ליקוטי מהרי"ח חלק א קמה

כלל ה' הכריע דבק"ש גם מחמת אונס אחר יחזור ע"ש ולכתחילה עיין במג"א דאפילו שלא מחמת אונס ואפילו בברכת ק"ש אין להפסיק בשהייה אך כדי לשמוע קדיש וקדושה מותר להשהות אפילו כדי לגמור כולה ע"ש

ועיין בהש"ע סוף הלכות ציצית שמצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בשעת הק"ש ורמז והיו הדברים האלה על לבבך ועיין במג"א שם לאחוז הציצית בין קמיצה לזרת וכבר כתבתי לעיל שעפ"י האר"י ז"ל יש לאחוז הציצית כשאומר מארבע כנפות הארץ ועיין בס' שערי רחמים מהגר"א שלא לאחוז רק בשתי ציצית שלפניו בק"ש אך מנהגינו לאחוז כל הד' ציצית מפורש בכתבי האריז"ל: ועיין עוד בבאה"ט לכוון בהק"ש הי' דיברות הנכללין בהק"ש והסדר האיך הם נכללין ע' בבאה"ט שם והוא מדברי הירושלמי והנה לכוון כל הי' דיברות הוא דבר קשה ובפרט למי שמתפלל בציבור אך השני דיברות הראשונות הנכללין בפסוק שמע ישראל דהיינו ה' אלהינו הוא אנכי ה' אלהיך ה' אחד הוא לא יהיה לך בקל הוא לכוון והן הם העיקר כידוע שבשני דיברות אלו נכללין כל התרי"ג מצות כי כל העשיין נכללין באנכי לאוין בלא יהיה לך ועיין בט"ז סי' קכ"ז בשם הפע"ח שיכוון כשאומר (ה' ה' אחד) על ד' אותיות הוי"ה וכשאומר (ברוך שם כבוד מלכותו) על ד' אותיות אדנ"י וכשאומר (לעולם ועד) על שילב הוי"ה ואדנ"י דהיינו (יאדונה"י) ע"ש אך כל ערום יעשה בדעת כי כמה פעמים ע"י כוונת אלו לא יכוון הכוונות הפשוטות דהיינו פי' המלות והם הן העיקר ובפרט בפסוק שמע ישראל אם לא כיון לבו למה שהיא אומר אפילו בדיעבד לא יצא ע"כ אם מתפלל במתינות וביושב הדעת אז בודאי ראוי ונכון לכוון כל אלו הכוונות וכל המרבה לכוון כוונת האמיתות הרי זה משובח אבל בלא"ה לא יכוון רק הכונות המחיובת לנו עפ"י דין הש"ע ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים

אל מלך נאמן הנה מנהג דידן ביחיד לומר קודם הק"ש (אל מלך נאמן כדי להשלים הרמ"ח תיבות והוא מדברי הרמ"א ובאמת כפי הנראה בטור וברוקח ובמחזור ויטרי יראה שאין חילוק בין יחיד לציבור שהנוהגין לומר אל מלך נאמן אומרים בין ביחיד בין בציבור ועיין בטור שיש מוסיפין ואומרין אמן אל מלך נאמן וכן הוא באמת דעת הרוקח והטעם עיין בב"ח מפני שסוברין דלעולם ועד חד תיבה הוא דלעולם ועד פרישו עולמות כמו שפרש"י פ' בשלח) אך מחמת שהזוהר והתיקונים (הובא בב"י) כתבו שלא להפסיק בין הברכה להק"ש ותיקנו שיחזור הש"צ (ה' אלהיכם אמת) ובזה ישלים הרמ"ח תיבות ויחיד יכוון בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב שעולים צדי"ק והם כנגד ג' שמות הוי"ה ועם הד' אותיות הם צ' (וכ"כ המחבר בהש"ע) ועכ"ז נקרא מעוות לא יוכל לתקן שהפסיד הג' תיבות שהש"צ חוזר ע"ש לכך הכריע רבינו הרמ"א בד"מ דבציבור יסמוך על החזרת הש"צ ה' אלהיכם אמת כדעת הזוהר אבל ביחיד שבזוהר קורא אותו מעוות לא יוכל לתקן ע"כ יאמר בתחילה אל מלך נאמן כמנהג הקדמון אשר היה עוד בימי התנאים כמו שנראה מדברי התיקונים הנ"ל ועיין במג"א שדעת המהרש''ל שגם יחיד לא יאמר