ליקוטי מהרי"ח חלק א קפה

ולא אמן קטופה דהיינו שמחסר קריאת הנו"ן או האל"ף שאינו מוציאה שתהא ניכרת ולא יענה אמן יתומה דהיינו שהש"צ מברך איזה ברכה והוא חייב באותו ברכה אבל אינו שמעה אע"פ שיודע איזה ברכה שמברך לא יענה אמן ואם אינו יודע איזה ברכה שמברך הש"צ אפילו אינו מחיוב באותה ברכה לא יענה אמן ש"ע סי' קכ"ד ודעת הב"ח להחמיר אפילו איכו מחיוב בה אם הוא ברכה שהוא להוציא רבים ידי חובתן כגון בתפלת י"ח ולא שרי ביודע אלא בבה"ת ובברכת הנהנין והאי עובדא של אלכסנדריא שהובא במסכת סוכה שהיה מניף בסודרין להודיע שסיים הברכה כדי לענות אמן בבה"ת היה ע''ש ולא ימתין עם עניית אמן אלא מיד שכלה הברכה יענה אמן רמ"א (ועיין במג"א דאם החזן מאריך הרבה בניגון ואמרו אמן יענו הקהל אמן מיד ולא ימתינו עליו דהוי הפסק ע"ש) ואם לא ענה אמן עד שהתחיל הש"צ ברכה אחרת שוב לא יענה אמן

יכוין באמירת אמן שהוא אמת ואני מאמין בזה ש"ע ועיין במג"א וביותר ביאר בש"צ דזה בברכת שבח והודאה כגון ברכת הנהנין וברכת המצות וברכת השחר וברכת ב"ש וישתבח והאל הקדוש וכדומה שהם שבח והודאה אבל בקדיש ובונה ירושלים ואת צמח ורצה וכדומה שהם תפלה יכוין אמן על העתיד שיאמנו דבריו ובשאר ברכות שיש בהם שבח ותפלה כגון ברכת סלח לנו ורפאנו וכדומה יכוין תרוי' ע"ש (ועיין מ"ש בזה לענין ברכת צור ישראל וברכת השנוים) ועיין בתוספת פ' כל כתבי שיכוין שאמן ר"ת אל מלך נאמן

ברוך הוא וברוך שמו עיין בש"ע שם שעל כל ברכה ששומע עונה ברוך הוא וברוך שמו עיין בפר"ח סי' קכ"ח דכשמזכירין הכהנים השם אומרים ב"ה וב"ש ועיין בספר אשל אברהם שדעתו נוטה שהכוונה דווקא לגבי ברכת כהנים (ובא"ר יראה בהדי' שהכוונה בכל הזכרה ע"ש) אך כתב דאין המנהג כן גם בברכת כהנים רק בברכה

ועיין בבאה"ט דלא יאמר (ברוך שמו הגדול) רק ברוך שמו ובא"ר כתב בשם ב"ז שבעשי"ת יאמר ברוך שמו הגדול אך כתב דלא נוהגין כן גם בעשי"ת וכבר כתבתי לעיל שבמקום שאסור להפסיק אין לומר ב"ה וב"ש ועיין בדגול מרבבה שכ"ש בברכה שהש"צ מוציאו ידי חובתו כמו בברכת השופר ומגילה דאסור לענות ב"ה וב"ש

ועיין בסידר ר' קאפיל בכוונת אמן קודם סדר התפלה שכשהמברך אומר (ברוך אתה) יענה השומע (ברוך הוא) וכשהמברך מזכיר (השם) יענה ויאמר (ברוך שמו) ע"ש אך מכל הספה"ק לא נראה כן רק בהזכרת השם לבד יאמר הכל ב"ה וב"ש וכ"כ בהדי' בספר אשל אברהם מהגאון הקדוש מבוטשאטש בסי' תצ"ד: