ליקוטי מהרי"ח חלק א לד

שאינו מתעטף בו אלא לובשו משום דלהתעטף הוא רק נוסח הברכה כמו לישב בסוכה) ודעת הרמ"א לברך על מצות ציצית ע"ש (אך כ"ז באם יש בו כשיעור הנ"ל) ואם לובשו בשעה שאין ידיו נקיות ילבשנה בלא ברכה ואח"כ ימשמש בציצית ויברך וכן כשלובשו קודם אור היום ילבשנה ג"כ בלא ברכה וכשיאיר היום ימשמש בי ויברך ומי שלן בטליתו בלילה דעת המחבר ג"כ למשמש בו בבוקר ולברך והיא דעת הרמב"ם והרא"ש אך דעת הטור והב"ח והט"ז דא"צ לברך והמג"א כתב לפטור אותו בט"ג ע"ש ועיין בסידר דעת קדושים מהגה"ק מבוטשאטש בהסכמת אדומו"ר הגה"ק מו"ה יחזקאל שרגא הלברשטאם זצללה"ה משינאווא מ"ש בזה ועיין בכתבי האר"י ז"ל שהאר"י הקדוש כשרחץ במרחץ אז כשיצא מהמרחץ היה חוזר ומברך על הט"ק ע"ש ובאמת דעת המחבר שגם בט"ג אם פושטו אפילו דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד צריך לחזור ולברך וכן דעת כמה פוסקים אך דעת הרמ"א שם דאם נשאר עליו הט"ק אין צריך לברך ע"ש ואם כן בנידן דידן כשיצא מהמרחץ גם הרמ"א מודה דצריך לברך בכ"ז קשה לעשות מעשה נגד דעת הט"ז וסייעתו שפסקו גם בט"ק שא"צ לברך

טלית גדול הנה המנהג לעשות בט"ג נקב אחד בכל כנף להטיל בו הציצית ובט"ק ב' נקבים כמו צר"י והטעם עיין במג"א סי' י"א בשם הב"ח משום דדעת בעל העיטור לעשות דוקא ב' נקבים אך הב"י כתב ע"ז דהעולם לא נהגו כן והעושה כן מיחזי כיוהרא לכך הכריע הב"ח דבט"ג דמתעטף בו על המלבושים מיחזי כיוהרא אבל הט"ק דהוא תחת המלבושים לא מיחזי כיוהרא ע"ש וכ"כ בבאה"ט דכן הוא עפ"י כוונת האר"י ז"ל (ועיין בשע"ת בשם רח"ו לעשות גם בט"ק רק נקב אחד אך נהג עלמא כהב"ח ע"ש) ועיין בקיצור של"ה דלמנהגינו שעושין ב' נקבים יהיה הציצית יוצאין לצד הטלית מבחוץ

והנה מקום הנקב באורך וברוחב הטלית לא למעלה מג' אצבעות משום דכתיב על הכנף ושם לא מקרי כנף רק בגד ולא למטה ממלא קשר אגודל (שהוא קרוב לרוחב ב' אצבעות) דשם מקרי תחת הכנף ולא על הכנף ש"ע (ועיין בפרמ"ג דבט"ק דעושין ב' נקבים מודדין הג' אצבעות מהנקב שהוא לצד הבגד ולא מהנקב שהוא לצד חוץ ע"ש וממילא דשיעור מלא קשר אגודל נמדד מהנקב השני שהוא לצד חוץ ומאוד צריך לדקדק ע"ז שיהיו הנקבים כדינים כי ראיתי הרבה ט"ק וגדולים גם מבני תורה ולא היו הנקבים כדינם מחמת שסמכו עצמן על החייט וגם על הט"ק של הקטנים ראוי להשגיח ע"ז ואם אחר שקשר הליצית על הכנף נקרע קצת מן הכנף ולא נשאר מלא קשר אגודל כשר כיון שהיה כשיעור בשעה שקשר עליו הציצית ש"ע (וה"ה אם כשקשר הציצית היה למעלה מג' אצבעות ואח"כ נקרע הנקב ובאו הציצית בתוך ג' אצבעות פסול כיון שהיה בפסול בשעה שקשר עליו מג"א) והנה מנהג העולם ליתן חתיכת בגד תחת הכנף