ליקוטי מהרי"ח חלק א קיט

והלבוש בסי' ס"ה דאינו עונה ודעת הב"ח דאף בברכת ק"ש עונה ודעת הט"ז להכריע דבברכת ק"ש אינו עונה ובפסד"ז עונה והסכים לזה ג"כ בא"ר ובסידר היעב"ץ ובסידר ד"ח וכן הוא בהדי' בתשב"ץ לומר שמע ישראל בפסד"ז (ולכאורה משמע שם שגם בשכמל"ו אומר ע"ש) ואם קראוהו לעלות לתורה עיין במג"א קל"ה ובשערי אפרים ריש שער א' דיעלה משום כבוד התורה אך לכתחילה אין לקרותו אם לא שהוא כהן ואין שם כהן אחר עיין בש"א שם שגם לקרות בלחש עם הקורא מותר אך בסידר ד"ח כתב שלא יקרא עם הקורא כלל ולענין ברכת אשר יצר למי שעשה צרכיו עיין בבאה"ט בשם ג''מ דמותר וכ"כ בסידר ד"ח אך בחיי אדם ובקיצר ש"ע מסתפקין בזה ודעתם שלא יברך עד אחר ברכת ישתבח ולענין ברכת רעמים וברקים דעת המג"א דאף בברכת ק"ש פוסק אך התב"ש במסכת ברכות חולק עליו ע"ש אך כפי הנראה דזה דוקא לענין ברכת ק"ש כיון דאינו פוסק שם לכל אמן משא"כ בפסד"ז ע"ש וכ"כ בחיי אדם דפוסק לברכת רעם וברק ועיין במג"א סי' נ"א דבפסד"ז בדיעבד אפי' שהה כדי לגמור כולו אינו חוזר לראש ועיין בספר ארחות חיים סי' ס"ט בהגהות הגאון מברעזאן בשם שי"ט מהמרש"ק שאין לענות י"ג מדות בפסד"ז וע"ש עוד סי' נ"א בשם שו"ת שאילת שלום דיתום מותר לומר קדיש בפסד"ז ולענין אם לומר הלל בציבור בפסד"ז הנה יש חילוק בזה בין אם הוא בימים שגומרין בהם ההלל או לאו ואכתוב אי"ה בזה בסדר ההלל

מזמור לתודה הטעם שאומרים מזמור לתודה מפני שאין לך יום שלא נעשה בו נס ואין הבעל נס מכיר בניסו וצריך לתת הודאה להשי"ת ועיין בסידר השל"ה שזה טעם מנהג אשכנז שאומרים מזמור לתודה אחר הודו לה' קראו בשמו שלאחר שסיימו כי גמל עלי שהוא ברכת הודאה גומל חסדים לחייבים וכו' ע"ש אך למנהג דידן שאומרים מזמור לתודה אחר ברכת ב"ש אפשר הטעם עפ"י מ"ש באבודרהם שיש במזמורים אלו מב"ש עד שירת הים רמז לעשרה מאמרות וב"ש נגד מאמר הראשון ומזמור לתודה נגד השני ע"ש לכך נוסח דידן מזמור לתודה אחר ב"ש ועיין בטור שבאשכנז אין אומרין אותו בשוי"ט לפי שאין תודה נקרבת בשוי"ט אך כתב דיכול לאמרו דליכא למיחש דאתי להקריבה בשוי"ט כשיבנה ביהמ"ק דלא טעי אינשי בהכי ע"ש ובאמת בסידר ר"ע ליתא מזמור לתודה רק בשבת אך ברוקח ובאו"ז ובמחזור ויטרי כמנהג אשכנז וכ"כ הרמ"א שאין אומרים מזמור לתודה בשבת ויו"ט ובחוה"מ פסח שאין תודה קריבה בפסח משום חמץ ולא בע"פ ובעיוה"כ שמא לא יוכלו לאכלו ויצטרכו לשרפו (ועיין במג"א בשם הגמ"נ שיש שאין אומרים אותו בעט"ב ובט"ב אבל הוא טעות דבזמן המקדש היה ט"ב יו"ט והיה מקריבין תודה ע"ש) ועיין עוד שם דיש מקומות שאומרין מזמור לתודה בר"ה ויוהכ"פ משום דכתיב בו הריעו לה' כל הארץ ויש נוהגין לאמרו בעיוהכ"פ והבאה"ט כתב בשם שכנה"ג דמנהגם