ליקוטי מהרי"ח חלק א רכ

ע"ש אך לבעל הפייט הלז לא היה ניחא לי' בהפסוק שמביא הרמב"ם כי משם לא נמשך אלא על השגחה הכללית כנראה למעיין לכך מביא מפסוק היוצר יחד לבם שנשמע גם השגחה פרטיות משא"כ בשאר עקרים סמך עצמו על הפסוקים שמביא הרמב"ם ע"ש

אני מאמין שהבורא ית"ש גומל טוב למי שישמור מצותיו ויעניש למי שיעבור על מצותיו הא דנקיט גבי שכר (גומל טוב) שהוא לשון הוה וגבי עונש נקיט (ויעניש) שהוא לשון עתיד משום דגבי דבר טוב הקב"ה משלם השכר אף קודם שעשה הדבר טוב וכמו שפי' הכלי יקר פ' לך על ואברכה מברכיך ע"ש וגם מקרא מלא הוא בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה משא"כ גבי עונש באשר הוא שם

הנה יש נוהגין לומר בכל יום פרשת היראה היינו מועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה עד ארץ זבת לב ודבש והוא בפ' עקב ופ' התשובה היינו מוהיה כי יבואו עליך כל הסרים האלה הברכה והקללה עד בכל לבבך ובכל נפשך והוא בפ' נצבים ונדפסה במקצת הסידורין והנה פ' היראה מוזכרה בר"ח פ"ו משער אהבה בשם רבינו יונה לאמרה בכל יום אך בסדר היום בהנהגת הבוקר מוזכרים גם שניהם ע"ש

פ' המן עיין בטוש"ע ריש השכמת הבוקר שטוב לומר בכל יום פ' המן והטעם עיין בב"י כדי שיאמין שכל מזונותיו באים לו בהשגחה והפרישה הביא הירושלמי דברכות שכל האומר פ' המן בכל יום מובטח שלא יתמעטו מזונותיו ע"ש (ועיין בספר שבט מוסר שסגולת פ' המן לאמרה שנים מקרא ואחד תרגום) ועיין בסידר היעב"ץ שהאריז"ל מנע לרח"ו לומר פ' המן אך כתב שהכוונה דוקא בביהכ"נ ובשעת התפלה ע"כ כתב לומר פ' המן בביתו ויאמר מתוך החומש ע"ש

ועיין בזוה"ק פנחס דף רכ"ו דאין להתפלל על המזון אלא לאחר התפלה ופרנסה דמארי' דמלכא ייכול בקדמייתא וכו' ע"ש ע"כ כתב בס' מאורי אור דמי שאומר פ' המן קודם התפלה לא יאמר הבקשה דלפני' ודלאחרי' ע"ש ולכאורה המעיין בסדר היום יראה ששם מסודר פ' המן והבקשות קודם התפלה אך לפי דברי הזוהר הנ"ל נראה שהדין עם המאורי אור ולפ"ז גם בשערי ציון ליום שלישי המתחלת בבקשת פרנסה נראה שי"ל ג"כ לאחר התפלה

והנה יש מקומות שאומרים שיר הכבוד שהוא אנעים זמירות בכל יום והובא בב"ח סי' קל"ב ועיין בלבוש שדעתו היה נוטה שלא לאמרו בכל יום כיון שהוא שבח גדול שלא להרגילם בפי הבריות ויהיה בפיהם כמזמור ועכ"פ שלא לפתוח הארון בכל יום וכמו שעושין בעלינו לשבח שאין פותחין הארון לאמירתו רק בר"ה ויוה"כ כדי להגדילו ויאמרו ע"י כן גם בשאר ימות השנה בכוונה יותר גדולה ולולי שחושש שלא להפסיד הצדקות שמוכרין הפתיחה בכל יום בצירוף שיהיה תמי' בעיני הבריות היה מבטל מלפתוח הארון רק בשוי"ט ור"ח היה פותחו על סמך הכתוב ביחזקאל שער