ליקוטי מהרי"ח חלק א יג

בעזה''י סדר השכמת הבקר גרסינן בגמרא ברכות סוף פרק הרואה כי כי מיתער (ר"ל כשהקיץ ממשנתו) אומר אלהי נשמה שנתת כי טהורה וכו' והיא ברכת הודאה על שהחזיר לו הקב"ה נשמתו אך אנן לא נהגינן לברך שום ברכה קודם נט"י והטעם עיין ברבינו יונה שם דבזמן הגמרא היו קדושים ומתוך כך היו נזהרים ורוחצין ידיהם ועומדין (ר"ל שהיו ידיהם רחוצין ועומדין מקודם השינה דהיינו שלא נגעו בשום מקום) אבל אנן שאין יכולין ליזהר לשבות בנקיון כל כך אינו נכון לברך עד אחר נט"י ע"ש בכ"ז כתב הסדר היום והובא במג"א סוף סי' ד' שיתן שבח והודאה להשם ית"ש ויאמר בקומו מיד מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך (ויפסוק מעט בין בחמלה לרבה אמונתך עיין יד אפרים) וא"צ לזה נט"י כיון שאינו מזכיר לא שם ולא כינוי ע"ש ומה שאמר בחמלה הכוונה בזה למ"ש התולעת יעקב גבי ברכת אלקי נשמה כי כאשר הנשמה עולה בלילה למעלה לתת דין וחשבון מפעלה אז אם נמצאת חייבת היה הדין שלא להחזירה עוד ע"ש והוא מדברי הזוה"ק ואתחנן דף רכ"ט ובקומך למיהב תשבחון למארי' דאתיב נשמתי' דהא בכמה חיבין אשתכח קמי מארי' וקב"ה עביד עמה חסד ואתיב לה לגופה ע"ש ומה שאמר רבה אמונתך הוא עפ"י המדרש הובא בטור סי' מ"ו חדשים לבקרים רבה אמונתך אדם מפקיד חפץ ביד חבירו מחזירו לו בלוי ומקלקל אבל מפקיד נשמתו ביד הקב"ה עייפה ומחזירה לו חרשה ורגיעה וזה רבה אמונתך ע"ש

ועיין בסידר ר' קאפיל שכתב נוסח הודאה הנ"ל בנוסחא אחרת וזו הוא מודה אני לפניך מלך חי וקיים אדיר ונאור המפואר בגבורה וגדולה ולו הבינה והחכמה והכתר והכבוד אשר ברוב חסדו ואמתו החזיר בי נשמתי אשר הפקדתי בידו והוא מייסד עפ"י העשר ספירות ממטה למעלה ע"ש אך כבר נתפשט נוסח הסדר היום בפי כל ונדפסה בכל הסידורין: ועיין בסידר היעב"ץ דמי שאינו ישן בבתי ידים דכודאי נגע דמי אז יהרהר הנוסח בלבו ולא יוצא בשפתיו ע"ש ובקיצר של"ה מביא בשם ס' רכב אלי' שבהתחלת הנטילה אחר שנטל ידיו פעם אחת יאמר הנוסח ע"ש אך מדברי המג"א וכל האחרונים שהביאו דברי הסדר היום בסתם נראה דאף בישן בלא בתי ידים יאמר הנוסח ועיין עוד בסידר היעב"ץ שאחר הנטילה יאמר יהר"מ ה' אלהי ואלהי אבותי שיהא לבי נכון ומסור בידי שלא אשכחך והוא מדברי המדרש הנעלם זוהר, חדש פ' נח ע"ש

ועיין בקיצר של"ה בשם ספר רכב אלי' הנ"ל שאחר שאמר מודה אני לפניך וכו' ישלב אותיות נשמה עם שמו דהיינו שיצייר במחשבתו אות אחד (א) משמו