ליקוטי מהרי"ח חלק א רכב

לפקדיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ר"ל באם תרצה לקבל עליכם ראש בני ישראל ותמנוה אתכם א זה וזה לפקדיהם ר"ל למניניכם אז ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ר"ל שיתן כל איש המנין שלו על איש כזה שיהיה כופר נפשו לה' דהיינו שיעסוק בתורת ה' ואז אם הוא אינו יכול לעסוק בתורה יפטור נפשו במה שמחזיק ומפרנס להרב שיוכל לעסוק בתורת ה' ולא שיתמנה עליהם איש אשר עוסק בספרי חצונים ובחיק נכרים ישפקו

הנהגת הלימוד גרסינן במסכת עירובין כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו תכתוב אומר הנה נתתי להם חוקים לא טובים וכו' (ועיין בס' חסידים סי' ש"ג לא תסיג גבול רעך אשר גבלו הראשונים שלא יאמר הניגון של תורה לנביאים וכתובים וכו' שהכל הלכה למשה מסיני שנאמר יעננו בקול) ולכאורה צ"ע הלא אמרינן בסוטה דף ל"ה בשביל שאמר דוד זמירות היה לי חקיך אמר הקב"ה חייך שאני מכשילך בדבר שתינוקת יודעים ע''ש אך עיין בימ"ד ח"א דף ע"ה שמתרץ זאת והא דעונשו היה שהכשילו בדבר שתינוקת יודעים אפשר עפ"י דברי הגמ' בפ"ב דשבת בתירוץ הא' דהרב ילמוד מתוך שמחה והתלמוד יהיה שפתותיו נוטפות מר ע"ש וכיון שאמר זמירות היה לי חקיך עכ"ח שסובר כתירוץ זה ומחזיק עצמו בבחינת רב לכך היה עונשו שהכשילו בדבר שתינוקת יודעים להודיעהו שהוא עדיין בבחינת תלמוד וצריך ג"כ ללמוד באימה ויראה וכאשר באמת מסקנת הגמ' שם בתירוץ הב' שבשעת הלימוד גם הרב ילמוד באימה ויראה ע"ש כ"ז כתבתי רק בדרך אפשר ואם שגיתי ה' הטוב יכפר לי

ועיין בספר חסידים תרי"א שלא יתכן לאותן שלא למדו עדיין מס' הצריכות בכל יום שילמדו מס' הנוהגין לימות המשיח וכ"כ בהקדמת ספה"ק חובת הלבבות שנשאל אחד מהחכמים על שאלה שאינו מצוי והשיב לו אתה שואל על מה שלא יזיקנו אם לא ידענו הידעת מה שאתה חייב לדעת מן המצות אשר אינך רשאי להתעלם מהם וכו' ע"ש

ועיין במג"א סי' רט"ו דאין להזכיר הזכרות בשעת הלימוד וכ"כ בשע"ת בשם בר"י דכן נוהגים רבני קשישא דא"י ושכן כתב בתשב"ץ ובשם היעב"ץ כתב דיכול להזכיר הזכרות בשעת הלימוד ועיין בט"ז או"ח אות תרכ"א בשם רי"צ גיאות דאם מזכיר פסיק מותר לומר השם כמו שאומר בתפלה ע"ש (וכן היה מנהג אדומ"ר הגה"ק מו"ה יקותיאל יהודא ט"ב זצללה"ה מסיגוט בשעה שהיה אומר תורה ברבים) וע"ש עוד בט"ז דאם רוצה להזכיר השם יאמר השם ולא כמו שאומרים המון עם (אדושם) כי אין דרך כבוד של מעלה

ועיין במג"א סי' נו"ן דאם אינו מבין מה שלומד לא נחשב ללימוד ולפענ"ד דהכוונה דוקא באם אינו מבין מחמת שלומד משפה ולחוץ ואינו מיגע עצמו להבין ועיין בספר מעבר יבק מאמר שפתי רננות פ' כ"ו דאם אדם