ליקוטי מהרי"ח חלק א רב

ברוך ה' המבורך לע"ו לא יענו עמו אלא עונין אמן על דברי החזן ע"ש והנה לענין אם יענו הציבור אמן אחר שחזר העולה ואמר ברוך ה' המבורך כתבתי אחר ברכו שבתפלה שלדעת הפרמ"ג הוא רשות ולדעת השערי אפרים צריך לענות אמן אבל העולה לא יענה אחר הקהל ולאחר ברכו את ה' המבורך גם הקהל לא יענו ע"ש

בא"י אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו הנה נוסח ברכה זו במסכת סופרים (אשר נתן לנו תורה מן השמים חיי עולמים ממרומים) אך ברמב"ם ובכל הפוסקים כניסת דידן וכן הנוסחא בגמ' אצל בהר"ת דשחרית (ועיין בש"ע דאפילו אם בירך ברה"ת בשחרית ותיכף קראו לקרות בתורה צריך לחזור ולברך דמשום כבוד התירה נתקנה כשקורא בצבור ועיין במג"א דעכ"פ נקרא פסיק אחד בנתיים ועיין מ"ש בזה לעיל גבי בה"ת דשחרית) ועיין במג"א דינענע התירה כשאומר ונתן לנו תורתו ע"ש

ועיין במג"א סי' קל"ט בשם ל"ח דהנוהגים לכרוע בברה"ת טועים כי אין לשחות אלא במה שתיקנו חכמים אך כתב שמרוקח משמע שמנהג קדמונים לכרוע בברה"ת ע"ש ועיין בא"ר שמשמע ברוקח ג"כ שבברכה עצמה כורע ולא קודם הברכה רק שאין לשחות בסוף הברכה ע"ש ובסידר האר"י ז"ל כתב לשחות קודם הברכה

סדר הקריאה הנה עיין בש"ע סי' קל"ז שביום שקורין ג' אנשים אין קורין פחות מעשרה פסוקים ואי סליק עניינא בבציר כגון פרשת עמלק שאין בה אלא ט' פסוקים שפיר דמי ואין קורין לכל אחד פחות מג' פסוקים ואם לא קרא רק שני פסוקים ובירך ברכה אחרונה צריך לחזור ולקרות ויברך לפני' ולאחרי' ויתחיל לקרות מתחילת השני פסוקים שקרא תחילה ויסיים במקום שהיה צריך לסיים ואם קרא זה בכהן וכבר קראו אחריו לוי אם הלוי עדיין לא בירך ברכה ראשונה ואף שאמר ברכו לא הוי התחלה ויחזור הכהן ויקרא מתחלה כמ"ש ויברך לפני' ולאחרי' אבל אם כבר בירך הלוי אז יקרא עם הלוי ממקום שפסק הכהן כי אם יקרא ללוי מה שקרא הכהן יהיה פגם לכהנים שיקרא הלוי מראש הספר ואחר הלוי יקראו שני ישראלים שיהיה ג' קרואים והכהן אינו מן המנין כיון שלא קרא רק ב' פסוקים וכן על דרך זה בכלם

ועיין בסידר היעב"ץ דאם חל שמחת תורה ביום אג"ד אז קורין ביום ה' לישראל עד ויהי ערב ויהי בוקר יום החמישי ע"ש ובמקומותינו אין נוהגין כן

ועיין בש"ע סי' קמ"א שצריך לקרות מעומד ולא יסמוך עצמו לכותל או לעמוד ומי שהוא בעל בשר וקשה לו לעמוד מותר להשען קצת ואם סמוך עד שאם ינטל אותו דבר יפול אפי' לבעל בשר אסור (ועיין בבה"ט שלא ישען על המפה דהוה תשמיש של מצוה אלא יסיר המפה וישען על העץ) ועיין בסי' קמ"ו דהציבור א"צ לעמוד בשעת קרה"ת ורמ"א כתב דיש מחמירין