ליקוטי מהרי"ח חלק א מג

חריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד התפר ואם לא הגיע כשרה רק שיהיה ניכר החריץ ויעבור חוט התפירה בין בית לבית ש"ע ועיין בט"ז שזה ג"ב רק לכתחילה ועיין בשע"ת מה שרוב העולם אין בתפליהם חרוצים עד למטה ולא חוט התפירה עובר בין בית לבית הטעם שע"י החרוצים מתקלקל רובעם ובפרט אם חוט התפירה עובר והרובעם הם הל"מ והחרוצים או שיהיה חוט התפירה עובר אין מעכבים וכ"כ בח"ס או"ח שנהגו הסופרים מעולם לדבק הבתים זה לזה בדבק בין בית לבית שלא יתקלקלו הרובעם אך כתב דהמניח בתים העשוים מב' עורות ואינם תפורים אלא מדובקים וגם דבק בין בית לבית ממ"נ לא יצא ידי חובתו ע"ש כוונתו משום דהבתים צריכין להיות מעור אחד עפ"י דיני דגמ' ועיין ב"י דטוב ונכון הוא לעשותם מעור אחד בלי תפירה כלל ודעת הב"ח דאף בדיעבד לא מהני תפירה אך המג"א כתב בשם התוס' וסה"ת ואגודה דחתיכות תפירות יחד חשוב עור אחד ודעת איזה פוסקים מאחרונים דגם דבק חשוב חיבור כמו תפירה אך דעת הח"ס שם דתפירה מהני ודבק לא מהני ע"ז אמר דעכ"פ המניח בתים מב' עורות ואינם תפירות אלא מדובקים וגם דבק בין בית לבית ממ"נ לא יצא

שי"ן של תפילין עיין בש"ע שיעשו שי"ן אחד מימין המניח ואחד משמאלו של ימין יהיה של ג' ראשין ושל שמאלו של ד' ראשין והוא הל"מ והטעם עיין במג"א בשם הנקדן משום דבס"ת היה השי"ן בולטת ובלוחות היה שוקעת לכך עושין שני שיני"ן של ג' ראשין דומה לשי"ן של ס"ת ושל ד' ראשין שיש בשקיעתה ג' ראשין דומה לשי"ן שבלוחות שהיתה שוקעת ולפ"ז צריך שלא יגעו היודי"ן למטה בשי"ן דאל"כ לא יהיה השי"ן שוקעת וכן הוא באמת דעת הב"ח וע"ת והרמ"ע אך דעת המג"א דאין לזוז ממנהג אבותינו שבשתי שינ"ן יגעו היודי"ן למטה כי יש טעמים אחרים על השי"ן של ד' ראשין בזוה"ק פרשת פנחס

דיני רצעות הנה רצועות שחורות הם הל"מ (ולדעת הב"ח גם הבתים שחורות הם הל"מ אך דעת הב"י דאינו רק מצוה ע"ש) וצריך להשחירן לשמן ואם נתלבנו צריך לחזור ולהשחירן וישחיר הרצועה בצד השער שהוא חלק ויהיה השחור שברצועות לצד חוץ (ועפ"י האר"י ז"ל ישחיר הרציעות פנים ואחור שחורות כעורב ומ"מ יהיה גם כן הצד השער לצד חוץ שהוא חלק) ולא יתהפכו בין של יד בין של ראש ש"ע ועיין במג"א דאם נתהפכו מה שמקיף הראש או הזרוע אפי' בשוגג מדת חסידות הוא להתענות (ועיין בגמרא מ"ק דף כ"ה דר"ה איתהפיכא לי' רציעה דתפילין ויתיב בתענית מ' יום אך עיין ברא"ש דמרוב חסידותי' הוא דעביד) ועיין באשל אברהם שקפידא דוקא באם היה הרציעה מהופכת בק"ש ותפלה ע"ש אך עיין בא"ר בשם המרדכי דקפידא הוא בשעת הנחה ומשום ברכה לבטלה