קרא בג"ש וע"כ הקישא למלת' אחריתי כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לפ' במה אשה דף ס"ד ע"א ע"ש שהרי התוס' שם ד"ה ש"מ לא ס"ל הכי ע"ש ודלא כמ"ש הרב מש"ל ז"ל בפי"א מה' טומאת צרעת דין ב' דר"י לית לי' דקרא מיירי באכילה ע"ש והשתא אף אנו נאמר לפי הדרך הזה שעדיין צריכין אנו למודעי שכיון שע"כ להשתא דמוקי ר"י לקרא בתרומה לומר דמלתא דאתיא בהקישא טרח וכו' א"כ אכתי לוקמי בקדש ואע"ג דנ"ל מג"ש דטומאתו אימא לעבור עליו בב' לאוין ואע"ג דהוי דוחק מ"מ הא ע"כ לתרומה נמי י"ל הסוג האחר דמלתא דאתיא בג"ש וכו' דאיהו נמי דחיקא הוא אלא ודאי שהכוונ' להם הוא דאי הוה מוקי לי' לקדש עכ"ל לעבור עליו בב' לאוין ולאפושי איסורא מש"ה אוקמיה לתרומ' דטפי יש לנו לומר טרח מלמימר אידך וכן נמי מלישנא דגמ' דקאמר ואידך ההוא לאכילה והא לנגיע' ור"ל דעיקר אכילה מהתם והאי קרא דבכל קדש אתי לנגיעה ואע"ג דנ"ל מניה אכילה מ"מ טרח לכתבה להדיא אבל אם נאמר דהשתא נמי בתרומה אמרי' לעבור עליו בב' לאוין לא מן השם הוא זה לומר ההוא לאכילה דהך נמי לאכילה אתא ומאי אולמי' דהאי מהאי אבל בערך טרח ודאי דאיש איש עיקר דהך הקישא לא בעי רחמנא למסמך עליה ומעתה זכינו לדין וכמבואר

ומעתה תמה אני על דברי התוס' דר"פ איזהו נשך ד"ה לעבור עליו וכו' שכתבו וז"ל ולוקמיה בגזל גופיה ולעבור עליו בב' לאוין וי"ל משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה אבל כי מוקמינן ליה אכובש ש"ש באא"ע לקי שפיר עכ"ד הנה מלבד שמתירוצם מבואר הפך סברין דכתיבנא עיקר קושייתם הוא תימא דהא אי הוה מוקמי' ליה בגזל גופי' הו"א מלתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא עיין תוס' דפר"א דמילה דקל"א ע"ב ד"ה אי מעומר וכו' והיא גופה ק' אגמ' גופיה דנוקמה בגזל גופי' ונימא דטרח וכתב לה קרא ומנ"ל לאוקמה בכובש ש"ש לעבור עליו בב' לאוין דהא אפי' בגופי' לא אמרי' לעבור וכו' גם בחי' הריטב"א ז"ל הובא שם בש"מ כתב וז"ל ה"ג ולוקמי' אגזל פי' כפשטו של מקרא ומאן דגרים לוקמי' ארבית ואונאה טועה דהא ודאי וכו' ע"ש. לכן נ"ל דלעולם כך היא שורת הדין דלעבור עליה בב' לאוין אמרי' טפי בערך טרח דמ"מ טפי הוי דרשא מלמימר טרח ודביבמות לא פריך הכי בהדי דפריך אידך משום דכיון דע"כ גבי עונש כרת דהתם לא שייך למימר לעבור עליו בב' כריתות הה"נ גבי אזהר' דידיה דה"נ צ"ל למאי דמשני כתב רחמנא היא אע"ג דבכרת דידי' לא כתי' היא אלא דממילא חד טעמא לתרווייהו ונהי דבעלמא מימר אמרי' לעבור עליו בב' כריתות עיין להרב מש"ל ריש הל' ביאת מקדש ע"ש. בנ"ד ליתא להאי טעמא לפי טעם הרב הנז' שם ע"ש ודוק

ואין להק' לתירוצם דאיזהו נשך דכתיבנא דמפ' כ"ש שזכרנו משמע דכל למעוטי באיסור' עדיף טפי דקאמר כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמי' בלאוי יתירי ע"ש דליתא דהתם לעיקר קביעות הלאו מעיקרא אמנם היכא דאיכא לאו בגופיה מהדרינן אמלקות טפי דסתם לאו למלקות נמסר וברור. ונ"ל להביא ראי' מפ' כ"ש שזכרנו לפי מ"ש הר"ן ז"ל בפ"ק דנדרים דף ג' דמלתא דאתיא בהקישא טרח וכתב לה קרא ע"ש והשתא מדפריך התם ואימא לעבור עליו וכו' ולא פריך ואימא מלתא דאתיא בהיקשא טרח וכו' ש"מ דטפי אמרינן לעבור וכו' ואפי' שנאמר דרבינא התם פשיטא ליה דטרח וכו' לא אמרי' אלא היכא דליכא למדרש אמנם בלעבור וכו' הוה ס"ד דאמרי' אע"ג דאיכא למדרש ומשני דאפי' בלעבור נמי לא אמרינן כל אימת דאיכא למדרש אף לזה י"ל בפשיטות דטפי אמרי' לעבור מדטרח אפי' לפי התירוץ כמבואר ועיין במהרי"ט ז"ל בחי' לקדושין דף ע"ז ע"ב ד"ה לא יאמר וכו' ע"ש וכן ראיתי לתוס' בפ' החולץ דף מ"ד ע"ב ד"ה ה"נ וכו' שכתבו דאצטריך לאו דזונה דלקי תרתי ע"ש ולא כתבו טרח וכו'

אמנם ק"ק הא דפריך פ' ד' וה' דף מ"א ע"ש דלא יאכל אתא לאסור הנא' ע"ש ולפי דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאין לוקין על ההנאה מאי פריך הא איכא לאוקמה טפי לשחטו וכו' למלקות כמ"ש התוס' ז"ל. ולפי מ"ש לדעתו במ"א דהתם לוקין על ההנאה דאיסור לאו נ"ל מלא תאכל כל תועבה א"ש ודו"ק. וההיא דפ' הלוקין י"ל דכי מוקי ליה לקדש לא אמרי' לעבור עליו בב' לאוין דמלשון הג"ש דטומאתו לא משמע הכי דכן הוא הלשון ודאי מה להלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר ומשמע ודאי דלעיקר אזהרה איירי שכשם שיש עונש כך יש אזהר' ואין כאן ב' לאוין. ומדנקט הגמ' ההוא לאכילה וכו' ג"כ אין ראיה דטרח אמרי' טפי מלעבור וכו' דדילמא משום דק"ל לדידיה ת"ל מאיש איש מש"ה קאמר דמהתם לא משמע אלא אכילה אבל לא לנגיע' מש"ה אצטריך בכל קדש לנגיעה ואע"ג דנ"ל מניה אכילה מ"מ אתי לעבור עליו וכו' ולומר לר"י דלא אתא אלא לאכילה ליתא דלא תגע כתיב ודוק

וראיתי להראב"ד ז"ל באו דבריו בש"מ לס"פ המקבל דקט"ו ע"ב שכתב וז"ל ואביי אמר לך אנא דאמרי' אפי' לרב הונא וכו' דע"כ לא קאמר ר"ה התם אלא דכי נפש הוא חובל מיותר דכולהו מרחיים ורכב אתי בבנין אב וכיון דמיותר שדייה נמי ארחיים ורכב כלומר וכ"ת מלתא דאתיא בבנין אב טרח וכתב לה קרא היינו דקאמר דכיון דמייתר וכו' כלומר וקמודית דמילתא יתירתא היא הילכך כיון דמייתר שדייה נמי ארחיים ורכב לחיובי עליה משום זה השם עכ"ל וצ"ע וע"ש בתוס' ז"ל ע"ש

לימוד צא כתבו התוס' בפ' יש מותרות דף פ"ו ע"א ד"ה אי מהתם וכו' דטבלו של מעשר עני במיתה ע"ש ומהרימ"ט ז"ל בתשו' ח"ב סס"י כ"ה תמה לדבריהם מאותה שאמרו בס"פ הנשרפים אמר רב זר שאכל תרומה לוקה אמרו ליה וכו' ולימא מר במיתה ע"ש אלמא דכי קאמר לוקה מילקא הוא דלקי ולא מיתה ואלו בפ' הלוקין דף ט"ז ע"ב אמר רב אכל טבל טבול של מעשר עני לוק' ומדקאמר לוקה משמע שאין בו מיתה כדמוכח מסוגיא דהנשרפין עש"ב וכן יש לתמוה על מרן הכ"מ ז"ל בפ"י מהל' מ"א דין כ' שכ' על מה שתמה הרב מגדל עוז על הראב"ד ז"ל וז"ל ואע"פ שאמר רב דטבל הטבול למעשר עני לוקה אפשר היה לומר דאה"נ דחייב מיתה אם לא ילקה ע"ש. ולי נר' דלק"מ דשאני ההיא דהנשרפין משום דאי לוקה וה"ה מיתה קאמר מאי קמ"ל דלוקה הא כתיב קרא להדיא וכל זר לא יאכל קדש דבתרומה כתיב והול"ל במיתה אלא ודאי דלאפוקי מיתה קאמר לוקה אמנם ההיא דהלוקין לעיקר איסורו אתא לאשמעי' דהא מג"ש הוא דנ"ל כדאי' התם. ועי"ל דרב כהנא ורב אשי התם ידעי נמי דאני ה' הפסיק הענין אלא דלדידהו לא פשיטא כ"כ ה"ט דאינו מוכרח ומש"ה אמרו ליה ולימא מר במיתה וכסברת הברייתא דמותיב מינה הש"ס התם לרב ע"ש והשיב זהו הטעם לקושטא דמלתא דאני ה' הפסיק והשתא א"ש דדייק לה מדרב הכי משום דהול"ל להדיא במיתה ולאשמעי' הא מלתא גופה דלא אמרי' הפסיק. ועי"ל דשאני ההיא דהלוקין משום דרב קאי התם אמתני' דקתני התם בר"פ אכל טבל ומעשר א' וכו' דקאי למלקות דאלו הן הלוקין קתני אע"ג דחייבי כריתות ומיתות נינהו מש"ה נקט רב לישנא דלוק' אבל ההיא דהנשרפין אדרב' התם קתני מתניתא ואלו שבמית' זר שאכל תרומ' וזהו שדקדק