למודי ד' קב

וכן מצאתי להריטב"א ז"ל עצמו בחי' ליבמות כ"י שם שכ"כ בפשיטות ובאלו מציאות ע"ש, ומה שהביא ראיה מדברי הרשב"א ז"ל בפ' כיצד המעיין בדברי הרשב"א ז"ל במקום כבודו יראה דלק"מ דמ"ש שם דאין עשה דוחה עשה לא קאי לאלמנה לכ"ג אלא אגרושה לכהן הדיוט אבל לאלמנה כבר כתב שם ולא עשה ול"ת ע"ש וכן מבואר מדברי הרשב"א ז"ל בש"מ לפ' אלו נערות דף מ' שכ' וז"ל ניתי עשה וכו' וק"ל לרבוותא דהא אינה ראויה לבא בקהל מקרא דעשה גופיה נ"ל דלא דחי דכתיב ולו תהיה לאשה וכו' י"ל דה"ק ניתי עשה ונדחי ל"ת דמנ"ל לתנא דלו תהיה לאשה אשה הראויה לו דילמא אשה שיש לו הוייה בה קאמר ולמעוטי חייבי מיתות וכו' אבל חייבי לאוין וכו' ודחי' דעשה כי האי וכו' אלא דק"ל דאם איתא דלו תהיה לאשה אשה שיש לו בה הוייה קאמר א"כ אפי' חייבי עשה כגון מצרי ואדומי כונס לו לאשה והא מנא תיתי דהא קי"ל דאין עשה דוחה עשה וכו' וי"ל דעשה דמצרי כיון דאינו עשה גמור אלא לאו הבא מכלל עשה לא עדיף מלאו גמור אלא נדחה דנדחה מפני עשה וכן בעולה לכ"ג לא הוי עשה גמור אלא נדחה מפני עשה כלאו ועוד שהוא אינו ש"ב ואתי עשה דולו תהיה לאשה שש"ב ודוחה אותו וכדמשמע בפ' אלו מציאות דעשה דטומאה הוי עשה שאינו ש"ב וכו' עכ"ד. ומה שהקשה ממצרי ואדומי לא ידענא מאי ק"ל דשאני התם דגלי קרא ולו תהיה שיש בה הוייה וכמו שהקשה הוא ז"ל מעיקרא אגמ' דפריך ניתי עשה וכו' וע"ק במה שתירץ דכיון דלאו הבא מכלל עשה הוא חשיב כלאו גמור דאכתי לפי מאי דמשני דליתיה לעשה כלל ק' ממצרי ואדומי. ובא מיהא ל"ק דלפי האמת הדר מפרשי' ללו תהיה לאשה הראויה לו קאמר מכח דקי"ל דאין עשה דוחה עשה וכעין מאי דהקשה הוא אהש"ס דפריך ניתי עשה וכו' הרי לך מבואר להדיא דלאו הבא מכלל עשה חשיב כלאו ונראה שזו היא דעת הרמב"ם פ"ו מה' יבום שכ' וז"ל לפי' אם עבר ובעל יבמתו האסורה לו משום לאו או משום עשה וכו' ה"ז קנה וכו' ע"ש ואם איתא דלאו ה"מ עשה עשה גמור הוא אמאי קנה בבעל חייבי עשה הא אין עשה דוחה עשה דהיינו מצרי ואדומי וכיון דליתניהו ביבום לא פטרה וכדמוכח הסוגיא שם בפ' כיצד ע"ש אלא שהדבר ברור שדעתו כדעת הרשב"א וכמבואר. אלא שלכאורה אין נר' כן מדברי הרשב"א ז"ל עצמו בפ' הבע"י דף נ"ט ע"א אהא דקאמר התם ת"ל משום בעולה שכ' וז"ל ואעפ"י שבעולה לכהן הוי עשה שאינו ש"ב ונדחה מ"מ עשה דולו תהיה לאשה קיל מניה משום דאפשר דלאו לקיומיה כדאמר בפ' אלו נערות דאי אמרה לא בעינא ליתיה לעשה כלל. א"נ משום דבהדיא מעטיה קרא משום דכתיב ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו לאפוקי כל שאינה ראויה לו ואפי' משום עשה עכ"ד. ואני תמה על מ"ש בא"נ משום דבהדיא מעטיה קרא וכו' דא"כ ליתי עשה ולידחי עשה שאינו ש"ב ומה גם דעשה דבעולה חשיב כלאו כיון דהוי בא מכלל עשה לפי דבריו בפ' אלו נערות וא"ת שאני התם דגלי קרא א"כ מאי פריך שם באלו נערות ניתי עשה וכו' ואימא שאני התם דגלי קרא וכבר הק' זה הרב ז"ל שם ותי' כדכתיבנא בסמוך וא"כ כיון דהוא עצמו הזכיר בראשונה שינויא דגמר' דהתם מה מתרץ עוד דבהדיא מעטיה וכו' ודברי הריטב"א בחי' כ"י שם יותר נכונים קצת בזה שהקדים תי' הב' לא' ע"ש וצ"ע. ואפשר נמי דהיינו דק"ל להר' באלא דק"ל ור"ל דמאי אולמיה דהאי כללא מהאי כללא וצ"ע. איך שיהי' ממ"ש ואע"פ שבעולה לכ"ג הוי עשה שאינו ש"ב ונדחה נראה דאי הוה עשה הש"ב אינו נדחה ואעפ"י שהוא לאו הבא מכלל עשה אמנם הדבר ברור דחדא מתרתי נקט הרב ולתי' ניחא הכל ובפ' אלו נערות הזכיר הב' חלוקות כדכתיבנא לשונו בסמוך ומדברי הרדב"ז ח"ב בתשובה סי' ס"ח נראה דלאו הבא מכלל עשה עשה גמור הוא ע"ש

ודע דמדברי רש"י בפ' הבע"י נראה להדיא דבעולת עצמו אסורה מן התורה ועיין בפירש"י דפ' אלו נערות דף ל' ע"א גבי א"ב בעולה לכ"ג וע"ש בתוס' אלא שרש"י משמע ליה דבעולה מקודם קאמר דקאמר א"ב בעולה לכ"ג ועיין בס' שמע יעקב בקונט' ארעא דרבנן סי' פ"ו ע"ש

וראיתי בשו"ת הרשב"א ז"ל דקס"ד ע"ב שכתב וז"ל באלמנה מן הנישואין עשה ול"ת עשה דכתי' כ"א בתול' מעמיו יקח אשה ודרי' בתולה ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה ול"ת דאלמנה וכו' ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה וכו' ע"ש הנה מלשונו יראה דלאו הבא מכלל עשה עשה הוא אף לענין זה נמי וזה סותר דבריו שכתבנו בשמו בסמוך ואפשר דלאו דוקא אלא שבא לפ' לשון הש"ס דקרייה עשה ודוחק וצ"ע. ואין לדקדק מהא דאמרי' בפ' אלו נערות מקום הנז' דכי מוקי לה מעיקרא לברייתא באלמנה לכ"ג א"ב פריך ליה מכל שאין לו ביאה בישראל והדר מוקי ליה בחייבי עשה כגון מצרי ואדומי ואם איתא דלאו הבא מכלל עשה חשיב כלאו גמור מאי א"ב. דלית' דהתם לענין דתפסי קדושין ובעברת הלאו דעברתו חמורה היא מעשה אמנם לענין הדחיה ודאי עשה חמיר מל"ת ומ"ה לאו הבא מכלל עשה חשיב כלאו עיין בנמקי הרמב"ן ז"ל בחומש גבי זכור ושמור בפ' יתרו ע"ש. אמנם ק' טובא להרשב"א ז"ל מה שהק' הרב הנז' מההיא דפ' תמיד נשחט ע"ש ובאמת שהיא קושי' חזקה וכן ראיתי להרב הגדול בעל דגרי אמת בקונט' ו' דף נ"ה שנתעורר בזה ועשאה סימן לאחר ע"ש ולענ"ד אפשר לומר עם מאי דאיכא למידק דבפ' דם חטאת דף ל"ז ע"ב אמר רבא התם אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ומייתי לה מועצם לא תשברו בו ע"ש וא"כ היכי קאמר מאי אולמיה דהאי עשה וכו' דנר' דאי הוה ל"ת שפיר מידחי והא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ובשלמא ממאי דקאמר אתי עשה דפסח ודחי עשה דהשלמה לק"מ דכיון דכרת הוא חמיר ואפי' במקדש דוחה וע"ש בתו' ד"ה אתי וכו' ע"ש. אמנם לפי דעת הרשב"א ניחא דזה עצמו קושית הש"ס דנהי דעשה דהשלמה נדחה מפני עשה כלאו מ"מ לגבי מקדש חשיב כעשה גמור דאין עשה דוחה עשה משום מאי אולמיה וכו' ה"נ במקדש אין עשה דוחה ל"ת. עוד אפשר ע"פ מ"ש התו' בעירובין דף ק' ע"א ד"ה מתן ד' דאם הל"ת בא בפשיעה לא אתי עשה ודחי לה ע"ש וכ"כ הרשב"א שם בחי' כ"י הביאו הרב שע"ה פ"ג מה' נדרים ע"ש וא"כ כיון דהאי עשה דהשלמה לא חל עליו אלא ממה שפשע ואחר עד עתה א"כ אפי' דהוי ל"ת לא מידחי כיון דבפשיעה הוא בא ובשלמא גבי הא דאתי עשה דפסח וכו' י"ל כדכתיבנא אמנם לפי האמור ה"נ קאמר כיון שבא בפשיעה הוי כחו כעשה גמור שאינו נדחה ודנקטיה הש"ס בלשון עשה משום שלא בא בלשון לאו, ועוד אפשר דכיון דעשה דהשלמה הוי תדיר וכליל דקפיד קרא שלא יקריבנו אחר התמיד שהוא חמור ואין אחריו עבודה לא אתי עשה ודחי ליה והוי כעשה גמור בערך שאינו נדחה וכה"ג אמרי' בפ"ק דיבמות דף ה' ע"ב ע"ש. שו"ר לתוס' דפ' כיצד דף כ' ע"ב ד"ה מסתברא ונר' מדבריהם שם דלאו הבא מכלל עשה עשה גמור הוא ולא דחי ליה עשה דיבום וע"ש ואחר ימים ושנים ראיתי בס' שאגת אריה חדש בסימן ל"ג שנתלבט בלשון הרמב"ם דה' יבום הנז' ואייתי בידיה ההי' דתמיד נשחט וע"ש שצידד צדדים וצדי צדדים ולא הוה בידי לעמוד עליו ואתה תחזה

ודע דאמה שהק' התו' באלו מציאות שזכרנו מההיא דאלמנה מן הנישואין ע"ש ראיתי בחי' הריטב"א ז"ל כ"י שם שכתב וז"ל אבל יש אומרים בתוס' דודאי עשה הש"ב דוחה ל"ת ועשה שאינם ש"ב והכא לרוחא דמלתא אמרי' לה ע"ש וכ"כ בחי' הר"ן ז"ל לפ"ב דסנה' וז"ל וכי אקשי' בגמ' בשלמא מן הנישואין וכו' לרוחא דמלתא קאמר דאפי' לא פסיקא דעשה הש"ב ידחה