ליקוטי מהרי"ח חלק א קנב

ספרד ואבודרהם ובמחזור ויטרי ובספר המנהגים שם כנוסח סידורי דידן וכן הוא לשון הפסיק והוא בישעיה

ודע דבסידורי אשכנז ובסידר ר' קאפיל ליתא תיבות (ונאמר) וכן כראה מדברי הס' המנהגים וכ"כ בס' עתירת שלום שדוקא לנוסח ספרד שאין אומרים צור ישראל שייך לומר ונאמר משא"כ לנוסח דידן לא שייך לומר ונאמר כיון שאין מזכיר מקודם שום פסוק ושגם בסידר הגה"ק התניא ליתא תיבות ונאמר ושגם הגה"ק מו"ה יצחק אייזיק מקאמארנא זצללה"ה לא היה אומרו ע"ש אך עיין בספר אשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש זצללה"ה שמהפך בזכותן של אותן האומרים תיבות ונאמר ושיש לו מקום ע"ש והבוחר יבחור ודע עוד דיש עוד ג"כ כ"מ בין נוסח דידן לנוסח ספרד לענין כוונת ענית אמן אחר ברכת גאל ישראל דלנוסח ספרד שאין אומדים צור ישראל א"כ אין כאן ברכת שבח וצריך לכוין אמן שהוא אמת משא"כ לנוסח דידן הוא שבח ותפלה וצריך לכוין שהוא אמת ושיאמנו דבריו כמ"ש במג"א סי' בא"י גאל ישראל ולא גואל ישראל בתפלת י"ח אומר גואל ישראל והוא מדברי הגמ' פ' ע"פ דתפלה רחמי נינהו ומתפלל על העתיד והנה דעת הטור בסי' ס"ו וסי' קי"א לענות כאן אמן אחר ברכת עצמו ודעת המחבר בהש"ע שגם אחר הש"צ אינו עונה דהוה הפסק בין גל"ת ודעת הרמ"א לענות אמן אחר הש"צ ושכן נוהגין (ובד"מ הוסיף שהנוהגין לענות אמן אחר ברכת עצמן בישתבח ובהשכיבנו יענו גם כאן אחר ברכת עצמן) וכן דעת הלבוש בסי' קי"א (וצ"ע בא"ר שכתב שהלבוש השמיט הך וכן נוהגין הלא אם דבסי' ס"ו השמיטו אבל בסי' קי"א כתב בהדי' דכן נוהגין והוסיף שכן הוא ג"כ עפ"י סיד ע"ש) אך בא"ר הסכים לדעת הש"ע ושכן דעת הר"מ בתשו' ובשל"ה ושכן כתיב במגיד משרים שכן צוה המגיד להב"י שלא לענות ושבפסקי תו' משמע שגם בשבת שאין חיוב כל כך לסמוך גל"ת ע"מ ג"כ אין לענות

ועיין במג"א שהמדקדקין ממתינים בצור ישראל ואם ירצה יכוין לסיים עם הש"צ ואז אינו מחיוב לענות אמן ע"ש והנה מנהג המדקדקים מדחה בא"ר דבצור ישראל הוה באמצע הפרק ובאמצע הפרק אין עונים רק אמן דהאל הקדוש ודשומע תפלה והסכים לזה בלבושי שרד ובסידר ד"ח אך לתקנת המג"א דיסיים בשוה עם הש"צ דבא"ר הסכים ג"כ לתקנה זו וכן בסידר ד"ח ובח"א אך בלבושי שרד לא ניחא לי' גם בתקנה זו דהרי המג"א בסי' נ"א פסק דאם סיים בשוה עם הש"צ ישתבח עונה אמן כיון דיש פוסקים דבישתבח עונה אמן אחר ברכת עצמו א"כ ה"ה אחר גאל ישראל דדעת הטור דעונה אין אחר ברכתו (ועיין בספר פרי קודש הלולים מהגה"ק מו"ה צבי הירש מזידיטשוב זצללה"ה שמחמת שמנהגו הי' לענות אמן אחר ברכת עצמו בישתבח וכדומה לכך היה נוהג עצמו לסיים גאל