ליקוטי מהרי"ח חלק א רעו

בו ואח"כ יברך על הפרי ויאכל אך בח"א ובסידר ד"ח כהפרמ"ג ועיין בשע"ת דאם ממשמש באתרוג ונשאר הריח בידו או בבגדו אינו מברך על אותו ריח כלל דהוי ריח שאין לו עיקר ע"ש

ועיין בש"ע דאם מריח באתרוג של מצוה י"א דמברך עליו וי"א דאינו מברך עליו לכך נכון שלא להריח בו ע"ש (והנה דעת המג"א דדוקא בשעת נטילה לשם מצוה אבל קודם לכן ואח"כ מברך אך דעת הט"ז וא"ר דבכל ימי החג עד הושענא רבה אחר זמן מצותו אינו מברך ועיין ברמ"א דה"ה המריח בפת חמה י"א דמברך (ברוך שנתן ריח טוב בפת) וי"א דאינו מברך כלל לכך ג"כ אין להריח בו ע"ש ועיין בבאה"ט דהמריח בקאווי כתישה חמה אם נהנה מאותו ריח צריך לברך (ברוך הנותן ריח טוב בפירות הגה על קליפת מראנצין וכדומה עיין בקיצור ש"ע לברך (בורא עצי בשמים) ובס' ברכת הבית מביא בשם זכור לאברהם לברך (בורא מיני בשמים) וכן נראה מדברי הנתיב חיים בשם מחב"ר ע"ש ועל פלפלין דעת המג"א בסי' רצ"ז לברך (בורא מיני בשמים) אך דעת הפרמ"ג ביו"ד סי' ק"ח שלא לברך עליהם כלל ע"ש

ועיין במג"א דאין מברכין שהחיינו על הריח והטעם ע"ש ובא"ר כתב הטעם משום דברכת הריח סמכו על כל הנשמה תהלל יה כמ"ש לעיל והנשמה נצחיות ולא שייך לומר שהחיינו וקיימנו שהרי נצחיות בעצמו ע"ש ועיין בשע"ת בשם שו"ת שבות יעקב ורדב"ז לברך שהחיינו על הריח אך כתב בשם הברכי יוסף שלא שמענו ולא ראינו זה ושכן עמי' דבר שלא לברך שהחיינו על הריח ע"ש

סדר ברכת הראיה

הרואה אילנות שמוציאין פרח גרסינן בגמ' בסיף פ' כיצד מברכין היוצא בימי ניסן ורואה אילנות דמלבלבי (פ' שמוציאין פרח) אומר בא"י אמ''ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות (הנה נוסח הרמב"ם וברמזים ובאבודרהם ואילנות טובות ונאות ונוסח הכל בו סי' פ"ז ואילנות נאים אך נוסח דידן בגמ' וברי"ף ורא"ש ובטוש"ע סי' רכ"ו וברוקח ובאו"ז סי' קע"ט) להתנאות בהם בני אדם כן הוא נוסח הגמ' והבה"ג וברמזים ונוסח הרי"ף כדי להתנאות בהם בני אדם ע"ש אך נוסח סידורי דידן ליהנות בהם בני אדם והוא נוסח הרמב"ם והרוקח והאו"ז וטוש"ע והכל בו והאבודרהם

ועיין בס' מגיד תעלומה מהגה"ק מו"ה צבי אלימלך מדינוב זצללה"ה שקרא תגר על נוסח דידן דאם כי רש"י ז"ל פי' להתנאות ליהנות מ"מ חלילה לשנות לשון הגמ' כי מי יוכל לבוא על עומק כוונתם וגם לפי נוסח הרי"ף שהוסיף תיבות (כדי) נראה שהוא מפרש פי' אחר מפרש"י ע"ש