ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין קיד
Likkutei Maharil (Ketubot Kiddushin) 114 · ליקוטי מהרי"ל על כתובות וקידושין · free full Hebrew text
Open in the reader →וכו' לא צריכה דכתב לה דו"ד אין לה וכו' והא אף אם כתב לה כן מ"מ אוכל הפירות עיין בתוס' ולכאורה לא קשה דהנה הרמב"ם פוסק דקנין בארוסה מהני אף לפירות ונ"ל בעז"ה להוכיח כדעתו דאל"כ קשה קושית התוס' ועפ"י דבריו יתורצו והיינו דהא קשה מה פריך הגמרא בב"ב וכי כתב לה מה הוי והתניא האומר וכו' הא יש לומר דמיירי בקנין כמו שפי' המהרש"א דבלא תני ר' חייא האומר לאשתו לא הוי מצי למיפרך דהא יוכל לומר דמתני' איירי בקנין רק דרבי חייא תני האומר דמשמע בלא קנין לכך פריך ע"ש והנה בב"ב על מה דמתרץ לא צריכה דכתב לה דו"ד וכו' והנה יש לומר דמיירי בקנין ומה פריך מהאומר לחבירו וכו' אך לדעת הכ"מ דקנין בנשואה לא מהני רק לענין מכרה קיים ולא לפירות פריך שפיר דנהי דמיירי בקנין מ"מ הא אוכל הפירות ופשיטא דאין לו חזקה אבל לדעת המגיד משנה קשה מה פריך הגמרא ולפ"ז מוכח כדעת הכ"מ ובאמת סברא ברורה אף לדעת הכ"מ הנ"ל דאם אמרינן דדו"ד מהני לענין מכרה קיים אף בנשואה אזי אם קנו בנשואה מודה נמי הכ"מ דמהני אף לפירות רק אם בלא קנין לא מהני דו"ד כלל בנשואה אזי די שיהי' מועיל הקנין בנשואה שיהי' מכרה קיים ולא לפירות ופריך שפיר הא דו"ד בעצמו לא מהני כלל ואף אם קנו מיני' לא מהני רק שמכרה קיים אבל אוכל הפירות א"כ קשה פשיטא דאין לו חזקה דפירות הוא דקאכיל ומשני בכותב לה ועודה ארוסה והיינו בקנין ומהני אף לפירות כדעת הרמב"ם ולא קשה קושית תוס' הנ"ל דכי מתרץ לה בכתב לה דו"ד וכו' היינו בנשואה ובקנין ומהני אף לפירות ופריך הא דו"ד לחוד לא מהני לענין אם מכרה קיים א"כ קנין לא מהני לפירות ופריך שפיר ומתרץ שפיר וק"ל
בתוספות דיה הכותב לאשתו דו"ד אין לי וכו' והא דתנן בחזקת הבתים ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו וכו' פשיטא כיון דמשתעבדי לי' לפירא פירא הוא דקא אכיל לא צריכה דכתב לה דו"ד וכו' אכתי משעבדי ליה לפירות והקשה הפ"י הא י"ל דאתיא כאותן תנאים שסוברים דנפלו בעודה ארוסה ונשאת אם מכרה קיים אף בלא תנאי א"כ תנאי דו"ד למה כתב אלא ודאי לפירות אף דלא כתב בפירותיהן כלל רק סתם נכסייך עיין בפ"י ולי נראה דלא קשה דהתוס' מקשין שפיר על התרצן שם דהא ע"כ איירי כשנשאת כתב לה דו"ד דאל"כ לא הי' המקשן מקשה אח"כ כלל וגם ממה שהגמרא אמר אמרי דבי ר' ינאי בכותב לה ועודה ארוסה וכו' משמע דעד עכשיו לא הוי ידענו וא"כ דאיירי בנשואה היינו שכתב לה אחר הנשואין ופריך שפיר תוס' דהא אחר הנשואין אף אם לשון דו"ד מהני עכ"פ כיון דלא כתב בפירותיהן הדין דאוכל פירות וא"ל דילמא מיירי ולא לאיש חזקה וכו' באותן נכסים שנפלו לה משנתארסה דהדין דאף אחר הנשואין מכרה קיים וא"כ אף בכתב לה רק אחר הנשואין מ"מ יהי' הדין דאינו אוכל פירות דאל"כ למה כתב לה דז"א דיש לומר דכתב לה על אותן נכסים שנפלה לה אחר הנשואין קודם כתיבת דו"ד דזה לא הוי דבר שב"ל ובזה התוס' מודים אף דלא תירצו הקושיא כמו שתירץ הרא"ש דמהני לנכסים שיפלו לאחר מיכן היינו דשב"ל דלא מהני דשב"ל משא"כ כנ"ל די"ל דמהני על הנכסים שנפלה לה קודם כתיבת דו"ד וא"כ מתורץ קושית פ"י הנ"ל אך באפשר מכל מקום קשה קושית הפ"י דהיינו מה מקשו תוספות על הגמרא דילמא איירי שלא נפלו לה נכסים אחר הנשואין קודם כתיבת דו"ד וא"כ על מה קאי דו"ד ע"כ על הנכסים שנפלו לה באירוסין ולענין הפירות אך ז"א דיש לומר דמהני לענין צאן ברזל שיהי' מכרה ונתינה קיים ולא לענין הפירות בנכסים שנפלו לה באירוסין דבוצינא טב מקרא ואף דדעת הפוסקים בכתב לה סתם נכסיך לא הוי נכסי צ"ב בכלל עכ"פ כאן הי' כאילו פירש בהדיא על צ"ב דבוצינא טב מקרא אך קשה דא"כ לתרץ התוספות תירוץ זה על קושיא דבכותב לה ועודה ארוסה מה צורך הדו"ד הא בלא"ה מכרה קיים כנ"ל ולישני דמהני על נכסי צ"ב אך זה אינו דהא בכותב לה ועודה ארוסה לא שייך כאן דהיינו כמו שאינם מתרצים סברת הרא"ש דמהני לנכסים שיפלו אח"כ אינם מתרצים זאת הסברא משום דהוי דשב"ל כן לענין נכסי צ"ב דהיינו מה שהכניסה לו לנדוניא
שם ע"ב בתוספות ד"ה וקסבר ירושת הבעל דרבנן ועשו חיזוק וא"ת בפירות אמאי תנאו קיים לכ"ע עכ"ל ובעז"ה יש לתרץ קושיא זו דלכאורה יש עוד דקדוק קצת מה הוה אמינא לומר דרב סובר דבשל תורה תנאו קיים ובדרבנן עשו חיזוק דתנאו בטיל והוי יותר משל תורה מה סברא הוא זו ומנ"ל כך ונ"ל לומר כך דהא כל הענין דבירושה היינו ג"כ בכותב לה ועודה ארוסה דבנשואה לא מהני דהוי כבן שסילק עצמו מנכסי אביו עיין בהרא"ש וא"כ יש לומר כך כיון דחכמים תקנו שהבעל יורש אשתו ע"כ עשו חיזוק לדבריהן שיהי' התנאי בטל דאל"כ תעקר התקנה דכל אשה לא תרצה להנשא עד שיכתב לה שמסלק עצמו שלא ירשנה והוא בגדר הסברא דלקמן בגמרא גבי משום חינא פי' בערוך היינו שיהי' לאנשים חן בעיני הנשים שתנשאו להן וא"כ בודאי תקנו שלא תהני אף אם יתנ' שלא יירשנ' וא"כ קא'