ליקוטי מהרי"ל על ויקרא במדבר דברים קא

לקוטים

כיתרון האור מן החושך כן יתרון החכמה מן הסכלו' ויש לדקדק מה חכמ' אמר שלמה בזה הלא הכל יודעין שאור יותר מן החושך וחכמה יותר מן הסכלו' לכך נ"ל שאית'. שאוה"ע קורין להקב"ה אלהא דאלהין פי' שהם אומרי' שיש אלהים אחרי' שיש ממש בהם אלא שהקב"ה הוא גבוה ויותר מהם כך אומרים אוה"ע והאמת שאין ממש באלוהיהם ואין אלהים זולת ה' אלקינו ולהבין שיתרון שייך לומר על איזה דבר שיש בו ממש שייך לומר על דבר אחר שזאת הדבר יותר מדבר הזה למשל על אנשים שאחד חכם שייך לומר על השני שהוא חכם יותר מן הראשון אבל כשאחד כסיל ושוטה אין שייך לומר על החכם שהוא חכם יותר מן הכסיל כיון שזה חכם וזה כסיל כך אין אנו יכולין לומר על כביכול הקב"ה שהוא אלהים יותר מאלהים אחרים מפני שה' הוא אלהים והם אלילים כלא הם זאת אמר שהע"ה כיתרון אור מן החושך פי' כמו שאור אין שום שייכות לחושך ואין יכולין לומר שזה יותר מזה כי אור מאיר ומבהיק לכל העולם וחושך הוא מחשיך ומאפי' כן יתרון החכמה היינו אלהות מן הסכלות היינו המינות פי' שאין יכולים לומר על ה' שהוא אלהא דאלהין כי ה' הוא אלהים ואין זולתו ועכו"ם הם אלילי' כלא הם חשובים ודוק היטיב כי נכון הוא

במדרש על פסוק בקראי ענני אלהי צדקי כו', א"ר יהודה כך אמר דוד בקראי כו' ראוי לך לצדקנו הואיל ואני משבט יהודה וכתיב שמע ה' קול יהודה ונראה דהנה יהודה הודה ולא בוש שאמר צדקה ממני ועי"ז פעל לעצמו שיהי' דיבורו נשמע כי נתקשר בעולם הדיבור כי באמת כשאדם מקלקל מעשיו אז יש קטרוג ואינו נשמע תפלתו אבל כיון שאדם מודה ומקדים א"ע לפרט החטא שעשה אז אין להמקטרג לומר שום דבר וממילא נמתק ונעשה סניגור ויהודה שהודה ואמר צדקה ממני עי"ז התדבק בעולם הדיבור אך משה הוסיף והתפלל עליו ואמר לא די שישמע השם לדיבורו אלא אף לקולו לבד יקשיב ויאזין השם כי יש כמה ענינים אשר א"א לפרוט ע"י הדיבור וצריך לכוללו בהקול דהקול הוא כלל מכל האותיות והדיבורי' וז"ש וזאת ליהודה ויאמר ר"ל שכבר פעל יהודה לעצמו בחי' הדיבור הוא התגלות הדבר ע"י אותיות המכונה בתיבת זאת אך ע"ז התפלל משה ואמר שמע ה' בקול יהודה אפילו בקולו לבד תשמע ואל עמו תביאנו שיהי' קשור בשורשו שיהי' הקול נקשר במחשבה ידיו רב לו שיהי' הכוחות שלו רב שיהיה בידו כח למשוך שפע לכנס"י כל מה שירצה כל מיני השפעת טובות: (חסר סוף המאמר

) אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון וקשה מה חכמה הוא זאת לתקוע תרוע' ונ"ל דאיתא בגמרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ופריך אלא מעתה הקור' לישראל יעקב הכי נמי ומשני שאני התם דאהדרי' קרא ומכ"מ קשה מפני מה אהדרי' קרא ונ"ל שיעקב אבינו נקרא בשני שמות כשהוא בקטנות נקרא בחי' יעקב ע"ש אותיות עקב וכשהצדיק הוא בגדלות ובדביקות נקרא בשם ישראל וזה רמז לנו הכתוב מי מנה עפר יעקב מי יכול למנות את עפר היינו קטנות ולב נשבר שיש להצדיק כשהוא בקטנות בחי' וגם מי יוכל למנות ולשער מספר רובע ישראל מספר לשון אור מאיר כלומר מי יוכל לשער כשהצדיק הוא בדביקות גדול בבחי' ישראל שהכל מאירים אפי' הגשמיות כמו רובע שהוא גשמיות עוד צריכין אנו להקדים כי תרועה הוא שני משמעות לשון שבירה כמו תרועם בשבט ברזל ולשון דביקות והתחברות כמו ותרועת מלך בו וזהו רימז לנו הכתוב אשרי העם יודעי תרועה שיודעין לרצות את קונם בתרועה רצ"ל כשהם בקטנות בחי' יעקב יודעים איך להיות להם לב נשבר ונדכה וכשהם בגדלות בחי' ישראל יודעים להיות בדביקות גדול ובשמחה עצומה ע"כ לתרץ מה שאינו עובר בעשה כשקורא לישראל יעקב כי שם יעקב מורה על הקטנו' והענוה והקב"ה קרא לו יעקב יעקב ב' פעמים להראות שהבורא ית"ב מסכים שיש לו באמת ענוה וקטנות בעיני עצמו ואיתא בזה"ק מאן דהוא רב הוא זעיר רצ"ל מאן דהוא רב בצדקות וחסידות הוא יוכל להיות עניו באמת והנה עוד יש לדקדק אצל אברהם נאמר לא יקרא עוד שמך אברם והי' שמך אברהם אבל אצל יעקב נאמר ולא יקרא שמך עוד יעקב והנה כי זה ידוע כי שני פעמים משה משה אברהם אברהם הוא דרך חבה ולזה רימז לנו הכתוב לא שציוי היתה שלא יקרא בשם יעקב אלא כך אמר הש"י ולא יקרא שמך עוד יעקב היינו ב"פ יעקב שמורה אתה (שבאמת אתה עניו וקטן בעיניך אלא כי אם ישראל יהי' שמך כשתהי' בגדלות בחי' ישראל אז תוכל להיות עניו באמת ותמצא שיעקב לא זז ממקומה אבל גבי אברהם כוונתו כפשוטו שלא יקרא מכאן והלאה רק בשם אברהם ודוק

עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר דהנה אמרו ז"ל דאנשי כנסת הגדולה החזירו העטרה ליושנ' היינו ירו"ד לא אמרו הגבור והנור' דאי' גבורותיו וכו' ואנשי כנסת הגדולה צוו לאומרם דהן הן