ליקוטי מהרי"ח חלק א כג

כל כך היטב שלא ישאר צואה משהי ועכ"ח אח"כ קנחו עצמן בידים ממש וגם דמ' שמקנח עצמו רק בצרור או באבן אי אפשר לזהר שלא לטנף את ידיו ועכ"ז החוש מעיד

ועיין בא"ר בשם ירושלמי ס"פ המוציא דלא יקנח בפני הכלב ולא במים שלוקק הכלב ולא במים שאין בהם מ' סאה ולא במים של מרחץ ולא בדבר שנכנס לאור ויוצא ע"ש ובאמת גם האנשי מעשה שרוחצין הפ' הטבעת במים מחשש צואה משהי במקומה כמ"ש בבה"ט בשם סידר האר"י ג"כ אינם נזהרין שלא לרחוץ במים שאין בהם מ' סאה אך י"ל דבזה"ז אין קפידא וכמו דמקנחין בדבר שאור שולטת בו שנזכר בגמ' דידן שהוא סכנה ולולי דמסתפיני הייתי אומר שהכוונה בירושלמי במים שלוקק הכלב ובמים שאין בהם מ' סאה ר"ל דקפידת של לוקק הכלב אינו אלא במים שאין בהם מ' סאה וכמו דאמרינן לקמן סי' ק"ס דאין מלאכה פוסלת במעין או במקוה ועיין במור וקציעה שאביו הגאון הח"צ היה מלחלח הנייר ברוק כדי לקנח יפה כי בדבר יבש לגמרי רחוק הוא שלא ישאר צואה משהי והוא מעכב התפלה וראוי לדקדק ע"ז מאוד

ועיין בספר חסידים סי' תשע"ה שיש מפשיטין המקטירין (היינו הבגד חשוב) כשהולכין לביהכ"ס וכן כל טלית שיש בו ציצית ועיין בט"ז סי' כ"א דגם בקיטל אין ליכנס לביהכ"ס כיון שהוא מיוחד לתפלה אך בט"ק מותר כיון שהוא תחת הבגדים ועיין עוד בספר חסידים סי' התי"ז דכשיוצא מביהכ"ס יראה המקום שישב עליו שמא הוא מטונף ויבא חבירו וישב עליו פתאום או בלילה ויטנף ויעסוק בתורה ותפלה ע"ש ומכאן תשובה לאותן אנשים שמפנים בלילה ברחוב העיר ועי"ז באים אנשים לידי מכשול שמטנפין מנעליהם ועכ"פ נכון לקיים וכסית את צאתך חוץ לזה הלא נודע ממעשה שהובא בספר חסידים שחסיד אחד היה מכסה כל הרוקין אשר ידע שהוא של ישראל כדי שלא יבא אחר ויראה ויהיה נמאס ויענוש הרוקק ע"ש ואם כן אם כי החסיד הלז היה מכסה הצואה של אדם אחר עכ"פ החיוב על כל אדם לכסות צואת עצמו שלא יביאהו אלקים במשפט ע"ז ואם כי איתא בגמ' שרבא אמר בלילה פנו לי מקום ברחוב העיר עכ"ח גם שם היו מכסין הצואה ועיין בס' חסידים תתקי''ט דאין לכסות צואה באפר חם שקשה להגוף ע"ש

היוצא מביהכ''ם יטול ידיו מיד כמו בשחרית כיון שהוא משום רוח הטומאה מג"א ויטול ידיו ג' פעמים אם כי דעת הסדר היום דא"צ ג' פעמים וכן נראה דעת המג"א בסי' זי"ן מ"מ הא מיא בשיקתא דנהרא ושומעין להחמיר לדעת היכל הקודש שמביא המג"א ולזה הסכים ג"כ בסידר היעב"ץ ובמחהש"ק ובשע"ת ע"ש ועיין בסידר היעב"ץ דדוקא יוצא מביהכ"ס ועשה צרכיו צריך ליטול ידיו וכן נראה לכאורה מדברי המג"א סי' רכ"ז אך מדברי הא"ר שם יראה שהכל מודים דאף בלא עשה צרכיו צריך ליטול ידיו רק בלא עשה צרכיו יכול לברך אף קודם הנטילה