ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים קב

גבורותיו הן נוראותיו שישראל בין אוה"ע כשה בין הזאבים ובזה יש לדרוש עד מתי עוזך בשבי דהיינו עוז הוא לשון מלכות כמו ד"א ויתן עוז למלכו כמו שפרש"י פ' ויחי על פסוק יתר שאת ויתר עז והכוונה באמרו עד מתי עוזך בשבי היינו עד מתי יהי' המלוכה שלך ביד השבוים היינו בהגלות המר שבזה אתה מראה תוקף מלכותך ותפארתך ביד צר ר"ל התפארות שלך שאתה בעל היכולת ואמיץ כח במה שישראל הם ביד צר כמ"ש הן הן גבורותיו הלא טוב. לך לגאול אותנו ובזה יראה גבורותיך ונוראותיך ודוק

הללוהו בתקע שופר בתקע הוא לשון ותקע כף ירך יעקב שופר היא שפר ונאה כמו הנותן אמרי שפר פי' שתתהלל כל כך ביראה ופחד עד שתקע ממך השפרות שלא תרגיש ממך שום תענוג מחמת יראה כענין ששמעתי מהרב המגיד משרים בוצינא קדישא עמודא דנהור' אב"ד ממעזריטש על פסוק אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון פ' שישכח ה' ממחשבתו רגע אחת לו עון פי' היא אצלו לעון ועוד נ"ל אשרי אדם ה' לא יחשוב פי' אע"פ שזכר ה' אלא שלא נחשב אצלו שתפול עליו יראה ופחד לו עון פי' שהוא מחייב א"ע ע"ז בעין כי מה מועיל שזכר בה' ואין לו יראה ופחד ממנו כי אדם מחייב לתקן א"ע כל כך עד כשזכר הקב"ה אזי תפול עליו יראה ופחד כאלו עומד לפני ה' באמת כי הוא מלא כל הארץ כבודו ובכן בכל ברכה כשיאמר ברוך אתה ה' יהי' לו יראה ופחד כאלו עומד לפני ה' באמת ואם לאו אזי נחשב כמו ברכה לבטלה ח"ו וזהו שאמר דוד המלך ע"ה לא אירא רע כי אתה עמדי פי' כשאני אומר ברוך אתה הרי כאילו אני עומד לפניך באמת כיון שאני אומר אתה באמת ובירא' ופחד זהו שאמר שלמה המע"ה כי אלהים בשמים ואתה על הארץ פי' שאתה סובר שהאלקים בשמי' רחוק ממך והלאה ואתה על הארץ ע"כ יהי' דבריך מעטי' כי מה פועל זאת מה שאתה לומד ומתפלל ואין אתה עושה כאלו אתה עומד לפני המלך באמת וביראה ופחד הרי בלא דחילא ורחימ' לא פרחת לעילא ואיתא בתוספות שתורת דואג ואחיתופל לא הי' אלא מהשפה ולחוץ ולא בעמוקות הלב וזהו שנאמר ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו פ' ימיקו לשון עומק כמו רבי יוסי נמוקו עמו ור"ל ימיקו וידברו ברע כשמדברים ברע ח"ו הם מדברים מעמקו' הלב עשק ממרום ידברו פי' זאת עשק מהם ממרום ידברו כשמדברים ממרום היינו תורה ותפילה אלא בכל תורה ותפילה מחויב לומר מעמקות הלב ביראה ופחד כאלו עומד באמת לפני ממהב"ה ודוק

רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם והקשו בגמרא השתא רצון יראיו יעשה כ"ש שועתם ישמע ויושיעים ותירץ שהפסוק אמר בלשון ק"ו וקשה לי הקושי' עכשיו ג"כ למה כתב זה הק"ו וכי ממילא לא נדע זה הק"ו ונ"ל לתרץ כך כי הכלל שהצדיק קטן בעיניו ואינו רוצה להתפלל על שום דבר כי מה אנו והקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים אזי נותן להצדיק שהרצון שלו יפעול כל דבר וכיון שהצדיק רואה שהמחשבה שלו פועל אז הצדיק זה נוש' הק"ו וכ"ש שהתפל' שלו יפעול ולכן מתפלל ודוק: או יאמר עד שאית' בתפילת ר' כחוני' בן הקנ' שועתינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות והוא כפל ל' שועתינו קבל ושמע צעקתינו זה שוע' וזהו צעק' לכך כשהצדיק אומר איזה ברכה ושבח להשי"ת כדומה ברוך אתה ה' אמ"ה מתיר אסורים הפשיטות של הברכה זו כמו שאומר בפה הפירוש היא שמתיר את האסורים בשבי ובתפיסה וכשצריך להצדיק להתפלל על איזה יולדת שיפתח את רחמה הצדיק מתפלל בלבו מתיר אסורים שיפתח רחמה והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו שומע ומקבל שניהם המשמעות של אמירת פיו של הצדיק ומחשבת לבו ונענה בתפילתו על שניהם כאחד וזה שועתינו קבל פי' כמו שאנו אומרים בפינו ושמע צעקתינו מחשבת לבבינו כי צעקה היא בלב וזה שנאמר רצון יראיו יעשה פי' מה שהצדיק מתפלל במחשבה במחשבת לבבו ואת שועתם ישמע פי' משמעות של לשון אמרי פיו הקב"ה שמע את שניהם ונענה בתפילתו על שניהם כאחד ודוק

תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו נראה עפ"י משל למלך שעשה סעודה לכל עבדיו ואמר שכל הבקש' של כל אחד שירצה יעשה והי' אחד חכם בקש שהוא אינו רוצה רק שידבר שלש פעמים ביום עם המלך וממילא יהיה לו כל דבר וזהו תפלה לעני כי יעטוף כל דבר בקשה ועיקר בקשה שלו ושלפני ד' ישפוך שיחו דהיינו ערב ובוקר וצהרים ודוק

ראה ויתר גוים ואמחז"ל ראה שלא קיימו שבע מצות והתירם ופריך בגמרא וכי חוטא נשכר ותי' אינו דומה מי שמצוה ועושה למי שאינו מצוה ועושה וכו' והכלל כ"מ שהתירץ אינה אליבא דהלכתא רשאי אדם לתרץ תירוץ אחר ונ"ל עפ"י משל לאחד שיש לו בן ועבד אם הבן אינו הולך בדרך הישר אזי מכהו אותו ואם רואה אח"כ שג"כ חזר לסורו אזי מכהו אותו יותר ויותר בכל פעם אבל להסיר אותו מביתו זה אינו אפשר כי הוא בנו רק מכה אותו עד שיהי' טוב לאפוקי עבד אם אינו