ליקוטי מהרי"ח חלק א קנט

משיב הרוח ומוריד הגשם ויש שמדקדקין אומרים הגשם בקמ"ץ תחת הגימ"ל אך עיין בס' מאורי אור שגם עפ"י הדקדוק אי"צ לומר בקמ"ץ רק בסגי"ל וכ"כ בספר זכרון יהודא מהגאון בעל אמרי אש שהיה אומר בסגי"ל ובקיץ אומרים מוריד הטל ועיין בטור סי' קי"ד וברמ"א שם שמנהג אשכנז הוא שאין מזכירין טל כלל בקיץ והטעם עיין בט"ז מפני שטל אינו נעצר לעולם אך מנהג ספרד להזכיר טל בקיץ כמבואר בטור והטעם עיין בב"י ומנהגינו ג"כ כמנהג ספרד והנה למנהג דידן יש שאין אומרים רק מוריד הטל וכן הוא נוסח הרמב"ם וסידר ר"ע וכן נראה מהש"ע אך יש נוהגין לומר ג"כ משיב הרוח וכ"כ הב"ח בשם מנהג ספרד וכן הוא בסידר ר' קאפיל ובס' פרי קודש הלולים מהגה"ק מו"ה צבי הירש זצללה"ה מזידיטשוב ושכן היה נוהג מורו הגה"ק מו"ה משה ליב זצלה"ה והכל אל ישנה מן המנהג כי בדיעבד אין קפידא בכל אופן

דיני טל וגשם הנה אם טעה והזכיר גשם בימות החמה חוזר לראש הברכה ואם סיים הברכה חוזר לראש התפלה ואם הזכיר טל בחורף במקום גשם אינו חוזר אבל אם לא הזכיר לא טל ולא גשם מחזירין אותו

מכלכל חיים בחסד וכו' מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה ע' בסידר ר' קאפיל שיש גורסין (ומצמיח לנו ישועה בקרוב) כדי שיהי' מ"ט תיבות כנגד מ''ט תיבות שיש בפסוקים של תחיית המתים שביחזקאל ע"ש אך בכל הנוסחאות אינו רק ומצמיח ישועה כנוסח דידן

סדר הקדושה הנה קדושת העמידה מוזכרה בגמ' ברכות דף כ"א ע"ב ובמסכת סופרים ע"ש וכבר כתבתי לעיל ריש סדר הנהגת התפלה בשם רעיא מהימנא פ' אמור שהוא מ"ע לומר קדושה בכל יום וז"ל ונקדשתי בתוך בני ישראל פקודא דיא לקדשא לי' בכל יומא ועיין בבאה"ט שכתב לכוין לקיים מ"ע של ונקדשתי וכו' וכבר כתבתי לעיל שכדי לענות קדושה עם הציבור מותר להפסיק אפילו באמצע ק"ש וברכותי' רק שלא יענה אלא פסוק קק"ק ה' צבאות ופסוק ברוך כבוד ה' ממקומו ותו לא ע"ש אבל בתפלה לא יפסיק אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"צ ויהיה שומע כעונה ש"ע סי' ק"ד אך אם התחיל להתפלל עם הש''ל כשיגיע עם הש"צ לקדושה יאמר עם הש"צ מלה במלה כל הקדושה אבל יחיד העומד בתפלה וכשהגיע למקום קדושה היו הציבור אומרים קדושה דסדרא (ועיין בא"ר דה"ה קדושת יוצר) אינו אומר קדושה עמהם שאין הקדושות שוות ש"ע סי' ק"ט ואם הוא עומד אצל קדושת שחרית והציבור אומרים קדושת כתר דעת המחבר בהש"ע שם שג"כ אינו אומר עמהם אבל דעת הרמ"א שעונה עמהם דשניהם קדושת י"ח הם וקדושתן שוה

ועיין בש"ע סי' צ"ה וסי' קכ"ה שיכוין רגליו זא"ז כשאומר קדושה עם הש"ץ ועיין בא"ר עד לאחר האל הקדוש והרמ"א כתב דאין לדבר באמצע הקדושה ובד"מ כתב שהמהרי"ל לא היה מדבר עד לאחר האל הקדוש: נקדישך