ליקוטי מהרי"ח חלק א קמד

אמן אחר הבוחר בעמו ישראל) אך אם סיים הברכה קודם לש"צ עיין בשע"ת שאז גם דעת הש"ע לענות אמן: הנה ק"ש הוא מ"ע דאורייתא שחרית וערבית ויש דעות שכל הג' פרשות הוא דאוריית' וזמנה בשחרית משיראה חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו עד סוף ג' שעות שהוא רבוע היום ש"ע ואין להקל בזה כי יש דעות שגם הזמן הוא דאוריית' וכבר כתבתי לעיל שמי שאינו יכול להתפלל בתוך זמן זה יאמר עכ"פ כל הג' פרשות ק"ש אף בלא תפילין ועיין בבה"ט שקודם הק"ש יכוון לקיים מצ"ע של ק"ש כי מצות דאורייתא צריכות כוונה והא דאין מברכין אקב"ו לקרות שמע כמו על שאר מצות ע' באבודרהם מפני שברכה הוא קבלת מלכות שמים כדאמרינן כל ברבה שאין בה שם ומלכות אינו ברכה ובשמע ישראל יש בה הזכרת השם וגם נחשב כמו מלכות כדאמרינן במס' ר"ה שמע ישראל מלכות (וע' בפרמ"ג סי' רל"ט דכ' דצריך ליתן טעם למה לא מברכין על הק"ש ככל מ"ע ונעלם מעיניו הטהורים שכבר נתן האבודרהם טעם הגון ע"ז וגם מ"ש שם דאפשר שהוא בכלל אקב"ו לעסוק בד"ת שק"ש ד"ת הוא לפע"ד צ"ע דא"כ היו לאחד מהפוסקים להזכיר שאם לא בירך ברה"ת קודם התפלה אז יברך על הק"ש)

והנה לענין הפסקה בק"ש כבר כתבתי לעיל שהדין שוה כמו בברכות ק"ש שבין פרק לפרק דהיינו בין שמע לוהיה ובין והיה לויאמר יענה אמן על כל ברכה ובאמצע הפרק לא יפסוק רק לאמן דהאל הקדוש ודשומע תפלה וכו' ע"ש אך בפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו ובין ה' אלקיכם לאמת ועיין במג"א דה"ה בין אמת לתיבות ויציב לא יפסיק כלל ע"ש

ועיין בש"ע סי' ס"ה דבדיעבד אם הפסיק בק"ש בין בשתיקה בין בדיבור אפי' שהה כדי לגמור כולה ואפילו מחמת אונס איכו חוזר לראש אך דעת הרמ"א שם דאם שהה כדי לגמור כולה והיה מחמת אונס דהיינו שהיה צריך לעשות צרכיו או שהמקום אינו ראוי דהיינו שנמצא צואה בבית חוזר לראש ומשערין ענין השהייה לפי הקורא ע"ש והסכימו לזה האחרונים ע"ש והנה מדברי הרמ"א נראה דשיעור השהיה בק"ש לחוד משערינן ועיין בסידר ד"ח דה"ה בברכת ק"ש אם שהה כדי לגמור אותה ברכה חוזר לראש אך דעת הח"א דבין בק"ש ובין בברכותיה שיעור השהיה כדי לגמור כל הק"ש והברכות (כיון דבירושלמי פ' היה קורא הוא בעייא דלא איפשטא אי צריך שתהיה ההפסקה כדי ק''ש וברכותי' וכיון דדעת הש"ע דלעולם אינו חוזר אזלינן בזה לקולא ע"ש) ולפענ"ד לענין הפסקה בברכת ק"ש יש לסמוך על הח"א ולשער כדי שיגמור הק"ש וכל הברכות ובלא"ה המיקל לגמרי בברכת ק"ש דבכל גוונא אין לחזור אין מזניחין אותו ויש לו על מה שיסמוך דכפי הנראה כן הוא דעת המג"א כאן ובסי' נ''ג ע"ש ומפרש כן בהדי' בלבושי שרד כאן ועיין לעיל בח"א גופא בנשמת אדם כלל ה' דהכריע דרק בק"ש שהוא דאורייתא יחזור ובשאר ברכות בכל גוונא אינו חוזר וכפי הנראה דכוונתו שם גם על ברכת ק"ש דמאי אילמא ברכת ק"ש משאר ברכות אבל לגבי ק"ש יש להחמיר ולשער השהויה בק"ש לחוד כמו שנראה מדברי הרמ"א ושאר האחרונים ע"ש ועיין במג"א דדוקא מחמת אונס הנ"ל אבל אונס אחר א"צ לחזור אך בנ"א שם