ליקוטי מהרי"ח חלק א קנג

ישראל בשוה עם הש"צ והיה עונה אמן ע"ש) ע"כ דעתו לסיים גאל ישראל קודם הש"צ ויתחיל תיכף התפלה ולא יאמר רק ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך ואח"כ ימתין על הש"צ כי ראוי להתחיל ולהתפלל בשוה עם הש"צ ולאחר ה' שפתי תפתח לכ"ע אין עונה אמן כמ"ש בא"ר ועיין בש"ע דאין לענות קדיש וקדושה בין גל"ת וכיצד עושה ממתין בשירה חדשה כדי לענות ואם שכח והתחיל שירה חדשה עין בא"ר שמסתפק בזה אך בשע"ת כתב בשם ש"צ דכל שלא סיים ברוך אתה ה' יכול לענות (וכ"כ בסידר ד"ח) ובשבת יכול לענות קדיש וקדושה בין גל"ת וכן אם שמע קול רעם יכול לברך אבל ביו"ט לא ע"ש ועיין בא"ר דבערבית מותר לענות קדיש וברכו בין גל''ת סדר תפלת י"ח

גרסינן בפ"ב דמגילה ק"ך זקנים ומהם כמה נביאים (והם הנקראים אנשי כנסת הנדולה) תקנו התפלה על הסדר ע"ש כי מעולם היו מתפללין בכל יום (ולדעת הרמב"ם וכמה פוסקים הוא מצות עשה מן התורה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם ועבודה זו תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם ודרשו בספרי ובירושלמי איזהו עבודה שבלב זה תפלה ע"ש) אך לא היה נוסח קבוע לתפלה ולא זמן אלא כל אחד ואחד מתפלל בכל עת שירצה אם מעט ואם הרבה כיון שגלו ישראל ונתערבו בתוך העמים ונולדו להם בנים בארצותיהם ואותם הבנים היו שפתם משובשת ומעורבת מלשונות נכריות ולא היה אחד יכול להתפלל ולדבר כל צרכו בלשון עברית עמד עזרא ובית דינו והם האנשי כנסת הגדולה ותקנו לישראל י"ח ברכות בשפה ברורה ובלשון קצרה זכה וברה כדי שתהיה ערוכות בפי הכל וילמדו איתן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעל לשון הצחה ותקנו ג"כ ג' תפלת בכל יום וכן תקנו כל הברכות ותפלות הסדורות בפי כל ישראל כדי שיהיה כל ברכה ותפלה שגורה בפי כל בלשון צחה כ"ז הוא מדברי הרמב"ם ריש הלכות תפלה ובאבודרהם ועיין בפר"ח סי' פ"ט ובפרמ"ג

והנה הטעם שתקנו ג' פעמים ביום עיין בגמ' פ' תפלת השחר יא כנגד האבות שמצינו שאברהם התפלל תפלת שחרית יצחק תפלת מנחה יעקב ערבית ונתנו רמז ע"ז ערב ובוקר וצהרים שאות שני מאברהם הוא ב והוא רמז לבוקר ואות שני מיצחק הוא צ והוא רמז לצהרים ואות שני מיעקב הוא ע והוא רמז לערבית וי"א כנגד הקרבנות שחרית כנגד תמיד של שחר מנחה כנגד תמיד של בין הערבים מעריב כנגד אברים ופדרים שהיו מתאכלים ע"ג מזבח כל הלילה ע"ש והא דתקנו י"ח ברכות עיין ג"כ בגמ' שם: