ליקוטי מהרי"ח חלק א רלד

מכזית מברך המוציא אבל לאחריו אינו מברך כלום כל שלא אכל כזית והא דהחמירו חכמים בברכה ראשונה שהוא דרבנן יותר מברכה אחרונה שהוא דאורייתא עיין בא"ר דברכה ראשונה חיישינן שמא ימלך ויאכל כשיעור ולא בידו לתקן אבל לאחריו אוקמוה אדינא ולענין נט"י כתבתי לעיל שיטול ידיו בלא ברכה (ועיין בב"י דדעת הראב"ד דעל פחות מכזית פת לא יברך המוציא רק בורא מיני מזונות ולבסוף מעין ג' ע"ש ועיין בפרמ"ג שכן הוא ג"כ דעת רש"י ז"ל בחולין סוף דף זי"ן שפי' על לא בצע על פרוסה שאינו שלו בצע ברכת המוציא שלא רצה לאכול כזית משל אחרים ע"ש אך להלכה נקטינן כדברי הטוש"ע ועיין בב"י שכן הוא ג"כ דעת הרשב"א והרי"ף והרמב"ם והרא"ש)

ועיין בהש"ע סי' ר"ח דאם עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח מחמשת מינים ועשה ממנו פת יש בזה כמה חלוקי דינים ע"ש וראוי לברך תחלה המוציא על פת גמיר ולאכול ממנו כזית כדי לברך אחריו ברהמ"ז אבל אם הרוב הוא מקמח דגן עיין בשע"ת שם דאם גם טעמה דגן אז אפילו לא אכל רק כזית מהתערובות מברך המוציא וברהמ"ז אבל אם אין טעמה דגן אז צריך לאכול מהתערובות כשיעור שבודאי אכל כזית מהדגן ע"ש

ועיין בהש"ע סי' קס"ז שבוצע בפת במקום שנאפה יפה וי"א שיבצע בצד העליון וי"א בצד התחתון ע"כ כתב הרמ"א לבצוע בצד הפת ויחתוך מעט מצד העליון והתחתון ויחתוך סביב הפת ויניח פרוסת המוציא מחוברת באמצע כל כך שאם יאחוז בפרוסה יעלה שאר הפת עמו שאם לא כן חשוב כפרוסה ועיין במג"א קס"ח שבפרוסה יכול לבצוע ממקום שנפרס וא"צ לבצוע במקום השלם רק שיחתוך מצד העליון והתחתון וגם יניחה מחוברת לשאר הפת כדי שתהא נראה יותר גדולה ויברך ברכת המוציא ואח"כ יפריד פרוסת המוציא משאר הפת ויפרדנה מלמטה למעלה ובשבת לא יחתוך בככר כלל עד אחר המוציא ואכתוב אי"ה מזה בסדר סעודת שבת ע"ש

ועיין עוד בהש"ע שלא יפסק בשיחה בין ברכה לאכילה ועיין בבאה"ט ובמחהש"ק שם דלכתחלה יזהר שלא להפסיק עד שיבלע כזית אבל בדיעבד אם הפסיק אפילו בעוד שלא אכל רק מעט וכן אפילו בעודו לועס א"צ לחזור ולברך ע"ש וכתב הרמ"א דיש לאכול פרוסת המוציא קודם שיאכל פת אחר משום חבוב מצוה והמג"א כתב די"א לאוכלה באחרונה כדי שישאר טעם פרוסת המוציא בפיו ע"כ כתב השל"ה שיאכל קצת בתחלה וקצת בסוף ע"ש וע"ש בש"ע דאין הבוצע נותן פרוסת המוציא ביד האוכל (אלא מניחו לפניו) אלא א"כ היה אבל ר"ל ורמז לזה פרשה ציון בידיה רמז לפרוסת המוציא שנותנין בידו בשעת אבילות ע"ש

מלח עיין ברמ"א סי' קס"ז דמצוה להביא מלח על השלחן קודם שיבצע כי השלחן דומה למזבח והאכילה כקרבן ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח