ליקוטי מהרי"ח חלק א רסג

אז אפילו יש בכל אחד יותר מכזית מברך במ"מ אך אם נילוש במים יש ליזהר לעשות פחות מכזית ע"ש

תבשיל מה' מיני דגן כגון גריס גרויפין גערשטליך מברך עליהם בורא מיני מזונות וכן העשוי מקמח ואפילו לא נתן רק מעט קמח באיזה מאכל כדי שיתן טעם בתערובות מ"מ קמחא הוא עיקר ושאר התערובות בטל לגבי הקמח אבל אם נתן הקמח לדבק בעלמא בטל הקמח לגבי שאר המאכל ש"ע סי' ר"ח ואם בישל אחד מה' מינים יחד עם שאר מין כגון פערפיל עם באנדליך עיין בקיצור ש"ע כיון שכל אחד מובדל בפני עצמו צריך לברך שתי ברכות דהיינו שמברך תחילה מזונות על הפארפיל ואוכלין ואח"כ מברך בפה"א על הבאנדליך והרוטב הוא טפל וא"צ לברך עלי' אך דעת הגה"ק מו"ה יצחק איזיק מקאמארנא בספר אוצר החיים פ' וילך דא"צ לברך רק מזונות והמברך גם על (הבאנדליך) הוא ברכה לבטלה ע"ש ואם בישל יחד שני מינים אחרים שאינו מין דגן אזלינן בתר הרוב ש"ע

פרי העץ גרסינן במשנה ריש פ' כיצד מברכין והובא בש"ע סי' ר"ב על פירות האילן אומר בא"י אמ"ה בורא פרי העין חוץ מן היין וכו' ועיין (במג"א דיאמר בורא ולא הבורא והא דאמר המוציא בה"א עיין במחהש"ק) ועיין ברמ"א סי' ר"ג דלא מקרי עץ אלא שמוציא עליו מעצו אבל הני דכלה עליו לגמרי בחורף והדר פרח משרשיו לא מקרי עץ ומברכין על פירותים בפה"א ע"ש ועל מאלינים דעת הט"ז בסי' ר"ד ובא"ר ריש סי' ר"ג לברך בפה"א אך בח"א כתב שהוא ראה בעינו שהוא אילן ממש וצריך לברך בפה"ע ע"ש

ועיין בס"ע שענבים כל זמן שלא הגיע לכפול הלבן הם בכלל בוסר ומברך עליהם בפה"א ומתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן לעולם מברך עליו בפה"א עד שיהיה גדול ביותר ע"ש ועיין בח"א דקורא תגר על שלוקחים בליל ר"ה ענבים לברכת שהחיינו ומברכין עליהם בפה"ע כי הוא ברכה לבטלה אלא צריך לברך בפה"א ע"ש וכ"כ במטה אפרים סי' ת"ר ע"ש אבל עיין בס' אשל אברהם דכתב דנוהגין לברך בפה"ע על ענבים בר"ה וע"י המנהג מוכרע שאין בו חשש בוסר ובפרט לפי מ"ש המג"א שעכשיו ענבים קטנים מפיל ע"ש ובלא"ה דעת המג"א בסי' ר"ו דאם בירך על הבוסר בפה"ע יצא ואם דבס' אבהע"ו והא"ר חולקין עליו עיין במחהש"ק שמיישב דברי המג"א ועיין בשע"ת בשם פנים מאירות ג"כ לברך על הבוסר בפה"ע ואף דגם לענין שהחיינו יש ספק דעל בוסר אין מברכין שהחיינו כדאיתא בש"ע סי' רכ"ה בליל ר"ה בלא"ה העיקר דמברכין שהחיינו והפרי אינו אלא לרווחא דמילתא

והנה שאר כל הפירות משראוי לאכלם ע"י הדחק מברכין עליהם בפה"ע (ודעת הח"א דאם אינם ראוים לאכילה רק ע"י הדחק מברכין עליהם שהכל) ואם אינם ראוים אפילו ע"י הדחק אין מברכין עליהם כלל ש"ע