ליקוטי מהרי"ח חלק א רמט

או של יו"ט ושכן הורה הגאון בעל אמרי אש) והנה דעת הש"ע שם דה"ה ר"ח חנוכה ופורים אך דעת השל"ה הובא במג"א דדוקא גבי שבת הדין כן משום דמצוה בתוספות וחשוב כמו שבת ודעת תשו' הרמ"א הובא בעט"ז דה"ה פורים דטעמו לאו משום תוספות הוא אלא משום דחשיבו סעודתייהו להיות נקרא קביעות לילך אחר התחלת הסעודה משא"כ בר"ח וחנוכה והנה דעת המהר"ם מלובלין דה"ה ר"ח אם חל בשבת משא"כ אם חל ר"ח באמצע שבוע ונמשכה סעודתו עד הלילה לא יזכיר ר"ח (כ"ז היא בעט"ז והובא בבאה"ט) ועיין בספר אשל אברהם דדעתו דוקא ר"ח שחל בשבת אבל חנוכה אפי' חל בשבת אם נמשכה סעודתו עד הלילה לא יזכיר של חנוכה וטעמו שגם ר"ח יש לו שייכות קצת לתוספות משום שהיה לו קרבנות המוספים ובקרבנות הלילה הולך אחר היום משא"כ בחנוכה ע"ש אך עיין בא"ר דאחר שהביא כל הני דעות כתב דמ"מ נראה דאין לשנות מנהגינו שהעיד בתשו' מהרי"ל ובש"ע דגם בר"ח ובחנוכה ופורים אם נמשכו סעודתייהו עד הלילה מזכיר ע"ש וכ"כ הלבוש שכן המנהג ע"ש

ואם ר"ח ביום א' ונמשכה לו סעודת שבת עד הלילה דעת הט"ז להזכיר שניהם רצה ויעלה ואף דהוי תרתי דסתרי מידי דהוה איקנה"ז דאומרים קידוש תחילה על יו"ט הבא ואח"כ הבדלה על שבת שעבר ודעת רוב הפוסקים דאין עושין תרתי דסתרי אהדדי ויש בזה דעות שונות דעת השל"ה והא"ר להזכיר ר"ח ולא של שבת ודעת הב"ח להיפך להזכיר שבת ולא ר"ח ודעת המג"א דאם לא אכל פת בלילה מזכיר של שבת ואם אכל יזכיר ר"ח ולא שבת אבל כשחנוכה ביום א' אפי' אכל פת בלילה מזכיר שבת ולא חנוכה משום דאינו אלא רשות להזכיר ע"ש והסכים לזה בח"א כלל קי"ח ובסידר ד"ח

והנה מנהג העולם לאכול כזית פת בלילה ולהזכיר שבת ור"ח וכ"כ בש"ע התניא וכ"כ בס' דרך סעודה למהר"ם פאפראש ע"ש אך עיין בקיצר ש"ע שטוב למנוע עצמו שלא לאכול אז בלילה וכן היה נוהג עצמו מרן הגה"ק בעל דברי חיים זצללה"ה ועיין בס' אשל אברהם שדעתו נוטה ג"כ שלא לאכול בלילה ואפי' אכל דעתו נוטה שלא להזכיר רק רצה ויעלה ויבא יהרהר ע"ש וכן בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א דעתו נוטה שאפי' אכל פת בלילה לא יזכיר רק שבת ע"ש

ואם שכח לומר רצה או יעלה ויבא אם נזכר קודם שהזכיר את השם מן ברכת בונה ירושלים אומר רצה או יעלה ויבא ואח"כ אומר ובני ירושלים וכו' אבל אם כבר הזכיר השם מסייים הברכה בונה ירושלים אמן ואח"כ אומר בשבת בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית בא"י מקדש השבת והנה נוסח הרמב"ם פ"ד דברכות והכל בו אשר נתן מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית קודש ונוסח