ליקוטי מהרי"ח חלק א רלג

מזמור הנ"ל בין נטילה להמוציא (והטעם עיין בש"ע של התניא משום דכמה פעמים אין הידים נקיות קודם הנטילה) ולא חשוב הפסק משום שהוא מצרכי הסעודה ע"ש

ועיין בעיון תפלה בשם הגה"ק מבוטשאטש זצללה"ה שגם פסוק שאו ידיכם וברכו את ה' יאמר קודם הנטילה ע"ש אך עיין בשל"ה שם בהג"ה וז"ל קבלתי שאחר שנטל ידיו והגביהם קודם הברכה יאמר הפסוק שאו ידיכם קודש ואין זה נקרא הפסקה וכן הוא בסידר ר' קאפיל וכן נראה בס' דרך סעודה ממהר"ם פאפראש בסדר אלי"ף בי"ת אות זי"ן ע"ש וצ"ע שאחר זה בסדר נט"י דין ח' כתב ואין לומר פסוק ואשא כפי וכו' כי אין להפסיק בין נטילה לברכה כלל משמע לכאורה שגם פסוק שאו ידיכם אין לומר ע"ש והנה י"א ג"כ א"מ מלא ידינו מכרכותך והוא מדברי המעבר יבק בשפתי רננות פי"ט ע"ש

ועיין בחיי אדם שהמוני עם נוטלים ידיהם פעם אחת ועל סמך נטילה זו אוכלין כל היום ושתים רעות עושין אחד שמסיחין דעתם ואחר שאין מברכין בהמ"ז ע"ש ובאמת כן היא מנהג הנשים והבתולות וראוי להזהירם ע"ז. ניגוב ידים הנה יזהר לנגב ידיו היטב כי כל האוכל בלא ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא כדברי חכמז"ל פ"א דסוטה והובא בהש"ע ורמז ע"ז דכתיב ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים (והוא פסוק ביחזקאל קפיטל ד') וטמא בגוים גימטריא בלא ניגוב ידים עיין בטור ויזהר שלא ינגב ידיו בחלוקו שקשה לשכחה כמ"ש המג"א ועיין בפרמ"ג שהניח בצ"ע אם דוקא חלוקו או הה"ד שאר מלבוש ע"ש

ברכת המוציא הנה עיין בהש"ע שיתן שתי ידיו על הפת בשעת ברכה שיש בהן י' אצבעות כנגד י' מצות התלויות בפת ועיין במג"א בשם מהרי"ל כשיאמר השם יגביה הפת (ובשבת שתיהם) ויבצע מלמטה למעלה ובעוגה דקה יניח ח' אצבעות מלמעלה וב' אגודלין מלמטה ע"ש והנה נוסח הברכה היא בא"י אמיה המוציא לחם מן הארץ הא דאמר המוציא לחם אע"ג דכשמוציא מן הארץ עדיין לאו לחם הוא אלא דגן עיין בעט"ז משום שעתיד הקב"ה להוציא גלוסקאות ממש ומהאי טעמא נמי אמרינן המוציא בה"א דמשמע נמי להבא ולא אמרינן מוציא דמשמע רק לשעבר כדאמרינן בגמ' היינו לרמז ג"כ על הלחם דלהבא ועיין בשע"ת בשם תשו' פמ"א דאין לענות אמן בין ברכת המוציא לאכילה ואפילו אם שמע ברכת המוציא מחבירו והנה בס' אשל אברהם דעתו נוטה לברך אמן אחר ברכת המוציא של חבירו וכ"כ בס' ארחות חיים בשם תשו' בנין עולם אך נראה לפענ"ד דשב ואל העשה עדיף אבל בין נט"י לברכת המוציא לדברי הכל מותר לענות אמן אחר כל ברכה

הנה עיין בש"ע בסי' קס"ח דעל פת גמור (שהוא מחמשת מיני דגן ונילש במים ואינו ממולא בפירות או בבשר וגבינה וכדומה) אפילו פחות מכזית