ליקוטי מהרי"ח חלק א כ

ידקדק במלבושיו ללבשם כדרכו שלא יהפוך הפנימי לחוץ ש"ע והוא מדברי הגמרא שבת דף קי"ד ואף דהגמ' שם מיירי מת"ח עיין בט"ז שת"ח אפילו לובשו כבר מהופך חוזר ופושט ושאר כל אדם עכ"פ לכתחילה ידקדק ועיין בשע"ת בשם התב"ש דלצורך תפלה גם אפילו אינו ת"ח יהפכנו ועיין בסדר היום שכתב ואע"פ שנראה שהוא דבר נקל כיון שהוא תחת מלבושיו אפ"ה ענין גדול הוא ויש בו קפידא גדול וסוד ה' ליראיו לא ילבוש שני מלבושים כאחת שקשה לשכחה מג"א בשם כתבים ועיין בבה"ט שישים שני צדי המלבוש ביד ימינו וילבוש הימין תחילה ואח"כ ילבוש השמאל וכן בכל דבר ימין תחילה ויכוין שהכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל והוא ג"כ בשם הכתבים ואם יש בהמלבוש קשירה יקשור השמאל תחילה ואם כי בהגמ' ובהש"ע לא נזכר דבר זה רק לגבי מנעלים ע"ש וכן נראה לכאורה מהטעם שמביא הלבוש ע"ז הובא בד"ח פ"ט דברכות משום דאמרינן בפרק כיסוי הדם בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו לב' מצות לציצית ורצועות של תפילין הרי דשרוך נעל יש לו שייכות עם תפילין ע"ש אך יש עוד בלבוש שם טעם אחר משום דמצינו דלגבי קשירה אחשבה רחמנא לשמאל גבי קשירת תפילין ע"ש א"כ לפ"ז אין חילוק בין מנעל לשאר מלבוש וכ"כ בסידר היעב"ץ ובש"ע התניא דהה"ד לכל מלבוש ע"ש

לא ילך יחף רמ"א והוא מדברי הגמ' שבת דף קנ"ט לעולם ימכור אדם קורת ביתו ויקח מנעלים לרגליו ובפ' ע"פ המונע מנעלים לרגליו הוא כמנודה לשמים ועיין ביד אפרים שתמה שם מהא דריב"ק בשבת דף קנ"ב שהלך יחף וכבר קדמו בזה בח"א מהרש"א ומתרץ דהיה בימים דאסור בנעילת הסנדל ע"ש אך עכ"פ נשמע מזה דגם בביתו אין לילך יחף דאל"כ דילמא מעשה דריב"ק בביתו היה ועיין בא"ר שבמדינת הערב שחם מאוד וכלם הולכים יחף מותר ועיין בר"ח בחופת אלי' שער שלשה שמנעל דחוק מביא לידי פרגודא (היינו חולי הרגלים) והמחליף סנדל ימין לשמאל קשה לשנאה ועיין בספר חסידים דסכנה לילך במנעל של מת

לא ילך בגלוי הראש ש"ע והוא מגמ' קידושין דף ל"א ועיין בבה"ט בשם הפוסקים דהוא רק ממדת החסידות (והיינו משום דהגמרא קאמר שם רב היכא לא אזיל בגלוי הראש משמע דאחריני לא מזדהרי עיין ב"ח) אך סיים בצ"ע משום דרבינו הטור ברמזים כתב אסור לילך בגלוי הראש ע"ש ואני מצאתי ג"כ בזוה"ק פרש' בלק דף קפ"ז לא ילך בר נש בגלוי דרישא וברעיא מהימנא נשא מפורש יותר אסור לבר נש למיזל בגלוי דרישא ועיין בט"ז סי' ח' דבזה"ז בלא"ה אסור משום ובחוקותיהם לא תלכו כ"ש בחוק זה שיש טעם דכיסוי הראש מורה על יראת שמים כדאמרינן סוף מסכת שבת כסי רישך דתיהוי עלך אימתא דשמיא ובקידושין דף ל"ג דהאי גברא דלא הוה מכסי רישא אמרו כמה חציף הוא זה עכ"ל הט"ז