ליקוטי מהרי"ח חלק א ריז

שם ותכלית הזכירה שנדע שבשביל כך אנו עבדים להקב"ה ועבד חייב לעשות עבודת רבו עיקר וסתם זכירה בלב אך דרשו חכמז"ל ממקרא יתירה דכתיב למען תזכור וכו' להזכיר ג"כ בפה והוא כדי לחזק הלב ע"ש וזה נמי הכוונה שמביא מפסוק למען תזכור ולא הביא הפסוק (זכור את יום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים) שנכתב קודם בפ' בא ומה גם שלשון למען תזכור אינו מדוקדק כמובן אך משום דמפסוק למען תזכור נלמוד החיוב להזכיר בפה

זכור את יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב וכו' זה אינו לשון הפסוק אך הוא תוכן כוונת הפסוק בפ' ואתחנן (רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וכו' והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב) ועיין ברמב"ן פ' ואתחנן שם שזה מל"ת שלא לשכוח מכל הדברים אשר ראו עינינו הקולות והלפידים ודבריו אשר שמענו מתוך האש ולהודיע זאת לבנינו ותועלת מצוה זו שמה שאדם רואה בעיניו לא יועיל שום אות ומופת להכחיש הדבר גם מה שאדם מוסר לבנו גם הבנים לא יסתפקו בהם דאין אדם מוריש שקר לבניו ע"ש

זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' עיין בחרדים שמהרמב"ם וסמ"ק משמע שמצוה זו בכל יום ודרשו בספרי זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור ומה זכור בפה ע"ש ודע שבמקצת סידורין נתוסף בהם בסוף זכירה זו נוסח ומח שמו וזכרו ונימח זכירו מלהזכירו והוא מדברי השל"ה פ' תצא שם

ועיין בספר קב הישר פ' צ"ט שהגאון ר' העשיל כשהיה רוצה לנסות הקולמוס היה כותב שם המן או עמלק ואח"כ היה מחקו לקיים תמחה זכר עמלק

זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים וכו' פסוק הוא בפ' תצא ועיין ברמב"ן שם שזה מצות עשה לזכור בכל יום ותועלת זכירה זו שנדע גודל עון לה"ר מעונש הגדול אשר הי' למרים שלא דיברה אלא באחי' אשר אהבתו כנפשה ולא דיברה בפניו ולא בפני רבים אלא בפני אחי' הקדוש ועיין מ"ש לעיל גבי אלהי נצור בשם האריז"ל דהמצות והמעשים טובים אשר עשה המדבר לה"ר יקח האיש אשר דיבר בו ע"ש

זכר את יום השבת לקדשו ע' בפרש"י שנזכור את השבת כל ימי השביע שאם נזדמן חפץ נאה מזמינו לשבת ע"ש ודברי פרש"י הם במכילתא ואף שזה דברי ב"ש דאמר מחד בשבתך לשבתך עיין ברמב"ן שגם הלל עצמו מודה לב"ש וכו' וע"ש עוד ברמב"ן דרשה אחרת על זכור את יום השבת שלא יהא מונה הימים כדרך שהעכו"ם מונים שקורין לכל יום שם בפני עצמו אלא יהא מונים כל יום על שם שבת אחד בשבת שני בשבת והיא ג"כ במכילתא שם: