ליקוטי מהרי"ח חלק א רעח

כאשר תזרח השמש מול עבים עכורים כאשר הנסיון מורה בשומך צלוחית מלא מים נגד השמש ואחד שיש בו מראה תכלת לגמרי וע"ז הקשת יש לברך זוכר הברית ע"ש ועיין בחיי אדם דאסור להגיד לחבירו שיש קשת משום מוציא דיבה

הרואה חכמי ישראל ז"ל הטור והש"ע סי' רכ"ד הרואה חכמי ישראל אומר בא"י אמיה שחלק מחכמתו ליראיו (ועיין בחיי אדם דאף בזה"ז מי שהוא חכם גדול בתורה מברכין עליו ברכה זו והביא ראיה לדבריו) הרואה חכמי עכו"ם (שהן חכמים בחכמת העולם) אומר בא"י אמ"ה שנתן מחכמתו לבו"ד (הנה נוסח הגמ' ורמזים לבריותיו אך ברי"ף ורמב"ם ורוקח כנוסח דידן) הרואה מלכי ישראל אומר בא"י אמ"ה שחלק מכבודו ליראיו (הנה נוסח הרמב"ם מכבודו וגבורתו אך בכל הפוסקים כנוסח דידן) הרואה מלכי עכו"ם אומר בא"י אמ"ה שנתן מככודו לכו"ד הנה נוסח הרמב"ם גם אצל חכמי ישראל ומלכי ישראל שנתן ונוסח הרוקח והרמזים להיפך גם אצל חכמי ומלכי עכו"ם שחלק ונוסח הכל בו אצל חכמים בשניהם שנתן ואצל מלכים בשניהם שחלק ע"ש אך נוסח דידן לומר אצל ישראל בשניהם שנתן ואצל עכו"ם בשניהם שחלק הוא נוסח הגמ' שלפנינו ובבה"ג וברי"ף והטעם שאצל ישראל שייך חלק ואצל עכו"ם שנתן עיין בט"ז ובמג"א

הרואה הים הגדול לפרקים אומר בא"י אמ"ה שעשה הים הגדול הנה נוסח הטור והש"ע סי' רכ"ח עושה הים הגדול אך נוסח דידן הוא בגמ' ורי"ף ורמב"ם ורוקח ואבודרהם וכל בו ולזה הסכים במג"א ועיין בפרמ"ג דמקשה דלמה בשאר נהרות הגדולים כמו פרת וחדקל מברכין בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית ולמה בים הגדול לא יברך עושה הים הגדול וסיים בצ"ע ועיין בצל"ח דמתרץ זאת בטיב טעם והוא דודאי לשון שעשה עדיף שהוא ודאי לשון עבר אך ברכת מעשה בראשית כיון שברכה זו תיקנו גם על הברקים ורעמים דלא שייך בהם שעשה מעשה בראשית שמתהוים תמיד וכדי שלא לחלק בין הברכות מברכין כן גם על נהרות משא"כ בים הגדול שקבע לו ברכה בפני עצמו מברכין שעשה ע"ש

גרסינן בגמ' בפ' הרואה והובא בש"ע סי' רי"ח הרואה מקים שנעשה בו ניסים לכל ישראל או לרוב ישראל כגון מעברות הים וכו' מברך בא''י אמ"ה שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה ואם רואה מקים שנעשה בו נס ליחיד אינו מברך רק הוא בעצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה וכל יוצאי יריכו מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה (וע' בשע"ת דאפילו בן בנו מברך (ועיין בכל בו דאמר שעשה נס לזקני ע"ש) ומכאן ואילך אינו מברך ע"ש) ועל נס רבו ג"כ מברך ע"ש ועיין במג"א דדעת הרא"ש דבעינן שיהיה רבו ואדם מסוים אך דעת הרמב"ן דאפילו אינו מסוים ע"ש אך עכ"פ בעינן שיהיה רבו מובהק: