ליקוטי מהרי"ח חלק א רסא

ה' משיבת נפש וזה חמרא וחיי לשתות ולחיות לפום רבנן ותלמידיהם

ועיין בא"ר סי' קע"ד בשם בה"ג שראה להרב מהר"א שהיה נוהג לברך על היין ושתה מעט ואח"כ אמר להמסובים (בשמחתכם) והיא כמו שאנו אומרים לחיים ואח"כ גמר לשתות משום דאין להקדים כבוד בו"ד לכבוד שמים והבה"ג כתב דאין בכך כלום דגדול כבוד הבריות וכו' מ"מ כתב דכשהוא זוכר נוהג עצמו כמהר"א וגם הא"ר שם החזיק במנהג מהר"א ע"ש

ועיין בשלה"ק שהרבה לדבר בגנות המרבה בשתיי' ומלמד זכות על הצדיקים ששתו לפעמים בסעודת מצוה יותר מדי שכוונתם היה לש"ש כי ברבות השמחה יחזק כח השכל ואז יותר מוכן לגלות תעלומות החכמה וכו' וסיים ובכל זאת רבים ישתו לא לימא ע"ש והוא לשון הגמ' פ"א דכתובות

ועיין במסכת שבת והובא בש"ע או"ח סי' שכ"ח סגולה למי שנשתכר הרבה לסוך כפות ידיו ורגליו בשמן ומלח ע"ש ובס' נתיב מצותיך מהגה"ק מו"ה יצחק אייזיק מקאמארנא זצללה"ה מביא שם בשם הבעש"ט לאכול תפוחים משום שהתפוחים מפיגין המשקה ע"ש. ועיין בש"ע סי' קע"ה דעל כל שינוי יין כל שאינו יודע שהוא גרוע מן הראשון מברכין עלי' בא''י אמ"ה הטוב והמטיב והטעם שעל שינוי יין מברכין ולא על שינוי פת ובשר עיין בהגהות רע"א בשם ס' כד הקמח מפני שבמקום שמשנים היינות בודאי יש שם רוב שמחה וכדי למעט בשמחה תיקנו לברך הטוב והמטיב שהוא ברכה שתקנה על הרוגי ביתר ע"ש ועיין באבודרהם שהסביר הדבר יותר בשם הירושלמי עפ"י מאמר חכמז"ל פ"ה דגיטין ששבע שנים בצרו העכו"ם את כרמיהם מדם הרוגי ביתר ע"ש

ועיין בש"ע סי' קע"ה דאין מברכין הטוב והמטיב אלא אם יש לו ג"כ אדם אחר עמו (ששותה עמו מן היין דהכי משמע הטוב לדידי' והמטיב לחבירו ואפי' הם אשתו ובניו ע"ש (והנה דעת. הרמ"א אע"פ שאין לו עוד מן היין הראשין אך דעת השל"ה ומג"א דדוקא כשיש לו עור מן הראשון ע"ש) ואם הביאו לו השני יינות בבת אחת מברך (בורא פרי הגפן על היין הטוב ופוטר היין הב' ע"ש

ברכת מזונות הנה הדין מפורש בהש"ע סי' קס"ח דעל כל תבשיל שיש בו מחמשת המינים מברכין עליו בא"י בורא מיני מזונות וכן הדין על פת הכאה בכיסנין אם לא קבע סעודתו עליהם אבל אם קבע סעודתו עליהם אז מברך עליו המוציא וברכת המזון ע"ש ושיעור קביעת סעודה יש אומרים שהוא מג' ועד ד' בצים עיין בבאה"ט ס"ק י"ז ודעת הגר"א הובא בחיי אדם שהוא שיעור סעודתו ערב וצהרים ובש"ע מהגאון התניא כתב דמד' עד ששה בצים אם אינו קובע סעודתו עליהם מברך בורא מיני מזונות ומעין שלש ואם קובע סעודתו הוא ספק ויברך על פת אחרת וכו' ואם הוא יותר מששה בצים אז אפילו אינו קובע סעודתו עליהם הוא