ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים פז

דהיינו או"ת ומו"מ רק כדי חייו ואינו מבקש שום מותרות אלא עושה אותן כאילו כפאו שד אזי הם בבחינת טוב כמו עץ החיים ואם ח"ו מבקש ועושה מותרות אזי הם להיפך ר"ל והמותר מביאו לשפלות יותר מן העברות ח"ו כי על עבירות עושין תשובה מיד כי אדם יודע שעבר עבירה אזי מתחרט ומתעורר לבבו לעשות תשובה אבל אם עושה מותרות בדבר הרשות מביאים לשפלות ואינו יודע אם עבר עבירה לעשות תשובה כי היצה"ר מפתה אותו שלא עבר כלום ולהבין שלשון קרח הוא לשון קרחת כמו שאיתא בזה"ק שרצה הקב"ה להביא לקרח למדרגה גדולה רומז קרח הוא טהור הוא ונצטוו לגלח הלוים רימז שלא יהי' להם שום מותרות כי השערות הם כמותרות וזה רימז לנו הכתוב ובני קרח פירוש אותן בני אדם שעשגיחין על עצמם בדברי הרשות שלא לעשות שום מותרות ועושין דבר רשות כאילו כפאו שד לא מתו פי' שהם לא מתים ולא מגיע להם שום בחי' מיתה דהיינו שלא יגיע להם צער ודוחק ועוני לא להם ולא לכל הנלווים אליהם ועוד י"ל ובני קרח לא מתו עד"ש והצנע לכת עם ה' אלקיך שהצדיק צריך לילך מאוד במאוד בהצנע בכל מעשיו שלא יהי' נראה לעולם שום מעשה מעבדות שלו כי אין לך יפה מן הצניעות כמו שאיתא אצל לוחות אחרונות שנתנו בהצנע והראשונות הי' בקולי קולות וכו' ואיתא חשמל עתים חשים עתים ממללות ואיתא בכוונות שאנו חותמין הש"ע המברך את עמו ישראל בשלום בשלום הם אותיות מלבוש ור"ל במצות שאנו מקיימין דהיינו טלית ותפילין מלבישנו ומקיפנו ושומר אותנו מכל צרה וזהו שנאמר את ה' האמרת היום פי' האמרת הלבשת לשון בצע אמרתו לשון לבוש וה' האמירך מקיף ומלביש אותך לשמור מכל תקלה ועוד יש כוונה בשלום בגי' חשמל ורצ"ל עתים חשים ועתים ממללות כי ק"ש אנו אומרים בקיר ותפלה בלחש כמו וחנה מדברת על לבה חנה גימ' שם ס"ג זהו עולם הבריאה בינה לב מבין וכן הצדיק צריך לילך בכל מעשיו בלחש ובהצנע ולהבין קרח בגימטריא ח"ש רימז לאותן צדיקים שעושין כל מעשיהם בהצנע ועוד קרח ע"ד וארא וכו' עד קרח הנורא זהו בחי' יעקב כי מים הרמז לחסד גמור הוא התפשטות וקרח הוא צימצום ויעקב הוא כלול משניהם חסד וגבורה שהוא צמצום וכן קרח הוא בחי' יעקב ויעקב הוא יו"ד עקב יוד על שם המחשבה נקראת וזה רימז לנו הכתוב ובני קרח פירוש צדיקים שהולכין במעשיהם בהצנע מאד לא מתו הם וכל הנלוים אליהם פי' שלא יגיע להם אפי' שום בחי' מיתה לא שום צער ודוחק ויהי' לנו כל טוב אמן

ותקרבנה בנות צלפחד כו' ותעמודנה לפני משה כו' אבינו מת במדבר למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה בתוך אחי, אבינו ויקרב משה את משפטן לפני ה' ויאמר ה' כו' כן בנות צלפחד דוברות נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהם להם ואל בני ישראל וכו' והעברתם את נחלתו לבתו ע"כ בפרש"י למה יגרע שם אבינו אנו במקום בן עומדות ויקרב משה את משפטן נתעלמה ממנו הלכה כו' כן בנות צלפחד דוברות כתרגומו יאות כך כתיבה פרשה זו לפני במרום עכ"ל יש לתמוה בפרשה זו טובא א' מדוע לא תבעו רק חלק אביהם בנכסי חפר וחלק אביהם שהי' מיוצאי מצרים לא תבעו כלל ב' שרש"י פי' נתעלמה ממנו הלכה וראתה עיניהם מה שלא ראו עיניו של משה אם כפשוטו רחוק מאוד לומר שהי' להם ידיעה וראי' יותר ממשרע"ה שלא קם נביא כמותו עוד קשה הלא גם הסברא מחייב זאת באם אין לו בן שבתו תהא עומדת במקום בן וכי יש קרוב יותר ממנה עו"ק בפ' מסעי כתיב ויקרבו ראשי האבות למשפחות וכו' ויצו משה את בני ישראל עפ"י ה' לאמר כן מטה בני יוסף דוברי' ולא פי' כלום שכך כתיבה פרשה זו לפני במרום וראתה עיניהם מה שלא ראו עיניו של משה

ונראה ליישב כל הדיקדוקי' בחדא מחתא דהנה רש"י פי' ע"פ והעברת' את נחלתו לבתו וז"ל והעברתם לשון עברה היא במי שאינו מניח בן ליורשו ד"א ע"ש שהבת מעברת נחלה משבט לשבט כו' שלא תסוב נחלה לא נצטוו אלא לאותו דור בלבד והכ"מ בין ב' הפירושים כאן בדין בנות צלפחד אם מטעם עברה וזעם לא שייך רק בחלק צלפחד עצמו אבל לא בחלק בכורה בנכסי חפר כי לחפר בוודאי הי' לו בנים אבל לפי' השני שייך ג"כ בחלק חפה לשון עברה ע"ש שהבת מעברת כו' ולפ"ז שלאותו הדור נצטוו שלא יסוב נחלה לא שייך לשון עברה רק בחלק צלפחד עצמו מטעם עברה וזעם אבל בחלק בכורה שבנכסי חפר לא שייך כלל לשון עברה דהא הי' לחפר בנים וגם נצטוו שלא יסוב נחלה משבט לשבט ולפ"ז ניחא דבנות צלפחד ראו מה ששייך לאותו הדור בלבד היינו שלא יסוב נחלה ומשה רבינו ראה דין תמידי היינו שהותר להם להסב נחלה ולפ"ז הן בחכמתן לא תבעו רק חלק בכורה בנכסי חפר דלא שייך בו לשון עברה כלל אבל בחלק אביהם שייך