ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים צו

השכינה כמו שכתוב עמו אנכי בצרה וכו' (חסר סוף המאמר): פרשת כי תבוא

וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם דהנה הצדיקים נקראים לוים מחמת שהם מדובקים תמיד ביחוד קוב"ה ושכינתי' והתורה הקדושה מלמדת להם שיזהרו להיות בהכנע' הגדולה ולגדל ולפאר ולרומם לכל איש מישראל חלילה וחלילה בל יהי' קל שום בר ישראל בעיניו וכשיתנהגו בהדרגה הזאת יגרמו בזה שלום בכל העולמות וזה הוא פירוש הפסוק שהתחלנו וענו הלוים שהצדיקים יהיו תמיד בהכנע' ואמרו אל כל איש ישראל ואמיר' הוא שבח מלשון יתאמרו כי הצדיקים מחויבים לשבח ולהלל לכל ישראל ולחוש על כבודן של ישראל ובזה יגרמו קול רם בגי' שלום כנ"ל ושלום עלינו ועל כל ישראל אמן

והיתה נבלת' מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד וידוע שכל התוכחה הם ברכות אלא שהם באתכסייא ונ"ל ע"ד הרמז דאיתא בגמ' אדם מועד לעולם בין ער בין ישן והנה ע"ד המשל כשאדם הולך לפלטרין ופרקליטין של מלך כל זמן שהולך בהחדרים שאינו בא עוד לפני המלך יש לו תענוג גדול מהחדרים המפוארי' אבל בעת אשר בא לפני המלך מחמת יראה ופחד שיש לו מהמלך אינו מרגיש שום תענוג מהחדרים נמצא כשיש לו תענוג הוא סימן כשאינו עומד לפני המלך וכשיש לו פחד ויראה הוא סימן שעומד לפני המלך והנמשל הוא מובן כשאדם מתפלל או עושה איזה עבדות להבורא יתברך כל זמן שיש לו תענוג הוא סימן שאינו עומד לפני המלך אבל כשיש לו פחד ויראה ואינו מרגיש שום תענוג הוא סימן שעומד לפני מלך הקב"ה וזה שאומרים בשם הרב הקדוש דק"ק ברדיטשוב זצלל"ה שינה בשבת תענוג פי' כשיש לו תענוג בשבת והוא שינה כי סימן שאינו עומד לפני המלך אלא צריך להיות בפחד וברתת עד שאינו מרגיש שום תענוג וידוע כשהצדיק הוא בגדלות אז הוא פועל למעל' בעולמות העליוני' הרבה ועושה יחידים כנודע ושהוא בקטנות אז הוא פועל למטה השפעות פרנסה ורפואה על כל ישראל וזה הטעם אחר ש"ע חוזרין לאחורי' ג' פסיעות כי בתפלת ש"ע פועל למעלה בעולמות הרבה היינו ביצירה בריאה אצילות ואח"כ חוזרין לאחוריו ג' פסיעות להוריד השפעות טובות למטה וזה אדם מועד לעולם פי' הצדיק שהוא בחי' אדם שהוא מדרגה גדולה שבכל המדרגות אדם איש גבר אנוש כנודע הוא מועד לעולם פי' לשון מזומן פי' שהצדיק תמיד מזומן לעולם בין ער שהוא בגדלות המוחין הוא למעלה בעולמות העליונים בין ישן שהוא בקטנות המוחין הוא פועל למטה בעולמות התחתונים פרנסה ורפואה וזהו והיתה נבלתך מאכל לעוף השמים פי' נבלתך לשון נבל וכנור שהוא מורה על תענוג וזהו והיתה נבלתך פי' בקטנות ויש לך תענוג וזהו סימן שאינו עומד לפני המלך יהי' מאכל לעוף השמים עוף זהו תלמידי חכמים כדאיתא אין עוף אלא תורה ולבהמת הארץ זהו עמי הארץ פי' אעפ"י שאתה בקטנות תפעל למטה השפעה ופרנסה לת"ח ולעמי הארץ ואין מחריד פי' ואין אעפ"י שעכשיו אתה בקטנות אעפ"כ מחריד תבוא אחר כך למדרגה גדולה שתהיה לך יראה ופחד לפני המלך הקב"ה כמקודם

והיו חייך תלואים לך מנגד וכו' נ"ל עפ"י דידוע דכל התוכחה הוא חסדים מצומצמים והנה זאת ג"כ ידוע אשר על כל אבר מאברי האדם שורה שם הוי' ב"ה וב"ש ואיתא בספרי יראים שצריך אדם לצייר שם הוי' ב"ה וב"ש לנגדו וזהו כוונת הכתוב והי' חייך ר"ל שם הוי' ב"ה שמשם אתה יונק החיות שלך תלואים לך מנגד שתתבונן בכל פעולתך כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד ומזה יגיע לך ופחדת יומם ולילה ר"ל שתגיע ליראת ה' יומם ולילה ואעפ"כ ולא תאמין בחייך ע"ד מה דאיתא אל תאמין בעצמך: פרשת נצבים

אתם נצבים וכו' עד ישראל דקדוק הא' מה אתם ומה היום והלא כל העולם וכל הימים הן עומדים לפניו כנאמר אם יסתר איש וכו' ואני לא אראנו וכן דקדק האלשיך בזה"ל האם עד כה לא היו עומדין והלא מלא כבוד ה' את כל הארץ ונ"ל לתרץ עפ"י פשוט במדרש והביאו רש"י למה נסמכה לפי ששמעו קללות חוץ ממה שבת"כ הוריקו וכו' התחיל לפייסן הרבה אתם נצבים היום הרבה הכעסתם למקום ולא עשה וכו' והרי אתם עומדין לפניו ולכאורה קשה המכיוון כאילו אמר ח"ו שיעודי התוכחות המה לפנים לבד ובתהלים ע"כ לא כן וכו' כי יוד' וכו' רשעי' תאבד וקש' להולמו כי הרישא הל"ל כי יקיים דרך הצדיקים ובמדרש א' צפה הקב"ה בשעת הבריאה שעתידין רשעים לעמוד אמר אם לבראותו הרי רשעים הפליג דרכן מכנגד פניו ב' כי אמר נעשה האדם לפני המלאכים והודיע להם דרך צדיקים אבל דרך רשעים איבדה מהם שאלולי גילה לא הי' מ"ה נותנת שיברא ג' איבדה מן הצדיקים