ליקוטי מהרי"ח חלק א סח

בירך קודם התפלה יכול לברכם אח"כ חוץ מברכת ענט"י וברה"ח וברכת אלקי נשמה ואכתוב כל אחד במקומו ע"ש ולענין אם הפסיק באמצע הברכה בברכת השחר או בשאר ברכות עיין בח"א כלל ה' אם הפסיק בברכה קצרה צריך לברך ואפילו לקדיש וקדושה אסור ובדיעבד צ"ע אם יחזור ויברך אבל בברכה ארוכה כמו א"י וכדומה הדין כמו בברכת ק"ש

בא"י אלהינו מלך העולם עיין בהש"ע סי' ה"א שיכוין בברכות פי' המלות וכשיזכיר השם יכוין וכו' וכבר כתבתי מזה לעיל בסוף סדר רחיצת פניו ידיו ורגליו ע"ש אשר קדשנו במצותיו עיין באבודרהם שאשר קדשנו הוא לשון קידושין שהקב"ה קדשן לישראל במצותיו ובר"ח פ"א משער הקדושה פ' בדרך פשוט שעשיית המצות מקדש את האדם כמ"ש ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים והא דהברכות פותחין בלשון נגלה ברוך אתה ה' אלהינו ומסיימין בלשון נסתר אשר קדשנו וכו' עיין באבודרהם מפני שהקב"ה הוא נגלה מצד מעשיו ונסתר מצד אלהותו ית"ש וכו' ובסידר השל"ה כתב טעם אחר עפ"י דרכו בקודש וצונו על נטילת ידים הנה נוסח כל ברכת השחר הם במסכת ברכות פרק בתרא חוץ מברה"ת שהוא בפ' קמא ע"ש והא דמברכין עכט"י עיין בהרא"ש שם משום דמצריכין כלי לנט"י והכלי שמו נטלה בלשון הגמ' ואף דאין צריך כלי אלא לאכילה לא חילקו חכמז"ל בזה והפרישה סי' דל"ת כתב בשם אגור שהוא לשון הגבהה משום דאמרינן פ"ק דסוטה דהנוטל ידיו צריך להגביהם למעלה וכ"כ הספה"ק להגביה ידיו בשעת ברכת נט"י ועיין בזוה"ק פרשת נשא ופ' יתרו דאין להגביה ידיו למעלה אלא בשעת תפלה וברכה ע"ש ולענין אם כיעור בלילה אם מברך ענט"י כתבתי לעיל בסדר נט"י שחרית ע"ש

ודע דמי שלא בירך ברכת ענט"י קודם התפלה אין לו לברך אחר התפלה כי י"א דברכת ענט"י שחרית משום תפלה הוא ועיין מ"ש בזה לענין ברכת אלהי נשמה וברה"ת

בא"י אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה עיין בהש"ע שהכוונה הוא שבריאת האדם הוא חכמה נפלאה והמהרש"א פי' על שם שנתן חכמה באדם משא"כ לשאר בעלי חי ע"ש ולכאורה איך שייך זאת לעשיית צרכיו נראה לפענ"ד עפ"י מה דאיתא במדרש פרשת בראשית שבד' דברים אדם דומה למלאכי שרת ובד' דברים לבהמה וחשב שם מטיל גללים כבהמה וכנגד זה חשב שיש בו דעה כמלאכי שרת ע"ש לכך לאחר עשיית צרכיו שהוא מהדברים הדומין לבהמה אומר אשר יצר בחכמה שכנגד זה יש בו חכמה כמלאכי שרת ובספר מגיד תעלומה על ברכות מצאתי שפי' עפ"י דברי המהר"ל מפראג על מאמר חכמז"ל כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה כי ב' דברים נבדלין מן הגוף החכמה למעלתה והצואה לפחיתתה לכך המלעיג על דבר הנבדל למעלתה נידון בדבר הנבדל לפחיתתה לכך מברכין אשר יצר בחכמה בעשיית צרכיו ע"ש ות"ל ית"ש כי הרחק לא התרחקתי