ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין קיט
Likkutei Maharil (Ketubot Kiddushin) 119 · ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין · free full Hebrew text
Open in the reader →מסכת קידושין בסוגיא דהמקדש במלוה
הנה המפרשים הקשו על הרמב"ם ז"ל שפסק דהמקדש במלוה אינה מקודשת ובמכר פסק דקני והוא תמוה ונ"ל בעזה"ש לתרץ קושי' הזאת והרמב"ם אזיל לשיטתו דהנה לכאורה קשה לי מה פריך הגמר' ותסברא אימא סיפא ושוין במכר וכו' והא י"ל דהא דבמכר קנה היינו משום דאפי' למ"ד דסובר מלוה להוצאה ניתנה מ"מ קנה במכר והיינו דדעתו אמחילת מלוה והוא שוה פרוטה ושפיר קני והא דבמלוה אינה מקודשת היינו משום דאף אם נימא דדעתה להתקדש בהנאת מחילת מלוה מ"מ אינה מקודשת משום דלא סמכה דעתה והיינו דחוששת שמא יש לזה שמקדש אותה במלוה יש עליו בע"ח אחר מה שהוא חייב לו וא"כ משועבדת הוא לו מדין דר' נתן דהנושה בחברו וחברו בחברו וכו' ובדר"נ לא מהני מחילה כמבואר בכמה מקומות וא"כ אף שהוא מוחל לה המלוה מ"מ תצטרך לשלם להמלוה שלו מדין דר' נתן ולא מהני מחילתו לכך אינה מקודשת ולהמ"ד דסובר דמקודשת היינו אף דלכאורה לא מהני הטעם דסובר דמלוה לאו להוצאה ניתנה דהא אף דהוי נתינה מ"מ לא סמכה דעתה דלמא חייב למי ולא מהני מה שנותן לה המלוה ז"א די"ל דהמלוה שהלוה לה עדיין בעין והנה הסבר' פשוטה דאם נאמר מלוה לאו להוצאה ניתנה אזי וודאי כ"ז שההלואה הוא בעין אין כאן שעבוד על נכסיו כמבואר בכמה מקומות וא"כ אין שייך כלל דר' נתן ולא משכחת לדר"נ רק בשאין המלוה בעין וא"כ למ"ד דמלוה לאו להוצאה ניתנה שפיר מקודשת ובמכר קנה אפי' למ"ד דמלוה להוצאה ניתנה והיינו משום דקנה בהנאת מחילת מלוה ולא שייך לומר דלא סמיך אדעתא דדילמ' יש על הלוקח בע"ח וכנ"ל דנהי דיש על הלוקח בע"ח מ"מ הא הלוה זה המוכר נותן למלוה שלו קרקע היינו שמוכר לו וא"כ שוב אינו חוזר ב"ח של הלוקח על המוכר לו מדין דר"נ רק על הקרקע שיש ללוקח ונהי דפסקינן דבדר"נ אם פרע הלוה שני למלוה שלו צריך לשלם ג"כ למלוה ראשון היינו בפרע למלוה שלו מעות והבריח המלוה משא"כ בנתן לו קרקע וזה פשוט וא"כ שפיר סמיך המוכר דעתי' וקנה בהנאת מחילת מלוה אף אם מלוה להוצאה ניתנה משא"כ בקדושין וא"כ מה פריך הגמר' אך ז"א דהגמר' פריך שפיר דהנה הפ"י הקשה מה פריך הגמר' נימא כתנאי הא אפשר לאוקמי במלוה עדיין בעין לגמרי ופליגי במלוה ברשות בעלים אי להחזרה וכו' ותירץ דהמקשה סבר דאם ישנה לכל המלוה בעין אזי ודאי סברי כ"ע דמלוה ברשות בעלים להחזרה וא"כ מ"ט דמ"ד דאינה מקודשת אלא ע"כ איירי בהתחיל להוציאה ואין כולה בעין וא"כ ע"כ דפליגי אי מלוה להוצאה ניתנה ופריך הגמר' שפיר ע"ש והנה נ"ל בעז"ה פשוט וברור דאם אמרינן דמלוה ברשות בעלים להחזרה אזי ודאי כ"ז שהמלוה בעין ולא התחיל להוציאה אזי אין שום שעבוד ומבואר ג"כ בפוסקים ולפ"ז פריך הגמ' שפיר ממכר אמאי קנה אם נימא דמלוה להוצאה ניתנה וא"ל כנ"ל דהא ע"כ איירי בהתחיל להוציאה המלוה ומקצת בעין יש עדיין בידה דאל"כ קשה אמאי סובר המ"ד דאינה מקודשת הא מלוה ברשות בעלים להחזרה בשישנה כולה בעין כנ"ל והוי נתינה ממש וא"ל דהטעם משום דלא סמכה דעתה משום דר"נ וכו' ז"א דהא כשיש למלוה כולה בעין אף דאמרינן דמלוה להוצאה ניתנה מ"מ הא ברשות בעלים לחזרה וא"כ אין כאן שעבוד כנ"ל וא"כ אין שייך דר"כ דהא אין כאן כלל שעבוד והאיך שייך לומר דמשתעבד מדר' נתן וא"כ ע"כ מ"ט דסובר דאינה מקודשת אלא ודאי דמיירי ששלחה יד במקצת והוציאה וא"כ לא הוי ברשות בעלים להחזרה לכך אינה מקודשת אם נימא דמלוה להוצאה ניתנה א"כ קשה אמאי במכר קנה וא"ל דבהנאת מחילת מלוה וכנ"ל דא"כ אמאי סובר מ"ד דמקודשת במלוה הא אף דמלוה לאו להוצאה ניתנה ומחשב הנתינה מ"מ הא לא סמכה דעת' על הנתינה משום דר"נ וא"ל כנ"ל משום דסובר דמלוה לאו להוצאה ניתנה אזי לא שייך שעבודא דר"נ ז"א דהא מיירי שכבר שלחה יד והוציאה מקצת מעות וא"כ מה שהוציאה הוי ודאי מלוה ומשועבדת למלוה של מלוה שלה מדר"נ וא"כ אף דהנשאר מה שהוא בעין ע"ז אין שעבוד' דר"נ מאחר שאותה קצת בעין הוא וחייבת להעמיד בעיסקא מ"מ הא מקצת הוציאה וע"ז שפיר הוי דר"נ וא"כ לא סמכה דעתה ואמאי סובר מקודשת וא"ל משום דסובר דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה וא"כ דעתה להתקדש במה שהוא בעין זה טעות גדול דודאי אף אמרינן דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה היינו שדעתה להתקדש רק בפרוטה זו ולא במלוה אבל עכ"פ רוצה היא ודאי המלוה ואם המלוה אינה אזי ודאי הקדושין אינו כלום וכאן אם לא סמכה דעתה דשמא יש עוד ב"ח ולא מהני מה שנתן לה המלוה היינו המקצת שהוציאה דע"ז שפיר הוי שעבודא דר"נ וא"כ ודאי הדין דאינה מקודשת ומנ"ל דסובר דמקודשת זה ודאי דוחק הוא לומר דפליגי בזה הסברא גופה אם סמכה דעתה או לא זה ודאי דוחק הוא דבשלמ' לקמן בגמ'