ליקוטי מהרי"ח חלק א רנ

הש"ג על המרדכי אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש לאות ולברית אך נוסח הוא בגמ' וברי"ף ורא"ש וטוש"ע וכו' והטעם דבשבת אומרים לאות ולברית עיין בלבוש משום ושמרו בני ישראל את השבת וכו' ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם וביו"ט בא"י אמ"ה שנתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג (פלוני) הזה בא"י מקדש ישראל והזמנים הנה נוסח הגמ' ואו"ז לעמו ישראל לשמחה ולזכרון ונוסח הרא"ש והרוקח והאבודרהם לששון לשמחה ולזכרון אך נוסח דידן ברי"ף ורמב"ם וטוש"ע ולבוש והנה נוסח הרמזים שנתן ימים טובים לע"י באהבה אך בכל הנוסחאות ליתא תיבות (באהבה) גבי יו"ט וגם ברא"ש וטור ליתא ובאמת לא שייך באהבה רק גבי שבת כמ"ש הלבוש דשבת במרה נצטוו וקבלנו מאהבה משא"כ שאר מצות כפה עלינו הר כגיגת: ודע דנוסח זה לומר את יום חג פלוני ליתא בגמ' וברי"ף ורמב"ם וכו' אך הוא מדברי הראב"ד והובא בטוש"ע ועיין במג"א דבראש השנה אינו אומר לששון ולשמחה והנה בחוה"מ אין אומרים שנתן ימים טובים דחוה"מ לא אקרי יו"ט כמ"ש המג"א סי' ת"צ ועיין בקיצור ש"ע שכתב לומר (שנתן מועדים לישראל לששון ולשמחה) והפרמ"ג הביא בשם א"ר בשם שכנה"ג לומר (שנתן ימים לישראל לששון ולשמחה) אך כתב דאפשר יאמר (שנתן ימים קדושים לישראל לששון ולשמחה) וכמו שכתב המג"א לענין יוה"כ וכן העתיק הנוסחא בח"א ע"ש

ואם חל י"ט בשבת אומר קודם רצה ואח"כ יעלה ויבא דתדיר קודם ואם שכח אחד מהם אותו ששכח יזכיר בברכה ולא יכלול השני עמו אך אם שכח שניהם יכלול שניהם יחד בברכה ויאמר בא"י אמיה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג (פלוני) הזה בא''י מקדש השבת וישראל והזמנים והנה נוסח הכל בו ואשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל וימים טובים לאות ולמופת ולשמחה ולזכרון) אף בג"מ ובכל הנוסחאות ליתא הך לאות ולמופת ועיין בא"ר שאם כולל שוי"ט יחד יאמר (לששון ולשמחה ולזכרון שאפי' הטור והכל בו שדעתם שביו"ט לחוד לא יאמר לזכרון מ"מ גבי שוי"ט כתבו לומר לזכרון ויש טעם בדבר בב"ח ע"ש

והנה בר"ח אומרים ברוך אשר נתן ראשי חרשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם ש"ע (והנה נוסח הש"ג והסמ"ק לכפרה ולזכרון ועיין מ"ש בזה בנשמת אדם ודבריו נכונים) והנה מדברי הש"ע הזה נראה שאינו מזכיר שם ומלכות ועיין בשע"ת שלזה הסכים ג"כ הברכי יוסף ושיש לומר שכן הוא ג"כ דעת הרי"ף והרמב"ם ע"ש ולזה הסכים ג"כ בפרמ"ג ובסידר ד"ח ע"ש אך דעת הלבוש והא"ר לומר בשם ומלכות בא"י אמיה אשר נתן ר"ח וכו' והסכים לוה ג"כ בח"א ובקיצור ש"ע ובגליון שם כתב שכן הוא ג"כ ברבינו ירוחם ובס' א"ח ושכן מוכח ברמזים ועיין בא"ר