ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים פח
Likkutei Maharil (vayikra bamidbar dvarim) 88 · ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים · free full Hebrew text
Open in the reader →בו עברה וזעם כי ראו עיניהן מה שייך לאותו הדור שאסור להסב נחלה אבל משרע"ה ראה מה שנוגע לדבר תמידי שמותר להסב נחלה משבט הי' קשה לו מדוע לא תבעו רק חלק נחלה בתוך אחי אביהם והא גם בחלק הזה שייך עברה ע"ש שהבת מעברת נחלה משבט לשבט ע"כ ויקרב משה את טענותיהן שמשפט משמע ג' דברים כידוע ע"כ היה מסופק בכוונתם והשיב אותו הש"י כן בנות צלפחד דוברות נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביה' היינו ב' חלקים בנכסי חפר וזה נתן תתן ב' נתינות והעברת את נחלת אביהם להם היינו חלק צלפחד שהיה מיוצאי מצרים דשייך בו עברה כפי' ראשון משא"כ בחלק חפר לא שייך כלל לשון עברה דהא לאותו הדור נצטוו שלא יסוב נחלה משבט לשבט ולהכי אמר נתן תתן לשון נתינה ולא לשון עברה דלא שייך בו כלל והש"י רימז לו כאן זה הדין שלאותו הדור לא יסוב נחלה משבט לשבט ולפ"ז ניחא שנת עלמ' ממנו הלכה היינו דין הסבת נחלה שנוגע לאותו הדור זאת לא ראה והן ראו זאת יותר ממנו וזהו כן בנות כך כתיבה פרשה זו לפני במרום היינו הפרשה שלא יסוב נחלה משבט לשבט ולפ"ז בפ' מסעי נאמר ויצו משה כו' עפ"י ה' כן מטה בני יוסף דוברים ולא פירש"י שראו עניהם יותר ממנו וכך כתיבה פרשה זו וכו' כי כבר גילה לו הש"י דין זה במשפט בנות צלפחד שלא יסוב נחלה משבט לשבט כנ"ל ע"כ כשבאו ראשי האבות בני יוסף עם משפטם תיכף אמר להם דין זה עפ"י ה' שלא יסוב נחלה משבט לשבט ולא הוצרך לשאול עתה מאת ה' כי כבר אמר לו הש"י זה הדין ומתורץ היטיב בטוב טעם ודעת: פרשת מטות
נחנו נעבור חלוצים לפני ה' ארץ כנען ואתנו אחוזת נחלתינו מעבר לירדן ופסוק זה אחד מן הפסוקים המתחילין בנון ומסיימין בנון ולהבין הטעם מה שמתחיל בנון ומסיים בנון ע"ד שנאמר אצל משפט בנות צלפחד ותקרבנה בנות צלפחד וכו' ותעמודנה לפני משה וכו' למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו אנו במקום בן עומדות כיון שאין לאבינו בן ויקרב משה את משפטן לפני ה' משפטן בנון רבתי רמז ויקרב משה את משפט של נו"ן ע"ד שנאמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל למה תהי' כנס"י כ"כ נפולה אנו במקום בן עומדו' (עדה"ר) כשיצאנו ממצרים היינו בחי' נוקבא ע"י אתערותא דלעילא בלא אתערותא דלתתא כמו ונאמר לפניו שירה חדשה ולעתיד נהי' בחי' דכורא ונאמר לפניו שיר חדש וזה שאנו אומרים לפני ה' הרי אנו במקום בן עומדות כיון שאין שום אומה ולשון שתעשה מצותיך שיהי' בחי' בן כמו ששמעתי מאדמו"ר הקדוש ר' אלימלך מלזעכצק זצ"ל ונתתי מצרים כפרך כוש וסבא תחתך פי' שהאומות פודין אותך מחמת שאני רואה את מעשיהן נגד מעשיך אני רואה שפושע ישראל הוא טוב מן כשר שבאו"ה וזהו ויקרב משה את משפטן פי' משפט של נון כפופה רמז לגלות פי' נון היינו חסדים מכוסים ומצומצמים נון פשוטה רמז לגאולה שהם חסדים מגולי' בהתפשטו' וזה סוד מהפסוקים שמתחילין בנון כפופה ומסיימין בנון פשוטה כמובן
ולהבין הפסוק רפאני ה' וארפא הושיעני ואושע כי תהלתי אתה ורצ"ל בשעת בריאת העולם ברא הקב"ה את האדם שיהיה שם הוי' שורה בכל אבר מאבריו וכשאדם פוגם באיזה אבר ומיד הס"א שורה על אותו אבר וזה שנאמר רפאני ה' רפאני את הוי' שיחזיר לאותו האבר וממילא הקליפה בורחת מהקדושה וארפא ואיתא כל השומר שבת נותנין לו נחלה בלי מצרים פי' בלי מצרים שלא יהי' שולטת שום ס"א כי בשבת אין שליטת שום ס"א ואיתא בששת ימי המעשה בשעת בריאת העולם כשבא שבת נשתיירו רוחות בלא גופים והם נקראו חלוצים פי' שנחלצו מן הגוף ואותה הקליפה מיצר לנו תמיד ביותר אבל בשבת גם להם אין שום שליטה כדאיתא בזהר הקדוש כדעייל שבתא איהו וכו' וזהו רימז לנו הכתוב נחנו פי' לשון מנוחה ורצ"ל נחנו נעבור חלוצים בזה שאנו שומרין את השבת אנו מעבירין את הקליפות הנקראים חלוצים לפני ה' פי' כדי שישרה עלינו שם הוי' ב"ה ואתנו אחוזת נחלתנו שיהי' לנו נחלה בלי מצרים מעבר לירדן פי' לירדן רמז לדין לשון ירד דין פי' אנו נעבור ונמתיק את הדין שיהי' הכל חסד ורחמים אכיה"ר: פרשת מסעי
אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרי' לצבאותם ביד משה ואהרן ולכאורה יש לדקדק כ"מ שנאמר אלה פוסל את הראשוני' ומה פוסל כאן ואיתא באוה"ח שמסעי זאת פוסל כל המסעות ונ"ל שאיתא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים נמצא שאין אנו צריכין לעשות שום דבר קטן או גדול כיון שאין בידינו שום דבר אלא הדבר