ליקוטי מהרי"ח חלק א כד

ועיין בפרמ"ג שבסי' זי"ן נסתפק בזה ובסי' רכ"ז העתיק בפשוטת דברי הא"ר ע"ש ותמי' לי על סידר היעב"ץ שבס' מגדול עוז פסק הוא גופא שגם בלא עשה צרכיו יטול ידיו ע"ש ע"כ יש להחמיר וטהר ידים יוסף אומץ ועיין בספר חסידים תתי"ג דאם נטל קנוח לקנח בו הצואה וראה שלא הוצרך לביהכ"ס והסיר הקנוח מידו אעפ"כ לא יגע בספרים עד שירחוץ ידיו ועיין בט"ז ובמג"א סי' ק"ס בשם רש"ל דהיוצא מביהכ"ס יכול לשאוב מים בחפניו מן הכלי לרחוץ ידיו והמים לא נטמאו וכשרים אח"כ אפילו לנט"י לאכילה ע"ש

הוטל מים ולא שיפשף אין צריך ליטול ידיו אלא משום נקיות או משום הכון ש"ע ועיין בישועות יעקב דהאריך בזה ודעתו נוטה דמדינא צריך ליטול ידיו גם לקטנים ע"ש ולענין ברכת אשר יצר אין חילוק בין לגדולים ובין לקטנים ואפילו לא השתין רק טפה אחת חייב לברך ואם עשה צרכיו ב' פעמים ולא בירך דעת הש"ע דצריך לברך ב' פעמים אשר יצר ולזה הסכים הט"ז והלבוש והא"ר אך דעת הב"ח והמג"א והשל"ה דא"צ לברך רק פעם אחת ולזה הסכים הגאון היעב"ץ ופרמ"ג ובסידר דרך חיים ובחיי אדם ואם הוטל מים ולא בירך ואח"כ רוצה עוד הפעם להטיל מים דעת היעב"ץ הובא בשע"ת דגם בזה לא יברך עד שיטיל מים קודם ויברך ברכה אחת על שתיהם ע"ש אך דעת הפרמ"ג והחיי אדם דיברך תחילה ואח"כ יטול מים ויחזור ויברך ע"ש

רחיצת פניו ידיו ורגליו

גרסינן בגמ' שבת פרק במה טומנין רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו וכתב הרמב"ם פ"ד מהלכות תפלה אך אנן לא נהגינן לרחוץ רגליו ועיין בפרמ"ג א"א דזה דוקא במקום שהולכים יחף ע"ש ועיין בש"ע שידוח הפה מפני הדורין שבו כדי להזכיר השם הגדול והנורא בקדושה וטהרה ולענין ת"צ עיין מה שכתבתי בסדר ת"צ (ועיין בספר זהירה לרחוץ פיו באצבע הסמוך לאגודל וזה סגולה לכאב השיניים) ועיין בשע"ת ריש סי' ד' בשם ספר מחב"ר דאם יצא מביהכ"ס קודם הרחיצה אז ינגב ידיו תחילה מפני הרוח רעה דביהכ"ס השורה על ידיו ואח"כ ירחוץ פניו אך השע"ת כתב דאין מנהגינו לנגב הידים תחילה ע"ש אך כל זה מי שכבר נטל ידיו מפני רוח רעה השורה על הידים שחרית ועתה נוטל ידיו שנית כפי מנהג העולם אבל מי שתיכף בנטילה ראשונה רוחץ גם הפנים אז יש לנגב ידיו תחילה מפני חשש הסוברים דאין הרוח רעה סרה מהידים עד אחר הניגוב ואינו דומה ליוצא מביהכ"ס שזכר המחב"ר דאין ר"ר דביהכ"ס שולט כל כך כמו ר"ר דשחרית וכמ"ש המחב"ר גופא הביאו השע"ת ס"ק כ"ף ע"ש

כוונת